שאלה:
שלום לכם, כמורה לתנך ותרבות ישראל בתיכון ממלכתי אני מבקש את עזרתכם בעצה ורעיונות (שמעתי עליכם המלצה מחבר למקצוע). אני מכין עכשיו לתלמידיי סמינר 'התנ"ך לא נח' לסיום התיכון, טרם החלטתי אם בשיתוף ודיאלוג עם תלמידים מבית ספר ממגזר דתי, או בשיתוף ההורים. בכל אופן מחפש בנרות רעיונות חדשים, כיצד להפוך את המפגש למשמעותי. מה אתם אומרים? יש רעיון? תודה מראש, ברוכים תהיו!
תשובה:
אהלן, נשמח להיות לך לעזר בסיעור מוחות. אנחנו יכולים להמליץ על לימוד פסוקי תנ"ך עם הפעלות יצירתיות שאנחנו עצמנו העברנו בהצלחה רבה לקבוצה בבית מדרש אלול. נראה לנו שההפעלה תוכל לעניין אותך. מדובר בלימוד על 'הנביאים כאומני מחאה ופרפורמנס (אמנות מייצג)' .
מייד נפרט יותר, אבל קודם בכללי: הרעיון הוא לקרוא דוגמאות מהתנ"ך שבהם הנביאים מעבירים מסרים של מחאה וביקורת דתית ומוסרית על בני דורם ועל השלטון, לעיתים גם ביקורת חברתית ופוליטית, בדרך של 'מייצגים' מוזרים ומפתיעים, מול עיני הציבור הנדהם, כדי לעורר אותו בדרך לא קונבנציונאלית כזאת ליתר מודעות עצמית, לחוסר דעת בהתנהגותו, לשחיתות ותאוות שהוא נמשך אליהם, ולערכים ויושר שנזנחו.
במקביל, מראים להם סרטונים ותמונות עם דוגמאות לאומני-מייצג מודרניים, כדי להמחיש קווי דמיון למטרות ולדרך הפעולה של הנביאים, ובעקבות זאת לפתח שיחה על הדמיון והשוני ביניהם.
השלב השלישי והיצירתי הוא התנסות אישית, בעצמנו ומתוך השקפותינו, כאילו היינו אמנים או נביאים עם דרך משלנו לומר דברים. כאן כולם משתתפים בתכנון או ביצוע דוגמית של 'פרפורמנס' שמבטא משהו ביקורתי או מעורר שאנחנו רוצים לומר, להציע, להזכיר, או אפילו לזעוק לסביבתנו, כדברי משה ליהושע: "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם!" (במדבר יא כט). אפשר לעשות זאת בכמה צורות וכמה שלבים. למשל להתחלק לחברותות שכל אחד משוחח עם החברותא על משהו שמפריע לו והוא רוצה למחות עליו (תופעות בעם היהודי ובמדינת ישראל, או בעיר שלו, בין חבריו, בתרבות, במשפחה שלו, בלימודים, בעבודה, וכד'). אז משוחחים על מה שהוא מעלה, מי מזדהה, מי מתנגד, שואלים שאלות העמקה וכד'. ואז חושבים יחד על דרכים להביע את זה ולהנכיח את זה בצורת 'מייצג' מפתיע, מוזר, מצחיק, מכעיס, העיקר שיעורר את המודעות והרגש והעניין של הציבור הצופה בו. אחר כך כל חברותא כזאת בוחרת מייצג אחד מתוכה, ומראה לקהל. ואפשר לשכלל קצת, למשל שכאשר מציגים את 'הפרפורמנס' לכל הקבוצה, או ברחוב, אז נותנים אפשרות לקהל לנחש מה התוכן ומה הרעיון ומה המסר. ואז אפשר לדבר על זה ביחד, לבדוק דעות ותגובות וכד'.
