החדר הריק והחלל הפנוי

הלימוד עוסק ב'חדר ריק' וב'חלל פנוי', הן ברבדים מרחביים פיזיים בבית, והן במימדים רגשיים וסמליים. הלימוד כולל גם את ההיבטים הקשים וגם את החיוביים והפוריים של חוויות תשתית מעין אלה. הוספנו על תחושות 'בדידות' של ילדים ואת 'החדר השקט' שהנהיג קורצ'אק בבית היתומים שניהל בוארשה.

1) כשאדם נעזב/ יהודה עמיחי

כשאדם נעזב על-ידי

אַהֲבָתוֹ, מתפשט בתוכו

חלל עגול כמו מערה

בשביל נטיפים מופלאים, לאט,

כמו המקום הריק

השמור בתוך ההיסטוריה

למשמעות, לתכלית ולדמעות.

• מה הקושי ומה "הרווח" במקום הריק?

2) החדר השקט בבית היתומים של קורצ'אק 

יחסו של קורצ'אק לדת ולאמונה היה מורכב. בבית אביו גדל על התנכרות מן הדת ובכל זאת חיפש במהלך חייו דרכים לדבוק באמונה כזו או אחרת. הדת הייתה נושא מרכזי גם ביחסיו עם שותפתו לניהול מרינה פלסקה שהייתה אתאיסטית מוצהרת. קורצ'אק היה משוכנע שילדים, בייחוד מי שגורלם התאכזר אליהם – צריכים קשר לאיזשהו אלוהים בחייהם. לאחר ויכוחים רבים בין המנהלים, הסכימה פלסקה להקצות חלל בבית היתומים שייקרא "החדר השקט", מקום שבו הילדים יוכלו לשהות לבדם. קורצ'אק עסק בעניין הזה במאמר שנקרא "לבד עם אלוהים, תפילות למי שאינם מתפללים". הוא גם גילה ענין בתיאוסופיה, והשתתף במפגשים של חברי התנועה הדתית הזאת. ואף על פי כן כשהגרמנים דרשו ממנו בשנת 1940 למלא טופס הוא רשם בסעיף דת או אמונה "יהודי".

(מתוך: הדוקטור הזקן: מפעלי התרבות של יאנוש קורצ'אק/ יוסי שיפמן, ynet, 2.5.2019)

• מה מאפשר המקום הריק?
• אם "המקום הריק" יכול לשמש כדימוי, למה הוא יכול להיות דומה בחיים?

3) בדידות הילדות/ קורצ'אק 

אין בדידות כשלעצמה. האנשים שונים ובדידותם שונה, שונה בדידות השעות. האין בדידות- ריקנית ואילמת? בדידות של דריכות, המתנה, של פרידה, מאבק, חיפוש- בהמולה, בדממה- ללא קורת גג, מיותם. רק נדמה היה שאתה מכיר ויודע. לא- לא. הבדידות מיטיבה- כן- מרגיעה ומעניקה שלווה- וקשוחה ואכזרית: חמימותה וקרירותה האם הם לענה או שמא דבש?

שוב לבד, תמיד לבד, או אולי- סוף סוף לבד? בקתה בודדת, מגדל, ארמון, חורבה? לבד בתוך ההמון שלידך, או בתוכך. בדידות של גיל השיבה, בדידות של בגרות שלו או שלה (מפני ששלו שונה משלה). בדידות מתקוממת של געגועים ודחפי נעורים. בדידות חסרת סבלנות של סף גיל הנעורים, מלאת קפריזות- בדידות של השאלות הראשונות: מדוע, איך, מאין, לאן?

ויש- ועוד איך- בדידות שלילד. הוא מבקש את אמו רק לעצמו, רק לעצמו מבקש את אביו, את העולם ואת כוכבי השמים. ומופתע לגלות תוך-כדי בהלה מכאיבה של תמימות שלא!- שאחד כאן, האחר שם, והוא אנוס לחפש בעצמו לגלות- איש לא יושיע ולא יעשה זאת במקומו. והוא מתחיל לבנות, מכונס בבדידותו, הלוואי שתהיה ידידותית, לא זרה ולא עוינת. 

