שאלה:
לצוות אלול ברכה, תודה על התשובה ששלחתם לגבי חג סוכות, באמת הצעות מושכות ללימוד ולשיחה. עניין אותנו לנסות לפתוח דווקא את התלמוד במסכת סוכה. האם תוכלו לתת כיוון יותר ברור לגבי דף מסויים במסכת? תודה רבה לכם! מירה ומשה אבן שאול
תשובה:
למירה ומשה שלום, החלטנו לצרף כאן קטע מתוך מאמר שנכתב לפני כמה שנים (ע'י אחד ממנחי אלול) על דף מעניין מתוך מסכת סוכה, אולי תמצאו בו את מבוקשכם. הנה אם כן הקטע, ובתוכו ההמלצה:
מי שהזדמן לו ללמוד את מסכת סוכה בתלמוד נשאר בפה פעור. אני לא בטוח שאנשים אחרים מגיבים כמוני, אבל אני תוהה אם אפשר אחרת, כשקוראים איזה נושאים מטרידים שם את רבותינו, ואילו המחשות מדהימות הם מוצאים לדקדוקי מצוות הסוכה! למשל, הם שואלים את עצמם: האם אפשר לעשות דופן לסוכה מ…פיל? פיל, פיל ממש! פיל שאי אפשר לפסנתר, אבל אולי אפשר לדפן איתו סוכות. נו, מה אתם חושבים שהתשובה?
תסתכלו במסכת סוכה, דף כג ע"א:
"עשאה לבהמה דופן לסוכה: רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר […] מאי טעמא דרבי מאיר? אביי אמר שמא תמות [החיה]. רבי זירא אמר: שמא תברח. בפיל קשור – כולי עלמא לא פליגי, דאי נמי מיית – יש בנבלתו עשרה [בפיל קשור – הכל אינם חולקים, שאם גם ימות – יש בנבלתו גובה עשרה טפחים, והסוכה כשרה]. כי פליגי – בפיל שאינו קשור. למאן דאמר שמא תמות – לא חיישינן, למאן דאמר גזרה שמא תברח – חיישינן…[כאשר נחלקו הרי זה בפיל שאינו קשור. לדעת מי שאמר שהטעם הוא שמא תמות אין אנו חוששים, ולדעת מי שאמר שמא תברח אנו חוששים…]
מה חשבו לעצמם החכמים שהתדיינו על שאלות כדון דא? האם יש כאן קריצה משועשעת או שזה נאמר בשיא הרצינות של בירור הסוגיה ההלכתית, הרוחנית, הדתית? שתי תשובות הפוכות אפשר לתת לשאלה הזאת, אחת פונה אל הצחוק המשוחרר, והאחרת פונה אל העומק והכאב.
תשובה אחת: כל הכוח של הדיון הזה הוא בהיותו מגוחך, אבסורדי, מדהים, מלא דמיון פרוע, מצחיק, קורע מצחוק. זאת המטרה של הכנסתו לתלמוד, זאת עוצמתו וזה ייעודו. הרעיון של סוכה הוא לצאת מהבית, לצאת מהריבוע, לצאת מהאשליה היומרנית הבורגנית היציבה שלנו, להפוך את התודעה הרצינית והבורגנית שלנו לפחות מוצקה ופחות קשוחה, להפוך אותה לניידת, קלה וגמישה וארעית מלכתחילה, כמו ההבדל בין בית לסוכה. זה אימון חשוב ב'להקליל', לשמוט אחיזה, לקחת את הוודאויות שלנו וההרגלים שלנו בפחות רצינות, להיות מוכנים להשתנות, לזוז, להתהפך, שהרי 'הבל הבלים הכל הבל' הכל משתנה ואין מקום ליומרנות של בן אנוש לאיזו 'מוחלטות' יציבה בעולם הזה. ולשם כך אין טוב מאימון במפגש עם אבסורדים, גיחוך, בדיחות, הפתעות ומוזרויות, חוכא ואיטלולא שינערו אותנו לכיוונים חדשים ולא צפויים.
הנה סיבה נוספת לבנות בכלל סוכה, רעיון די 'מוזר' אם חושבים עליו, ולמה יוצרים 'מסכת סוכה' וסימפוזיון שלם על סוכה שעשויה מדופן של פילים (תוכלו לראות ביוטיוב סרטון של קומיקאי יהודי אמריקאי שממחיש את הנקדה בכך שהוא מדמיין איך הייתה נראית 'מסכת עץ אשוח' אם יהודים היו מקבלים עליהם את חג המולד ומתחילים להתפלפל על הלכות החג החדש שאימצו… מצחיק מאוד).
ויש אפשרות אחרת להבין את הסוגיה, כאמור, לא בדרך הצחוק אלא בדרך העומק של הכאב והעמק הרגשי שהיא חושפת. זה בכיוון פרשני אחר, בדרך של נגיעה אמיצה בעומק הפחדים שלנו בזמן חג עליז וקליל שעליו נאמר 'והיית אך שמח!', בדיון על סוגיה שהיא בעצם נגיעה 'בפיל שבחדר', דהיינו, במשמעות המוות והסבל שאותו מייצג הפיל הקשור, הסובל בייסורים ומשמש עבורנו החוגגים כדופן לסוכה, ומשקף עבורנו את האימה שמעבר לדופן חיינו הנינוחים… הפיל מייצג כאן עניין רציני מאוד, את ניסיונות ההדחקה שלנו, להכניס משמעות ויציבות בחיים ולהדחיק את הארעיות והמוות שקשה להדחיקם באמת, הם 'פיל', ושגם ספר קהלת עסוק בעמידה מולם.
אם כן, מירה ומשה, זהו הדף התלמודי, וכדאי לכם לקרוא עוד על כך במה שכתבה רוחמה וייס, מאמר קצר ונפלא שעליו אנו ממליצים. ראו באינטרנט: רוחמה וייס – 'האם פיל יכול לשמש דופן לסוכה?'.
כל טוב לכם וחג שמח
צוות אלול
