לימוד משותף של ההבדלים הרעיוניים בין י.ח. ברנר וא"ד גורדון ביחס לתכלית החיים ומיצויים.
ברנר וגורדון נבחרו בהקבלה להלל ושמאי כשתי דמויות מופת כפי שהלל ושמאי היו דמויות מופת לשעתם. כמו הלל ושמאי היו ביניהם מחלוקות אידיאולוגיות ופערים אישיותיים ניכרים אולם גם קשר עמוק ושיח פורה.
לפני תחילת הלימוד כדאי לפתוח בהסבר ביוגרפי קצר על ברנר וגורדון.
כדאי לקרוא את הקטע הראשון ביחד כקבוצה ובשלב השני להתחלק לחברותות של 2-3 אנשים. לאחר מכן מומלץ לחזור לאסיף בו דנים ביחד על מה שנלמד בחברותות וכל קבוצה יכולה לחלוק את רעיונותיה.
על כרחך אתה חי – מכתב למנחם ברקוביטש (דגניה, מרחשוון תרפ"א)
… נבוך אתה, – ומי אינו נבוך? שאלה קטנה אתה שואל: "מה חיי, למה אני חי?" – ומי בעל נפש ומחשבה אינו שואל? ומי יודע לענות?
אמרתי לך בהיותך פה, כי ההבדל ביני ובינך הוא רק בהדגשה: על איזה חלק מהמאמר "על כרחך אתה חי" כל אחד משנינו מדגיש. אתה מדגיש על "על כרחך", ואני – על "אתה חי".
יש לי איזו הרגשה או איזו השגה עמומה שלפני ההרגשה, כי החיים, החיים הנפשיים בלי אמצעי הם העונים על כל השאלות והמישבים את כל הפליאות והסתירות, הם המבארים והמאירים. מובן, כי את הדבר הזה אין לבאר ואין להוכיח, ואין צריך לומר כי אין למסרו לאחר, ובפרט שגם לבעליו עצמו אינו דבר קבוע ועומד איתן, כי אם כעין דבר של אינטואיציה, של השראה. אם יש לך רגע, שאתה חי חיים יפים, גדולים, עליונים – ורגעים כאלה, ויהיו מעטים מאד, הלא ישנם בחיי כל אדם בעל נפש, – אז מורגש לך בכל ישותך, כי לא דבר ריק הם החיים, כי יש למצוא בהם אור עליון, אם האדם מבקש. ולעומת זה ברגעים של חיים לא יפים יחשך לו לאדם עולמו בעדו, אם בעל נפש הוא.
[…] את חשבונך אין בכוחי לעשות, כי אין בכוח אדם לעשות את חשבון נפשו וחייו של חברו. העיקר – בקש חשבון, בקש חיים ואל תתיאש! אחת אוכל להגיד לך, כי בכל לבי הייתי מוכן ומזומן לעשות כל מה שבכוחי בכדי להיות לך לעזר, בכדי לגלות לך קו אור כל שהוא.
כתוב! מה שצריך לעשות, ואפילו לבוא אליך, אם יש צורך, – אעשה. רק התעודד וחיה חיים ממש, כמו שיש בכוחך לחיות! אל תחשוב את עצמך לחולה רוח, כי מחלתך היא מחלת דורנו, מחלת הכמישה, ואולי מחלת המעבר מחיים של רקבון לחיים חדשים, לחיים של חיים.
שלום לך, שלום אמת!
א. ד. גורדון, מכתבים, תשי"ז
- בין ה"על כרחך" ל"אתה חי", עם איזו גישה אתם מזדהים יותר?
- כְּמִישָׁה (ללא ניקוד: כמישה). מין:נקבה, שורש: כמשׁ
הגדרה: נבילה, הִצטַמקוּת.
גורדון מגדיר את מחלת בני דורו כ"מחלת הכמישה", כיצד אתם מבינים ביטוי זה? האם אתם מזהים את הבעיה הזו גם בדורנו?
- לאיזה דרך חיים גורדון מנסה לכוון כפי שעולה ממכתבו?