מתוך: יאנוש קורצ'אק, כתבים: פרוזה פיוטית. שיחות רדיו :הדוקטור הזקן, אפריל 1938, עמ' 111

• תחושות וחוויות של בדידות ורייקנות מתקשרות עם מושג "החדר הריק", האם אתם רואים בהם לענה או שמא דבש? האם תפיסה זאת השתנתה לאורך שנות התבגרותכם?
• האם יש חווית בדידות שנצרבה בכם? מה אתם זוכרים ממנה? מה למדתם ממנה ומה ממנה הייתם מבקשים לשמוט? 

4) חדר ריק/ רבקה מרים

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, בְּמַעֲמַקֵּי בֵּיתֵנוּ

מִתְגּוֹרֵר לְבַדּוֹ הַחֶדֶר הָרֵיק

מַה נַּעֲשֶׂה בּוֹ, בַּחֶדֶר הָרֵיק

מַה נַּעֲשֶׂה בּוֹ, בַּחֶדֶר הָרֵיק

הֲנִכָּנֵס וְנִצְטוֹפֵף בֵּין קִירוֹתָיו

אוֹ שֶׁמָּא מִנְחָה נַקְרִיב לְפָנָיו

הֲנִצְעַק אֶל חֲלָלוֹ אוֹ שֶׁמָּא נִצְהַל

הֲנִפְתַּח דַּלְתוֹתָיו וְשֶׁמָּא נִנְעַל

הֲנִקְרָא לוֹ מַרְתֵּף, הֲנִקְרָא לוֹ הֵיכָל

מַה נַּעֲשֶׂה בּוֹ, בַּחֶדֶר הָרֵיק, מַה נַּעֲשֶׂה בּוֹ, בַּחֶדֶר הָרֵיק

הֲנִתְפָּרֵעַ לִכְבוֹדוֹ, הַאִם נִסְתָּרֵק

הֲנָבוֹא בְּמַחֲבוֹאִים עִמּוֹ לְשַׂחֵק

לְתָפְסוֹ וְלִלְחֹשׁ לוֹ: חֶדֶר רֵיק, חֶדֶר רֵיק

חֶדֶר רֵיק.

5) בחדרי חדרים/ סיון הר שפי

כְּשֶׁנִּבְנֶה אֶת הַבַּיִת

דְּלָתוֹת רָאשִׁיּוֹת לְאַרְבַּע רוּחוֹת

חַלּוֹנוֹת לְאַרְגְּמַן שְׁקִיעָה

לְמַשַּׁק זְרִיחָה

נוֹתִיר חֶדֶר אֶחָד רֵיק

וּבוֹ נַעֲמֹד כָּל הַיָּמִים

לֹא אֲסוּרִים בָּרָהִיטִים

קְרוֹבִים זֶה לָזֶה וּזְהוּבִים

כְּנָפַי עָלֶיךָ כְּנָפֶיךָ עָלַי

וְהַחַיִּים יִרְחֲשׁוּ בַּחֲדָרִים הָאֲחֵרִים

בַּמִּטְבָּח וּבַסָּלוֹן

בְּחַדְרֵי הַיְלָדִים

וְיִצְהֲלוּ וְיַרְעִישׁוּ וּבָהֶם נִצְמַח

אֲבָל שָׁרָשֵׁינוּ הַשְּׁקֵטִים

מִן הַחֶדֶר הַהוּא

וְהַחֹם וְהָאוֹר וְהַשַּׁבָּת

קְרוֹבִים זֶה לָזֶה וּזְהוּבִים

פָּנִים אֶל פָּנִים

בְּרָכָה.

• מה המשמעות של החדר הריק בכל אחד מהשירים?
• מה עושים בו? מה קורה בו? למה הוא נמצא בבית?
• האם הייתם רוצים חדר ריק בביתכם? מה הייתם עושים בו?
• החדר הריק כמרחב פתוח ליצירה- האם יצא לכם לראות בריקות אפשרות ליצור? להתבוננות? לביטוי עצמי? איפה אתם פוגשים את האפשרות הזו בחייכם?
• האם בטאפורה של הבית הלאומי יש "חדר ריק"? מה הוא מסמל בעיניך?