הנה כמה דוגמאות ל'מייצגים של נביאים': קודם כל ה'מייצגים הגדולים' והמפורסמים– משה מול חרטומי מצריים ב'מייצג הניסים' לעייני פרעה, אליהו מול נביאי הבעל מול עיני העם ב'מייצג הניסים' בהר הכרמל, וכדומה. בהמשך עוד מייצגים מוזרים בנביאים אחרונים, שעשו פחות ניסים ויותר "מייצגים אמנותיים":
יחזקאל פרק יב – הליכה סמלית עם 'כלי גולה' על הכתף, מופע בחושך
א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ב בֶּן-אָדָם, בְּתוֹךְ בֵּית-הַמֶּרִי אַתָּה יֹשֵׁב: אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם לִרְאוֹת וְלֹא רָאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם לִשְׁמֹעַ וְלֹא שָׁמֵעוּ–כִּי בֵּית מְרִי הֵם. ג וְאַתָּה בֶן-אָדָם, עֲשֵׂה לְךָ כְּלֵי גוֹלָה וּגְלֵה יוֹמָם, לְעֵינֵיהֶם; וְגָלִיתָ מִמְּקוֹמְךָ אֶל-מָקוֹם אַחֵר, לְעֵינֵיהֶם–אוּלַי יִרְאוּ, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה. ד וְהוֹצֵאתָ כֵלֶיךָ כִּכְלֵי גוֹלָה, יוֹמָם–לְעֵינֵיהֶם; וְאַתָּה, תֵּצֵא בָעֶרֶב לְעֵינֵיהֶם, כְּמוֹצָאֵי גּוֹלָה. ה לְעֵינֵיהֶם, חֲתָר-לְךָ בַקִּיר; וְהוֹצֵאתָ בּוֹ. ו לְעֵינֵיהֶם עַל-כָּתֵף תִּשָּׂא, בָּעֲלָטָה תוֹצִיא–פָּנֶיךָ תְכַסֶּה וְלֹא תִרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ: כִּי-מוֹפֵת נְתַתִּיךָ לְבֵית יִשְׂרָאֵל. ז וָאַעַשׂ כֵּן, כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, כֵּלַי הוֹצֵאתִי כִּכְלֵי גוֹלָה יוֹמָם, וּבָעֶרֶב חָתַרְתִּי-לִי בַקִּיר בְּיָד; בָּעֲלָטָה הוֹצֵאתִי עַל-כָּתֵף נָשָׂאתִי, לְעֵינֵיהֶם.
ח וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי בַּבֹּקֶר לֵאמֹר. ט בֶּן-אָדָם, הֲלֹא אָמְרוּ אֵלֶיךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בֵּית הַמֶּרִי: מָה אַתָּה עֹשֶׂה. י אֱמֹר אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הַנָּשִׂיא הַמַּשָּׂא הַזֶּה בִּירוּשָׁלִַם, וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-הֵמָּה בְתוֹכָם. יא אֱמֹר אֲנִי מוֹפֶתְכֶם: כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, כֵּן יֵעָשֶׂה לָהֶם–בַּגּוֹלָה בַשְּׁבִי יֵלֵכוּ […]
יחזקאל פרק ד – שינה על צד שמאל, תיאטרון טראגי מול דגם ירושלים, ואכילת עוגה מגללי צואה…
א וְאַתָּה בֶן-אָדָם קַח-לְךָ לְבֵנָה, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ לְפָנֶיךָ; וְחַקּוֹתָ עָלֶיהָ עִיר, אֶת-יְרוּשָׁלִָם. ב וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מָצוֹר, וּבָנִיתָ עָלֶיהָ דָּיֵק, וְשָׁפַכְתָּ עָלֶיהָ סֹלְלָה; וְנָתַתָּה עָלֶיהָ מַחֲנוֹת וְשִׂים-עָלֶיהָ כָּרִים סָבִיב. ג וְאַתָּה קַח-לְךָ מַחֲבַת בַּרְזֶל, וְנָתַתָּה אוֹתָהּ קִיר בַּרְזֶל בֵּינְךָ וּבֵין הָעִיר; וַהֲכִינֹתָה אֶת-פָּנֶיךָ אֵלֶיהָ וְהָיְתָה בַמָּצוֹר, וְצַרְתָּ עָלֶיהָ–אוֹת הִיא לְבֵית יִשְׂרָאֵל.