נחוץ להגביר הריאליוּת והקדוּשה
…להתיאוֹריה שלך במכתבך ההוא על דבר "הספרות למען הספרות", תכלית האדם וכו' אין אני מסכים כלל. השקפתי על החיים היא שונה לגמרי; ובקצור: עלינו להקריב את נפשותינו ולהמעיט את הרע שבעולם, רעה של רעבון, עבדוּת, ביטול, צביעוּת וכדומה. נחוץ להבין הכל, להבין ולהתרחק ממיסטיוּת ומדמיונות. נחוץ להגביר הריאליוּת והקדוּשה בעולם. נחוץ לתקן את חיי עם ישראל כי יהיו נורמאליים. וייסורי נפשי הנוראים הם תולדות ספקותי בכלל: היש תיקוּן? ההולכים אנו קדימה? זהו בכלל, ובפרט: איך בין ניט צוּפריעדין פוּן זיך אליין [=אין אני מרוצה בי בעצמי]. אני מסופק בכוחותיי אני וכו' וכו'.
זה ימים אחדים נהייתי לאוכל צמחים [צמחוני].
אתה כותב פואימה היסטורית – ודבר זה אינני מבין. האמנם אנחנו יכולים להסיח את דעתנו אף רגע מההווה? היודע אתה את מצב צעירינו? היודע אתה כי הננו המוהיקנים האחרונים? היודע אתה, כי עמֵנו הולך למות? היודע אתה כי העולם חולה? היודע אתה כי היאוש מכלה נפשות? היש לך עינים?!
אורי ניסן!!!
אגרות י.ח. ברנר, מכתב לאורי ניסן גנסין, הומל, 12.1.1900(בהיותו בן 18 וקצת)
- מהי השקפת החיים העולה מדבריו של ברנר? מה בינה לבין הדברים העולים ממכתבו של גורדון?
- האם אתם חושבים שהדרך להילחם ברע היא באמצעות צמצום והקרבה עצמית?
- אלו תחושות ורגשות מעורר בכם המכתב של ברנר?
צוואתי האישית
זה אשר הוצאתי מנסיונות ימי־הויתי
וזוהי צואתי האישית:
החיים רעים, אבל תמיד סודיים… המות רע.
העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה.
האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר.
לעם ישראל, מצד חוקי ההגיון, אין עתיד.
צריך, בכל זאת, לעבוד.
כל זמן שנשמתך בך יש מעשים נשגבים
ויש רגעים מרוממים.
תחי העבודה העברית האנושית!
י.ח. ברנר, מכאן ומכאן, 1911
משמעות חיי אדם (תרע"ז, 1917)
כי סוף־סוף יהיה נא הדבר ברור לנו, שכל השאיפה העליונה אשר לנשמת האדם, כל תביעותיה העליונות המוצאות להן ביטוי במה שאנו מכַנים בשם אסתטיקה, מוסר ודת – כי כל אלה אינן אלא תוצאות השאיפה הקימת בנפש לחיות בשלמות את כל החיים בכל כווניהם; לחיות בכל מה שהשכל תופס וגם למעלה מזה. ואולם כל זה פרושו אחד והוא: […] שנשמת האדם – האני של כל אדם ואדם – שואפת בפשטות לחיות חיים נעלים מאלה שהיא חיה, כי אין היא מסכימה לחיות חיים סגורים בתוך קליפתה הצרה, זו אשר איגואיזמוס (אגואיזם, אנוכיות, ע.ר.) יקָרא לה […] כי במִדה שהנשמה היא גדולה יותר, עמוקה ועשירה יותר, בה במִדה, עמוקה ועשירה יותר השאיפה המקננת בה לחיים נעלים ומלאים יותר.
מתוך: 'מכתבים מארץ־ישראל', כתבי א.ד גורדון, חלק שני, תל־אביב: הוועד המרכזי של מפלגת הפועל הצעיר, תרפ"ו, עמ' .252-251
- כיצד ברנר וגורדון רואים את תכלית החיים ואת תכלית העולם?
- כיצד אתם מבינים את המושג "נשמה" בכל אחד מהקטעים?
- כיצד המושג "נשמה קשור בעינכם למימוש תכלית החיים?
- אלו קווי דמיון ואלו קווי שוני אתם רואים בין מחלוקת הלל ושמאי, לבין המחלוקת בין ברנר וגורדון?
אסיף:
- לאפשר לנציג מכל "חברותא" להביא מפרי הדיון על הקטע שנלמד באותו מפגש.
- אפשר גם למנות בכל פעם מישהו שיציג את הקטע יותר לעומקו ויביא מקורות נוספים.
- ניתן לתת לכל "חברותא" – צמד או שלישיית לומדים – להציג תובנות יותר עמוקות.