6) "החלל הפנוי" – רבי נחמן מברסלב

רבי נחמן מתבסס על רעיון קבלי מכתבי האר"י שקדם לו, ולפיו כדי לאפשר את בריאת העולם אלוהים האינסופי יצר בתוך האינסוף של עצמו 'חלל ריק'. אבל לא ברור אם אלוהים נמצא גם בעולם שלנו, שנברא באותו 'חלל ריק מאלוהות', או שאלוהים לא נמצא בו, אלא רק חיצוני לעולם, טרנסנדנטי, 'מקיף'. רבי נחמן מעביר את השאלה הזאת לתחום האמונה והכפירה, בתודעה הספקנית שהלכה והתגברה בעולם המדעי המודרני: 'האם אלוהים יכול להיות מוכח בוודאות ובמופתים ברורים בתוך התודעה הדתית? האם יש הוכחות לאמונה בקיום אלוהים?' כן, ולא, עונה רבי נחמן… גם בתודעת המאמין יש מידה מסויימת של 'חלל פנוי מאלוהות', כלומר מתשובות דתיות מספקות על שאלות וטענות הכופרים והמדענים, אבל מצד שני…

"וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ וְכוּ’. הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶךָ": (שמות י)

א כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ, וְאִם לֹא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ. וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת, עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ. וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף, עַל־כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין, וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם (כמ”ש בעץ חיים בתחילתוֹ). וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי לֹא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ”ל. וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי צָרִיךְ לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים: יֵשׁ וָאַיִן, כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מִשָּׁם, וְאֵין שָׁם אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לֹא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכֹּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלֹקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי עַד לֶעָתִיד לָבוֹא:

ב וְדַע, שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אֶפִּיקוֹרְסוּת (כפירה): יֵשׁ אֶפִּיקוֹרְסוּת, שֶׁבָּא מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת, וְעָלָיו נֶאֱמַר (אבות פ”ב): "וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס"; כִּי הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת יֵשׁ עָלֶיהָ תְּשׁוּבָה….אֲבָל יֵשׁ עוֹד מִין אֶפִּיקוֹרְסוּת, וְהֵם הַחָכְמוֹת שֶׁאֵינָם חָכְמוֹת, אֶלָּא מֵחֲמַת שֶׁהֵם עֲמֻקִּים וְאֵינָם מַשִּׂיגִים אוֹתָם, וּמֵחֲמַת זֶה נִרְאִים כְּחָכְמוֹת. כְּמוֹ לְמָשָׁל, כְּשֶׁאֶחָד אוֹמֵר סְבָרָא שֶׁקֶר בְּגמפ”ת [גְּמָרָא, פֵּרוּשׁ רַשִׁ”י, תּוֹסָפוֹת], וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין לַמְדָן לְיַשֵּׁב הַקֻּשְׁיָא שֶׁבָּא עַל־יְדֵי סְבָרָא זוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְמֶה שֶׁאָמַר סְבָרָא וְחָכְמָה גְּדוֹלָה, אַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ סְבָרָא כְּלָל; כֵּן יֵשׁ כַּמָּה מְבוּכוֹת וְקֻשְׁיוֹת אֵצֶל הַמְּחַקְּרִים, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם שׁוּם חָכְמָה, וְהַקֻּשְׁיוֹת בְּטֵלִים מֵעִקָּרָא, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁאֵין בְּהַשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי לְיַשְּׁבָם, עַל־יְדֵי־זֶה נִדְמִים לְחָכְמוֹת וְקֻשְׁיוֹת. וּבֶאֱמֶת אִי אֶפְשָׁר לְיַשֵּׁב אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת, כִּי אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל אֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת בָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי, אֲשֶׁר שָׁם בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי אֵין שָׁם אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, וְעַל כֵּן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, מִבְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לִמְצֹא לָהֶם תְּשׁוּבָה, הַיְנוּ לִמְצֹא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹצֵא שָׁם גַּם כֵּן אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אִם־כֵּן לֹא הָיָה פָּנוּי, וְהָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף כַּנַּ”ל. 

