שלא על מנת לקבל פרס. חלק א.

לימוד משותף בין אמרתו של אנטיגונוס איש סוכו לבין תורתו של א.ד גורדון, העוסק בשאלה:  מה מניע את האדם? ומה ראוי שיניע אותו בעבודתו ומלאכתו?

אַנְטִיגְנוֹס אִישׁ סוֹכוֹ קִבֵּל מִשִּׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. הוּא הָיָה אוֹמֵר:

אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, 

אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, 

וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם.

(אבות א, ג)

אנטיגונוס היה התנא שהנהיג את העם אחרי שמעון הצדיק. בתקופת הנהגתו התחזקה השפעת התרבות היוונית בקרב היהודים לפני המרד החשמונאי וסיפור חג החנוכה. חלק מתלמידיו טעו בפירוש תורתו וייסדו את התנועה הצדוקית.

(מתוך ספריא, https://www.sefaria.org.il/topics/antigonus-of-sokho?tab=sources)

מסביב לנקודה

יש האומרים כי קיום מצוות מביא מזל, פרנסה, פוריות, הגנה מאסון, כבוד או ביטוי לסטטוס חברתי. 

• האם לדעתכם יכול אדם לקיים מצווה ללא קשר לשכר כזה?
• האם יוכל או ירצה לקיים מצווה בידיעה כי לא יזכה בפרס על מעשיו?

ניתן לתהות על הקשר בין פתיחת המשנה לסופה: 

• האם מורא שמיים הוא המניע למצוות שמציעה המשנה במקום הפרס, או שהוא התוצאה מקיום מצווה שלא על מנת לקבל פרס? ואם כך, האם זו עדין נחשבת מצווה שלמה?
• מה ההבדל בין פרס למורא שמיים?

 הוּא הָיָה אוֹמֵר:

לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה.

אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה.

וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ שְׂכַר פְּעֻלָּתָךְ.

וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

אבות ב, טז

 בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר:

הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה (כְּבַחֲמוּרָה), וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה.

שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה, וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה.

שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה – מִצְוָה.

וּשְׂכַר עֲבֵרָה – עֲבֵרָה.

אבות ד, ב

פְּרָס, פֶּרֶס, ש"ז, – חלק, חצי, Teil, Hälfte; partie, moitié; part, half , – א) פְּרָס במשמ' חצי משקל, חצי מנה: אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב וקב שעורים וכו' וקב גרוגרות או מנה דבילה, ר' עקיבא אומר פרס (פאה ח, ה).

מילון בן יהודה

• האם המשניות הנוספות המובאות חולקות על המשנה שלנו?
• כיצד אתם מבינים את הביטוי "שכר מצוה-מצוה" , ומה בינו לבין "מורא שמיים" כתכלית? 

(בהקשר זה מעניין להוסיף שישנו פירוש חסידי לפיו המילה מצווה משמעותה בהתאם לשורשה- להיות בצוותא, בקרבה לקב"ה.)

• מה ההבדל בין עבודה (כפי שבאה לידי ביטוי במילה "עבדים" במשנה), למילה "מלאכה" המופיעה במשנה טז, וכיצד משמעויות אלו משרתות את התכלית.  
• כיצד ההגדרה המילונית הנוספת למילה פרס משנה את משמעות המשנה?

אפשרות יציאה לחברותות- התכתבות בין המשנה לגורדון : 

ניתן לפרש את המשנה כמעלה מתח בין שתי דמויות- בחלק הראשון דמות העבד המקריב עצמו לחיי תורה. ובחלק השני דמות הרואה במצוות ביטוי אמת לחיי אדם שתכליתם יראת שמיים. 

קראו את דבריו של גורדון, 

• איזו פרשנות של המשנה מתאימה יותר לדבריו, במה היה יכול לחלוק על המשנה שקראנו? 

 "והדבר הראשון, הפותח בראשונה את לבי לחיים, אשר לא ידעתי כמוהם, היא העבודה. לא עבודה לשם מחייה ולא עבודה לשם מצווה. כי אם עבודה לשם חיים – עבודה, אשר אור חדש נוגה עליה. אשר ראיתיה, והנה היא אחד מחלקי החיים, משורשיהם היותר עמוקים. ואני עובד…"

א.ד. גורדון, החלום ופתרונו, בתוך האומה והעבודה, 1909

 " תחיית העם, התחדשותו לעם עובד ויוצר, לא תוכל לבוא אלא על ידי עבודה, עבודה בכל צורותיה, אבל בעיקר על ידי עבודת כפיים, ובייחוד על ידי עבודה בתוך הטבע. כל בני העם צריכים לעבוד." 

א. ד. גורדון, עם-אדם, בתוך האומה והעבודה, 1909 

• מה בין "מורא שמים" כתכלית, ל"חיים" כתכלית? 
• מה בין מצוה לעבודה?

נשימה אגי משעול

"לא בשאיפה כי אם במורד הנשיפה

בתחתיתה בהפוגה הקטנה

הכמעט לא מורגשת שם….

…כי אם בדהותה כשהיא מתפוגגת אל הסתם הנבהה

לפני שהוא מתכסה במחשבה אחרת

שם לשם אני

שם לשם אני

גם אם אתמיד בכישלוני"

• חפשו אחר השיר המלא ברשת
• משפט או מילה שתפסה אתכן
• מה הכותבת מבקשת? אילו חוטים מקשרים הייתם מושכים בינה לבין המשנה בה אנו עוסקים?
  (בין "לשם אני", לעשייה "לשמה", לשם שמיים. "גם אם אתמיד בכישלוני" לעשייה שלא על מנת לקבל פרס.)
• איזו פעולה אתם עושים בחייכם "שלא על מנת לקבל פרס"?

חזרה למעגל, איסוף נקודות משמעותיות שעלו בחברותות וסיכום:

בפרשנות השנייה לפיה המשנה מציגה דמות הרואה במצוות ביטוי אמת לחיי אדם שתכליתם יראת שמיים,  ניתן לראות עמדה קרובה לזו של א.ד. גורדון, ואפשר שינק ממנה, אם כי ייתכן שחז"ל וגורדון חלוקים על משמעם של 'חיי אמת'. גורדון מבקש לא לראות במעשה הראוי קרבן, כי אם ביטוי אמת לחיי אדם, למרחב שהאדם יוצר עם הטבע ועם זולתו. אך כמו חכמי מסכת אבות הוא מודע למתח בין הרצון לקרוא את החיים לא כפרוזדור לבאות, אלא כחיוב של כל רגע ועשייה לשמם, לבין הקיום האנושי המוגבל, השביר והחלקי. עבור גורדון, השותפות לשמה עם הטבע ועם הזולת היא המעניקה משמעות לעשייה שלא על מנת לקבל פרס. גם אצל גורדון וגם אצל חז"ל שאלת החיים "שלא על מנת לקבל פרס" מופיעה בכל תחומי החיים – ביחס לילד, למשימה, לעבודה, או לזמנים המתחלפים.

(מתוך אור זרוע, עמ' 57)