במפגש האחרון בסדרת המפגשים שעסקה בשיחה בין פרקי אבות לפרקי חלוצים, נעמיק בחבורת התלמידים של רבן יוחנן בן זכאי שהכרנו שמפגש הקודם. הדרך העולה תפגיש אותנו עם צמתים והכרעות, תקוות וגם אכזבות, ובסופו של דבר תוביל אותנו גם לסיומה.
חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס,
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה,
וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן,
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל,
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.
הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
אבות ב, ח
חמשה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי. כל זמן שהיה קיים, היו יושבין לפניו. כשנפטר הלכו ליבנה, והלך ר' אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס, מקום מים יפים ונוה יפה.
המתין להם שיבאו אצלו ולא באו.
כיון שלא באו, בקש לילך אצלם ולא הניחתו אשתו. אמרה: מי צריך למי?
אמר לה: הן צריכין לי.
אמרה לו: חֵמת העכברים – מי דרכו לילך אצל מי, העכברים אצל החמת, או החמת אצל העכברים?
שמע לה, וישב לו עד ששכח תלמודו.
מאחר זמן באו אצלו, שאלו אותו: פת חטין או פת שעורים, איזו טוב לאכלה בלפתן?
ולא ידע להשיבן.
מדרש קהלת רבה פרשה ז, טו
…מֵי דיומסית קיפחו עשרת השבטים מישראל.
רבי אלעזר בן ערך נקלע לשם – נמשך אחריהם [מי דיומסית]. נעקר תלמודו. כאשר חזר בא ועמד לקרוא בספר התורה. ביקש לקרוא 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם', אמר: הַחֵרֵשׁ הָיָה לִבָּם.
בקשו חכמים רחמים עליו וחזר תלמודו.
וזהו ששָנינו (אבות ד יד): 'רַבִּי נְהוֹרַאי אוֹמֵר: הֱוֵי גוֹלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה וְאַל תֹּאמַר שֶׁהִיא תָבוֹא אַחֲרֶיךָ, שֶׁחֲבֵרֶיךָ יְקַיְּמוּהָ בְיָדֶךָ. וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן.'
תנא: לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו, ויש אומרים רבי אלעזר בן ערך שמו. ולמה נקרא שמו רבי נהוראי? שמנהיר עיני חכמים בהלכה.
בבלי שבת קמז, ע"ב [תרגום]
מסביב לנקודה
- פרישה מהחבורה – סיבותיה, מאפייניו של הפורש, ההשפעה על החבורה.
- דווקא אלעזר בן ערך שהוזכר כגדול החכמים, שבסיפור אחר הוא היחיד שמצליח לנחם את רבן יוחנן בן זכאי במות בנו, הוא זה הפורש מהחבורה. מדוע לדעתכם החליט לעזוב? מה בין התורה הנמשלת למים חיים ומטהרים, למרחצאות אמאוס לאלעזר בן ערך המכונה כמעיין המתגבר?
- נסו לפרש את המשפט "החרש היה ליבם" שמצליח לקרוא אלעזר בן ערך כאילו לא היה טעות אלא ביטוי פנימי למקומו.
- האם הייתם בחייכם בצומת בה פרשתם או חזרתם לחבורה? מה פגש אתכם בצומת זו? מה נשכח מלבכם ומה למדתם מחדש?
נח נפתולסקי
עזרה בדרך נעם רותם
"….כל מי שעישן קופסא, כל מי שאני מכיר
כל מי שפעם עוד ניסה, כל מי ששילם על זה מחיר
כל מי ששפך דם במצב של זה הוא או אני
כל מי שהוא שמאל רדיקל, כל מי שימין קיצוני
עזרה בדרך עזרה בדרך
עזרה בדרך שלך…"
תרגיל כתיבה: משמיעים את השיר "עזרה בדרך" של נעם רותם, כל משתתף מוסיף בית לשיר.
אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: מִיָּמַי לֹא נִצְּחַנִי אָדָם חוּץ מֵאִשָּׁה, תִּינוֹק וְתִינֹקֶת.
אִשָּׁה מָה הִיא? –
פַּעַם אַחַת נִתְאָרַחְתִּי אֵצֶל אַכְסַנָיָא אַחַת, עָשְׂתָה לִי פּוֹלִין.
פַּעַם רִאשׁוֹנָה סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי מֵהֶם כְּלוּם;
שְׁנִיָּה – סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי מֵהֶם כְּלוּם;
שְׁלִישִׁית – הִקְדִּיחָתַם בְּמֶלַח.
כֵּוָן שֶׁטָּעַמְתִּי מָשַׁכְתִּי יָדִי מֵהֶם.
אָמְרָה לִי: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אֵינְךָ סוֹעֵד?
אָמַרְתִּי לָהּ: כְּבָר סָעַדְתִּי מִבְּעוֹד יוֹם.
אָמְרָה לִי: הָיָה לְךָ לִמְשׁוֹךְ יָדְךָ מִן הַפַּת!