וְעַל כֵּן עַל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת נֶאֱמַר (משלי ב): "כָּל בָּאֶיהָ לֹא יְשׁוּבוּן"; כִּי אֵין שׁוּם תְּשׁוּבָה עַל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת, מֵאַחַר שֶׁבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ כִּבְיָכוֹל. רַק יִשְׂרָאֵל עַל־יְדֵי אֱמוּנָה עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי, כִּי הֵם מַאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי שׁוּם חֲקִירָה וְחָכְמָה, רַק בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עָלְמִין, נִמְצָא שֶׁהוּא כִּבְיָכוֹל בְּתוֹךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת וּסְבִיב כָּל הָעוֹלָמוֹת… אַךְ עַל־יְדֵי בְּחִינַת הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁמִּשָּׁם צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ, כִּבְיָכוֹל, וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה. נִמְצָא, שֶׁהֶחָלָל הַפָּנוּי מַקִּיף אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי, וְעַל כֵּן שַׁיָּךְ לוֹמַר מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, הַיְנוּ כָּל הַבְּרִיאָה שֶׁנִּבְרָא בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוי… וּמֵאַחַר שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, אִם־כֵּן שֶׁגַּם הֶחָלָל הַפָּנוּי בְּעַצְמוֹ נִתְהַוָּה מֵחָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבְוַדַּאי בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ יֵשׁ שָׁם אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, רַק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג זֹאת, וְלִמְצֹא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל.

ג אַךְ דַּע, אִם יֵשׁ צַדִּיק גָּדוֹל, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, הוּא צָרִיךְ דַּוְקָא לְעַיֵּן בְּדִבְרֵי הָאֶפִּיקוֹרְסוּת אֵלּוּ, וְאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְיַשְּׁבָם כַּנַּ”ל, עַל כָּל זֶה עַל־יְדֵי עִיּוּנוֹ שֶׁמְּעַיֵּן שָׁם, הוּא מַעֲלֶה מִשָּׁם כַּמָּה נְשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ וְנִשְׁקְעוּ בְּתוֹךְ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת. כִּי אֵלּוּ הַמְּבוּכוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת הַבָּא מֵחָלָל הַפָּנוּי, הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, מֵאַחַר שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שֵׂכֶל וְאוֹתִיּוֹת לְיַשְׁבָם כַּנַּ”ל. כִּי הַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לג): בִּדְבַר ה’ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ, וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. וּבְהַדִּבּוּר יֵשׁ חָכְמָה, כִּי כְּלָל הַדִּבּוּר הוּא רַק חֲמֵשֶׁת מוֹצָאוֹת הַפֶּה, וְעַל יָדָם נִתְהַוּוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁל כָּל הַבְּרִיאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קד): כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ. וְהַדִּבּוּר הוּא הַגְּבוּל שֶׁל כָּל הַדְּבָרִים, כִּי הִגְבִּיל חָכְמָתוֹ בְּהָאוֹתִיּוֹת…אֲבָל בְּהֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא מַקִּיף כָּל הָעוֹלָמוֹת כַּנַּ”ל, וְהוּא פָּנוּי מִכֹּל כִּבְיָכוֹל כַּנַּ”ל, אֵין שָׁם שׁוּם דִּבּוּר, וַאֲפִלּוּ שֵׂכֶל בְּלֹא אוֹתִיּוֹת כַּנַּ”ל. וְעַל כֵּן הַמְּבוּכוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה. וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּמשֶׁה (מנחות כט), כְּשֶׁשָּׁאַל עַל מִיתַת רַבִּי עֲקִיבָא: זוֹ תּוֹרָה וְזֶה שְׂכָרָהּ, הֵשִׁיבוּ לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה. הַיְנוּ שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לִשְׁתֹּק, וְלִבְלִי לִשְׁאֹל תְּשׁוּבָה וְתֵרוּץ עַל קֻשְׁיָא זוֹ, כִּי כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַדִּבּוּר, עַל־כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לִשְׁתֹּק עַל שְׁאֵלָה זוֹ, כִּי הוּא בִּבְחִינוֹת עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה, שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר לְיַשֵּׁב אוֹתָהּ. וּכְמוֹ כֵן אֵלּוּ הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּבוּכוֹת שֶׁבָּאִים מֵחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁאֵין שָׁם דִּבּוּר וְלֹא שֵׂכֶל כַּנַּ”ל, עַל־כֵּן הֵם בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, וְצָרִיךְ רַק לְהַאֲמִין וְלִשְׁתֹּק שָׁם…