ד וְאַתָּה שְׁכַב עַל-צִדְּךָ הַשְּׂמָאלִי, וְשַׂמְתָּ אֶת-עֲוֹן בֵּית-יִשְׂרָאֵל עָלָיו: מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו, תִּשָּׂא אֶת-עֲוֹנָם. ה וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ אֶת-שְׁנֵי עֲוֹנָם, לְמִסְפַּר יָמִים שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם; וְנָשָׂאתָ עֲוֹן בֵּית-יִשְׂרָאֵל. ו וְכִלִּיתָ אֶת-אֵלֶּה, וְשָׁכַבְתָּ עַל-צִדְּךָ הימיני (הַיְמָנִי) שֵׁנִית, וְנָשָׂאתָ אֶת-עֲוֹן בֵּית-יְהוּדָה–אַרְבָּעִים יוֹם, יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה נְתַתִּיו לָךְ. ז וְאֶל-מְצוֹר יְרוּשָׁלִַם תָּכִין פָּנֶיךָ, וּזְרֹעֲךָ חֲשׂוּפָה; וְנִבֵּאתָ עָלֶיהָ. ח וְהִנֵּה נָתַתִּי עָלֶיךָ, עֲבוֹתִים; וְלֹא-תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל-צִדֶּךָ עַד-כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ. ט וְאַתָּה קַח-לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד, וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם: מִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר-אַתָּה שׁוֹכֵב עַל-צִדְּךָ, שְׁלֹשׁ-מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם–תֹּאכְלֶנּוּ. י וּמַאֲכָלְךָ, אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ–בְּמִשְׁקוֹל, עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם: מֵעֵת עַד-עֵת תֹּאכְלֶנּוּ. יא וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה תִשְׁתֶּה, שִׁשִּׁית הַהִין: מֵעֵת עַד-עֵת תִּשְׁתֶּה. יב וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה; וְהִיא בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם–תְּעֻגֶנָה, לְעֵינֵיהֶם. יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-לַחְמָם טָמֵא בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם. יד וָאֹמַר, אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה; וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא-אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד-עַתָּה, וְלֹא-בָא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל. טו וַיֹּאמֶר אֵלַי–רְאֵה נָתַתִּי לְךָ אֶת-צפועי (צְפִיעֵי) הַבָּקָר, תַּחַת גֶּלְלֵי הָאָדָם; וְעָשִׂיתָ אֶת-לַחְמְךָ עֲלֵיהֶם.
הושע פרק א – להתחתן עם זונה ולקרוא לילדים שנולדים בשמות עונש, כסמל לעונש לעם
ב. […] וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-הוֹשֵׁעַ, לֵךְ קַח-לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים–כִּי-זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה. ג וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת-גֹּמֶר בַּת-דִּבְלָיִם; וַתַּהַר וַתֵּלֶד-לוֹ בֵּן. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו, קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל: כִּי-עוֹד מְעַט, וּפָקַדְתִּי אֶת-דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל-בֵּית יֵהוּא, וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל. ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא; וְשָׁבַרְתִּי אֶת-קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. ו וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת, וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה: כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל–כִּי-נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם. ז וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם, וְהוֹשַׁעְתִּים בַּיהוָה אֱלֹהֵיהֶם; וְלֹא אוֹשִׁיעֵם, בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה, בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים. ח וַתִּגְמֹל אֶת-לֹא רֻחָמָה; וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן. ט וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי: כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא-אֶהְיֶה לָכֶם.