אָמְרָה לִי: רַבִּי, שֶׁמָּא לֹא הִנַּחְתָּ פֵּאָה בָּרִאשׁוֹנִים –
וְלֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין מְשַׁיְּרִין פֵּאָה בְּאִלְפָּס אֲבָל מְשַׁיְּרִין פֵּאָה בִּקְעָרָה?!
תִּינֹקֶת מָה הִיא? –
פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ
וְהָיְתָה דֶּרֶךְ עוֹבֶרֶת בַּשָּׂדֶה
וְהָיִיתִי מְהַלֵּךְ בָּהּ.
אָמְרָה לִי תִּינֹקֶת אַחַת: רַבִּי, לֹא שָׂדֶה הִיא זוֹ?
אָמַרְתִּי לָהּ: לֹא דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה הִיא?
אָמְרָה לִי: לִסְטִים שֶׁכְּמוֹתְךָ כְּבָשׁוּהָ.
תִּינוֹק מָה הוּא? –
פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ,
וְרָאִיתִי תִּינוֹק יוֹשֵׁב עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים.
אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, בְּאֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ לָעִיר?
אָמַר לִי: זוֹ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה וְזוֹ אֲרֻכָּה וּקְצָרָה.
הָלַכְתִּי בִּקְצָרָה וַאֲרֻכָּה.
כֵּוָן שֶׁהִגַּעְתִּי לָעִיר מָצָאתִי שֶׁמַקִּיפִין אוֹתָהּ גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. חָזַרְתִּי לַאֲחוֹרַי.
אָמַרְתִּי לוֹ: בְּנִי, לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי "זוֹ קְצָרָה"?
אָמַר לִי: רַבִּי, וְלֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לְךָ "וַאֲרֻכָּה"?
נְשַׁקְתִּיו עַל רֹאשׁוֹ וְאָמַרְתִּי לוֹ: אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֻּלְּכֶם חֲכָמִים אַתֶּם מִגְּדוֹלְכֶם וְעַד קְטַנְּכֶם.
בבלי עירובין נג, ע"ב
על הסיפור מאת איילת גרשוני מתוך אתר ספר האגדה
שירי סוף הדרך לאה גולדברג
"הַדֶּרֶך יָפָה עַד מְאֹד – אָמַר הַנַּעַר.
הַדֶּרֶך קָשָׁה עַד מְאֹד – אָמַר הָעֶלֶם.
הַדֶּרֶך אָרְכָה עַד מְאֹד – אָמַר הַגֶּבֶר.
יָשַׁב הַזָּקֵן לָנוּחַ בְּצַד הַדֶּרֶך.…."
קראו את השיר המלא של לאה גולדברג, בשני הקטעים- במדרש על ר' יהושע ובשיר של לאה גולדברג, יש שלושה חלקים שהם אנלוגיה למסע החיים, לחלקי הדרך (האכסניה, השדה והעיר- הנער העלם והגבר).
כבכל מפגש עם שיר נשאל במעגל על משפט או ביטוי שנגע בהם, שהתחבר אליהם, לעצה שדיברה אליהם. מהם השיעורים שהדרך מלמדת אותנו?
הצעה לסיכום הלימוד המשותף: הכנת כרטיסיות "points of view".
חומרים: מספריים, מגזינים ישנים, דבק, עפרונות צבעוניים, ובריסטולים חתוכים לכרטיסיות מרובעות.
כל משתתף מקבל כרטיסיה על גבה הוא כותב משפט או מילה שליוותה אותו בלימוד, או מילה או משפט שאליו התחבר מאחד הקטעים שלמדנו.
את צידה השני של הכרטיסיה הוא מקשט כקולאז בהתאם למשפט שבחר.
בסיום החלק הזה מניחים את הכרטיסיות במעגל כאשר הקולאז'ים גלויים כלפי מעלה, כל משתתף בוחר בכרטיסיה המתכתבת עם אחת השאלות: "עם מה אני יוצאת מהמסע הזה?", "מה אני לוקחת איתי מהלימוד המשותף", "עצה לדרך שקיבלתי מהאבות או מהחלוצים"
סיכום:
"העזנו להביא את החכמים והחלוצים לשיחה….רצף של אלפי שנים הפוגש תמיד אנשים צעירים הפורצים אל מעגלי האחריות לחייהם. חכמים וחלוצים לא תמיד הצליחו ואפילו לא תמיד צדקו. אך הם הורישו לנו חוש למרד נגד עוול, מחויבות ויכולת לתקן, ומעיינות עשירים של שמחה הנובעת מחיוב החיים וקדושתם. אנו העומדים על סף ביתנו החדש, המבוצר, התלוי בטכנולוגיה שפלשה לעולמנו האינטימי, שואלים, מאתגרים. אנו מאמינים שהאנשים שפעלו, חשבו, הרגישו, גילו אחריות ונחשפו למגבלות ולצער בימים ההם יוכלו ללוות בידידות את אלו הנולדים להווה המשתנה בלי הרף."
מתוך "אור זרוע" עמוד 276