ד וְדַע, כִּי מַחֲלֹקֶת הִיא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם – עַל־יְדֵי חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ”ל, כִּי בְּלֹא זֶה הָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף, וְלֹא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ”ל, וְעַל־כֵּן צִמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין, וְנַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹכוֹ בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, עַל־יְדֵי הַדִּבּוּר, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל: בִּדְבַר ה’ שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וְכוּ’. וְכֵן הוּא בְּחִינַת הַמַּחֲלוֹקוֹת, כִּי אִלּוּ הָיוּ כָּל הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים אֶחָד, לֹא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, רַק עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְהֵם נֶחֱלָקִים זֶה מִזֶּה, וְכָל אֶחָד מוֹשֵׁךְ עַצְמוֹ לְצַד אַחֵר, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה בֵּינֵיהֶם בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת צִמְצוּם הָאוֹר לִצְדָדִין, שֶׁבּוֹ הוּא בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל. כִּי כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מְדַבֵּר, הַכֹּל הֵם רַק בִּשְׁבִיל בְּרִיאַת הָעוֹלָם, שֶׁנַּעֲשֶׂה עַל יָדָם בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁבֵּינֵיהֶם. כִּי הַתַּלְמִידֵי־חֲכָמִים בּוֹרְאִים אֶת הַכֹּל עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נא): וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אַתָּה – אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי; מָה אֲנָא עֲבַדִי שְׁמַיָּא וְאַרְעָא בְּמִלּוּלִי, אַף אַתֶּם כֵּן (כ”שּׁ בזוהר בהקדמה דף ה)…..

….וְזֶה פֵּרוּשׁ הַמִּשְׁנָה: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה. וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶּׁה. וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא" (אבות פ”א). כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְכוּ’. בֵּין הַחֲכָמִים, הוּא בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁנִּתְהַוָּה וְנַעֲשָׂה בֵּין הַחֲכָמִים, עַל יְדֵי הַפֵּרוּד וְהַמַּחֲלֹקֶת שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם כַּנַּ”ל. וְזֶה בֵּין הַחֲכָמִים דַּיְקָא, הַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ פֵּרוּד וּמַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, כִּי אִם הָיוּ כֻּלָּם אֶחָד, אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר בֵּין הַחֲכָמִים. וְעַל־יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת נַעֲשָׂה בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה נַעֲשָׂה בְּרִיאַת הָעוֹלָם, הַיְנוּ הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת. וְזֶה: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי – שֶׁהָיִיתִי מְגַדֵּל יָמַי וּמִדּוֹתַי, שֶׁהוּא בְּחִינַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם. בֵּין הַחֲכָמִים – בֵּין הַחֲכָמִים דַּיְקָא, בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ”ל, כִּי שָׁם נַעֲשָׂה כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ”ל. וְזֶה גָּדַלְתִּי – שֶׁהִגְדַּלְתִּי יָמַי וּמִדּוֹתַי, מִקַּטְנוּת לְגַדְלוּת. וְזֶה שֶׁקְּרָאָם יָמַי, כִּי הֵם יָמִים שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא בּוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם וְכוּ’ כַּנַּ”ל.