ירמיהו פרק טז – להישאר רווק נצחי, לא להתחתן ולא להוליד, כסמל לעונש לעם
א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. ב לֹא-תִקַּח לְךָ אִשָּׁה; וְלֹא-יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה. ג כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה עַל-הַבָּנִים וְעַל-הַבָּנוֹת הַיִּלּוֹדִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְעַל-אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם וְעַל-אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם–בָּאָרֶץ הַזֹּאת. ד מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ, לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ–לְדֹמֶן עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, יִהְיוּ;
ירמיהו פרק כז – לתת מוטות על הצוואר מול המלך, להמחשת רצון ה' שייכנע לבבלים
א בְּרֵאשִׁית, מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם בֶּן-יֹאושִׁיָּהוּ–מֶלֶךְ יְהוּדָה: הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה, אֶל-יִרְמְיָה, מֵאֵת יְהוָה, לֵאמֹר. ב כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֵלַי, עֲשֵׂה לְךָ, מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת; וּנְתַתָּם, עַל-צַוָּארֶךָ. ג וְשִׁלַּחְתָּם אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב, וְאֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ צֹר, וְאֶל-מֶלֶךְ צִידוֹן–בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם, אֶל-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה. ד וְצִוִּיתָ אֹתָם, אֶל-אֲדֹנֵיהֶם לֵאמֹר: כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, כֹּה תֹאמְרוּ, אֶל-אֲדֹנֵיכֶם. ה אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶת-הָאָרֶץ, אֶת-הָאָדָם וְאֶת-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ, בְּכֹחִי הַגָּדוֹל, וּבִזְרוֹעִי הַנְּטוּיָה; וּנְתַתִּיהָ, לַאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינָי. ו וְעַתָּה, אָנֹכִי נָתַתִּי אֶת-כָּל-הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה, בְּיַד נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, עַבְדִּי; וְגַם אֶת-חַיַּת הַשָּׂדֶה, נָתַתִּי לוֹ לְעָבְדוֹ. ז וְעָבְדוּ אֹתוֹ כָּל-הַגּוֹיִם, וְאֶת-בְּנוֹ וְאֶת-בֶּן-בְּנוֹ–עַד בֹּא-עֵת אַרְצוֹ, גַּם-הוּא, וְעָבְדוּ בוֹ גּוֹיִם רַבִּים, וּמְלָכִים גְּדֹלִים. ח וְהָיָה הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה, אֲשֶׁר לֹא-יַעַבְדוּ אֹתוֹ אֶת-נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, וְאֵת אֲשֶׁר לֹא-יִתֵּן אֶת-צַוָּארוֹ, בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל–בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדֶּבֶר אֶפְקֹד עַל-הַגּוֹי הַהוּא, נְאֻם-יְהוָה, עַד-תֻּמִּי אֹתָם, בְּיָדוֹ. ט וְאַתֶּם אַל-תִּשְׁמְעוּ אֶל-נְבִיאֵיכֶם וְאֶל-קֹסְמֵיכֶם, וְאֶל חֲלֹמֹתֵיכֶם, וְאֶל-עֹנְנֵיכֶם, וְאֶל-כַּשָּׁפֵיכֶם–אֲשֶׁר-הֵם אֹמְרִים אֲלֵיכֶם, לֵאמֹר, לֹא תַעַבְדוּ, אֶת-מֶלֶךְ בָּבֶל. י כִּי שֶׁקֶר, הֵם נִבְּאִים לָכֶם, לְמַעַן הַרְחִיק אֶתְכֶם מֵעַל אַדְמַתְכֶם, וְהִדַּחְתִּי אֶתְכֶם וַאֲבַדְתֶּם. […]
ירמיהו פרק כח – מוטות ברזל על הצוואר, במקום מוטת עץ
.]..] י וַיִּקַּח חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת-הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא; וַיִּשְׁבְּרֵהוּ. יא וַיֹּאמֶר חֲנַנְיָה לְעֵינֵי כָל-הָעָם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, כָּכָה אֶשְׁבֹּר אֶת-עֹל נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים מֵעַל צַוַּאר כָּל-הַגּוֹיִם; וַיֵּלֶךְ יִרְמְיָה הַנָּבִיא לְדַרְכּוֹ. יב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֶל-יִרְמְיָה: אַחֲרֵי שְׁבוֹר חֲנַנְיָה הַנָּבִיא אֶת-הַמּוֹטָה מֵעַל צַוַּאר יִרְמְיָה הַנָּבִיא, לֵאמֹר. יג הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל-חֲנַנְיָה לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, מוֹטֹת עֵץ שָׁבָרְתָּ; וְעָשִׂיתָ תַחְתֵּיהֶן מֹטוֹת בַּרְזֶל. יד כִּי כֹה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עֹל בַּרְזֶל נָתַתִּי עַל-צַוַּאר כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה לַעֲבֹד אֶת-נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל–וַעֲבָדֻהוּ;
(ואפשר להוסיף על הנביאים שלעיל גם מהנביא ישעיהו ועוד נביאים. אבל הרעיון הכללי מובן). כדאי לחפש ביוטיוב ובויקיפדיה דוגמאות לאומני מייצג מודרניים: יוקו אונו, מארינה ואולי אברמוביץ', קוקו פוסקו… ויש כמובן גם דוגמאות מרתקות של אומני מייצג ישראלים: יוכבד ויינפלד, מיכל נאמן, מוטי מזרחי, מיכה אולמן,…
שיהיה לכם בהצלחה! צוות אלול