וְזֶה: "וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב מִשְּׁתִיקָה" – כִּי שָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי אֵין טוֹב מִשְּׁתִיקָה כַּנַּ”ל, כִּי אָסוּר לִכְנֹס לְשָׁם כִּי־אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת מֹשֶׁה כַּנַּ”ל. וְזֶה שֶׁאָמַר: כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים וְלֹא מָצָאתִי וְכוּ’, כִּי עַל יְדֵי שֶׁאָחַז בְּמַדְרֵגָה זוֹ, בִּבְחִינַת שְׁתִיקָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאֵין טוֹב מִשְּׁתִיקָה, עַל־כֵּן הָיָה מְגַדֵּל יָמָיו וּמִדּוֹתָיו שָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי, כִּי אָסוּר לִכְנֹס לְשָׁם כִּי־אִם מִי שֶׁהוּא בִּבְחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ”ל. וְזֶה: וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא – כִּי כָּל מִדְרָשָׁם וְדִבְרֵיהֶם, שֶׁאֵלּוּ הַחֲכָמִים מְדַבְּרִים, אֵין הָעִקָּר הַמִּדְרָשׁ בִּלְבַד, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁיַּעֲשׂוּ וְיִבְרְאוּ עַל יְדֵי דִּבְרֵיהֶם אֶת הָעוֹלָם כַּנַּ”ל, אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי כַּנַּ”ל….

ו וְזֶה: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי וְכוּ’. פַּרְעֹה הוּא בְּחִינוֹת חָלָל הַפָּנוּי, כִּי פַּרְעֹה לְשׁוֹן בִּטּוּל, מִלְשׁוֹן (שמות ה): תַּפְרִיעוּ אֶת הָעָם; וְגַם פַּרְעֹה לְשׁוֹן הִתְגַּלּוּת, הַיְנוּ בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי, שֶׁהוּא בָּטֵל וּפָנוּי מִכֹּל, וּבְתוֹכוֹ הִתְגַּלּוּת כָּל הַבְּרִיאָה כַּנַּ”ל. וְשָׁם בֶּחָלָל הַפָּנוּי יֵשׁ כְּבֵדוּת לֵב, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ”ל. וְכָל הַחָכְמוֹת הַבָּאִים מִשָּׁם, יֵשׁ בָּהֶם כְּבֵדוּת לֵב, שֶׁנִּשְׁאָרִים בְּקֻשְׁיָא עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא שָׁם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁפִּנָּה אֱלֹקוּתוֹ מִשָּׁם כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַבְּרִיאָה לְהִתְהַוּוֹת כַּנַּ”ל. וְעַל כֵּן: וַיֹּאמֶר ה’ אֶל "מֹשֶׁה בֹּא" וְכוּ’ – שֶׁמֹּשֶׁה דַּיְקָא, יָבוֹא אֶל פַּרְעֹה, בְּחִינוֹת הֶחָלָל הַפָּנוּי, כִּי אָסוּר לִכְנֹס לְשָׁם כִּי אִם בְּחִינוֹת מֹשֶׁה כַּנַּ”ל, כִּי אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ”ל….. וְזֶהוּ: "לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" – הַיְנוּ שֶׁמַּה שֶּׁהִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְכוּ’, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא שָׁם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֶה הָיָה לְמַעַן שִׁיתִי וְכוּ’, כְּדֵי שֶׁאָשִׁית בְּקִרְבּוֹ הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַבְּרִיאָה, הַיְנוּ כְּדֵי שֶׁתּוּכַל הַבְּרִיאָה לְהִתְהַוּוֹת שָׁם, בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁצִּמְצֵם וּפִנָּה אֱלֹקוּתוֹ מִשָּׁם כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לֹא הָיָה מְצַמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מִשָּׁם, לֹא הָיָה מָקוֹם לַבְּרִיאָה כַּנַּ”ל. וְזֶה: וּלְמַעַן תְּסַפֵּר וְכוּ’ – כִּי שָׁם, בְּתוֹךְ הַבְּרִיאָה שֶׁנִּתְהַוָּה בְּתוֹךְ חָלָל הַפָּנוּי, שָׁם תּוּכַל לְסַפֵּר וּלְדַבֵּר, כִּי יֵשׁ שָׁם אוֹתִיּוֹת וְדִבּוּר, שֶׁעַל יָדָם נִתְהַוָּה הַבְּרִיאָה כַּנַּ”ל. וְזֶה: בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ – כִּי עִקַּר כְּלַל הַבְּרִיאָה הָיְתָה בִּשְׁבִיל רַחֲמָנוּתוֹ כַּנַּ”ל, וְהַבְּרִיאָה הָיְתָה עַל יְדֵי הַדִּבּוּר כַּנַּ”ל. 

ליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ד

• מה הבנתם מהתורה הזאת של ר' נחמן על 'החלל הפנוי' , בתמצית במילים שלך?
• האם משהו 'תפס אותכם' , עניין אותכם, הצית את דמיונכם או הפתיע אותכם בדבריו?
• עם מה הוא מתמודד, לאיזה אתגר הוא  מנסה להשיב כאן ? מה דעתכם על תשובתו?  האם יש תשובות אחרות שאתם מכירים לאתגר הזה?  

אפשרות להרחבה: "כי ימצא חלל באדמה"

7) דברים כ"א, א' : "כי ימָּצא חלל באדמה…"

• מה המשמעות של קריאת אדם בשם "חלל"?
• השוו לשמות אחרים למת בעברית ובשפות אחרות.
• איזה שם את.ה מעדיפ.ה?

בתורה מופיע המושג "חלל" בנפרד מהמושג "מת", ומפרשים שחלל הוא דווקא אדם שמת עקב פציעה ע"י אדם אחר (בחרב,בכלי אחר או במכת יד), כלומר שהפוגע יצר "חלל", חור, פצע בגוף השלם. 

8) הבית ליד המסילה/ אהוד מנור

 לחן: נורית הירש 

בבית ליד המסילה,

לא מתהלכים עוד ברגליים יחפות.

וליד המרפסת הגדולה,

לא מבעירים עוד את עלי הצפצפות.

השער סגור, הדלתות נעולות,

התריסים מוגפים גם ביום.

הרקיע פרוש ועיניו עוד כחולות,

אך הבית חדל כבר לנשום.

פעם בבית ליד המסילה,

ראיתי פנים מאירות.

כי הבית הריק, ליד המסילה,

ידע גם שעות אחרות.

לקריאת השיר המלא

9) אין לנו חיילים אלמונים/ יהודה עמיחי

​

אֵין לָנוּ חַיָּלִים אַלְמוֹנִים,

אֵין לָנוּ קֶבֶר הַחַיָּל הָאַלְמוֹנִי,

מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַנִּיחַ זֵרוֹ

צָרִיךְ לְפָרֵק אֶת זֵרוֹ

לְהַרְבֵּה פְּרָחִים וּלְחַלְּקָם

לְעָלִים וּלְפַזְּרָם.

וְכָל הַמֵּתִים שָׁבִים הַבַּיְתָה

וּלְכֻלָּם שֵׁמוֹת,

גַּם לְךָ, יוֹנָתָן

תַּלְמִידִי, אֲשֶׁר שִׁמְךָ בְּיוֹמָן הַכִּתָּה

כְּשִׁמְךָ בִּרְשִׁימַת הַמֵּתִים.

תַּלְמִידִי שֶׁהָיִיתָ,

בַּעַל שֵׁם שֶׁהָיִיתָ,

בַּעַל שִׁמְךָ.

לקריאת השיר המלא

10) חלל/ אביתר בנאי 

נכתב בעקבות אירועי השבעה באוקטובר

טיפול נמרץ שערי השמיים פתוחים

אני מנגן נשמת חייל עולה אנחנו מסתכלים

אמו יושבת לידו אביו ואחותו עומדים

באדמה הזו תקום חברת מופת

ראיתי אב צועק על קבר בנו המת

ואת הרוח מנשבת בצמרות העץ

השדה הבוער הלב הזועק

שליחים של האל שהפעם שותק

ואולי ואלי הפעם תורי

אין חלל ריק בין שירי לביני

לקריאת השיר המלא