"משה קיבל תורה מסיני ומסרהּ…" מסורת, מרד והתגלות. חלק ג.

האם הערכים של מסורת וחידוש שונים בתכלית זה מזה? כיצד אנחנו מתמרנים ביניהם במציאות החיים שלנו?

1) בין חידוש לקבלה- מה חידוש היה בבית המדרש

תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום?

אמרו לו: תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. [כיון שכולנו תלמידיך וממך תלמודנו, כיצד אפשר לומר לך דבר שלא שמעת.]

אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש! שבת של מי היתה?

– שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה.

– ובמה היתה הגדה היום?

– אמרו לו: בפרשת הקהֵל.

– ומה דרש בה?

– "הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף" (דברים לא, יב) – אם אנשים באים ללמוד, נשים [שלא כולן מבינות] באות [לפחות] לשמוע, טף למה באין? [והתשובה היא-] כדי ליתן שכר למביאיהן. [שיזיכה הקדוש ברוך הוא במצוה את אלה שמביאים את הטף]

– אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני! [ולא סיפרתם לי?]

-ועוד דרש [כיון שראו שהוא שמח לשמוע דברים אלה שנתחדשו בבית המדרש, אמרו לו] : "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם… וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם" (דברים כו, יז-יח) – אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה [דבר מיוחד] אחת בעולם [על ידי אמונתכם בי], ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם [בין העמים]. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, דכתיב "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו ד), ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר "וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (דברי הימים א' יז, כא).

ואף הוא [ר' אלעזר בן עזריה] פתח ודרש: "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד" (קהלת יב, יא). למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך, מה דרבן זה מכוֵין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם [מזון מן האדמה], אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל, אף דברי תורה מטלטלין? תלמוד לומר: 'מסמרות'. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר, אף דברי תורה חסירין ולא יתירין? תלמוד לומר: 'נטועים'. מה נטיעה זו פרה ורבה, אף דברי תורה פרין ורבין. 'בעלי אסופות' – אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה. הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין;

שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה? [כאשר יש בה כל כך הרבה מחלוקות וחילוקי דעות], תלמוד לומר: 'כולם נתנו מרועה אחד' – אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן [משה רבינו], מפי אדון כל המעשים ברוך הוא, דכתיב: "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (שמות כ, א) [ולשון הריבוי בכתוב, כלומר: את כל הדברים, על כל שינוייהם ומחלוקותיהם.]. אף אתה עשה אזניך כאפרכסת וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

– בלשון הזה אמר להם [ר' יהושע]: אין דור יתום שרבי אלעזר בן עזריה שרוי בתוכו! 

• הדימויים השונים (משׂמרות, נטועים) שהסיפור משתמש בהם כדי לתאר את לימוד התורה
  מבטאים מתח שמאפיין את הלימוד. מהם ההיבטים המנוגדים שהדימויים הללו מצביעים
  עליהם? 

• מהי צורת הלימוד הבית מדרשי שהסיפור מתאר באמצעות הפירוש שלו את המונח 'בעלי
  אסופות'? האם יש כאן לימוד המבוסס על קונפליקט, שתוצאתו קביעת היררכיה בין אנשים
  או לימוד המבוסס על רעוּת והקשבה, כשבירור האמת מוסיף לידידות ולתחושת שוויון הערך
  של הלומדים? 

• מדוע התלמידים חששו לספר לר' יהושע את החידוש הבית מדרשי? 
  

המשך הגמרא:

ולימרו ליה בהדיא [ולמה לא אמרו לו מיד?]

משום מעשה שהיה,

דתניא: מעשה ברבי יוסי בן דורמסקית שהלך להקביל פני רבי אלעזר בלוד.

אמר לו: מה חידוש היה בבית המדרש היום?

אמר ליה: נמנו וגמרו, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית.

אמר לו: יוסי, פשוֹט ידיך וקבֵּל עיניך! [שיצאו עיניו ממקומן ויפלו לתוך ידיו.]

פשט ידיו וקבל עיניו. [ואכן כך אירע לו]

בכה רבי אלעזר ואמר: (תהלים כה) "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם". אמר לו: לֵך אמור להם [לחכמים בבית המדרש], אל תחושו למנייניכם [שמא לא החלטתם כהלכה, שאתם סבורים שתקנתם תקנה חדשה]. כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו ורבו מרבו, הלכתא למשה מסיני, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית…

תנא, לאחר שנתיישבה דעתו אמר: יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן, וחזרו.

(בבלי חגיגה ג, ע"א-ע"ב, ביאור שטיינזלץ)

מסביב לנקודה:

• מדוע ר' אליעזר נחרד כל כך מהעובדה שמסורת עתיקה הוצגה בבית המדרש כחידוש? 

2) שעת סיפור: יצחק עולה על הגשר בדרך לארץ ישראל

יצחק בן-יעקב היה בנו של הרבי (מרבני מאקרוב, מרכז חסידי שהיה מקום שושלת האדמו"רים לבית הצדיק ר' נחום טברסקי). הכל ליוו את צמיחתו בהתרגשות. הוא וחברו הטוב חלמו לעלות ארצה. לשם כך החליטו ללמוד את אמנות חטיבת העצים בגרזן. כשצלחה מלאכתם החלו לחלק את העצים בין עניי העיר.

'את זה אנו מכירים', אמרו החסידים – 'צדיקים נסתרים מפרנסים בעצים את עניי העיר'. אך לפתע התברר להם כי לא זו הייתה מטרת חוטבי העצים, הם ביקשו להכשיר ידיהם לעבודת כפיים בארץ ישראל.

ביום שעמד יצחק על יד הגשר בדרכו לארץ ישראל, ביקש אביו הרבי לשכנע אותו שלא יעלה על הגשר. המוני יהודים עמדו והתבוננו במחזה: האם ישכנע האב את בנו להישאר ולהנהיג את העדה? יצחק וחברו עלו על הגשר, ובעקבותיהם החליטו כמה מהצעירים שחזו בפרידה לעלות לארץ ישראל.

יצחק לא לקח אתו את הגרזן לארץ ישראל. הוא לקח קתרוס (לאוטה, כלי הדומה לגיטרה) ואיתו נדד גם כשהגיע לארץ ישראל. כשחלה נאלץ למשכְּנו לזמן מה תמורת דמי טיפול. הוא הצטרף לראשוני דגניה, וגידל איִל כחיית מחמד באום ג'וני.

הוא מרד וסירב להתחתן בחתונה מסורתית. ללא טקס הוא 'התחדר', כלומר נכנס לחדר משפחה, שלא היה חדר אלא אוהל. ביום מסיבת החתונה של חברו תנחום תנפילוב אפו עוגה גם לכבודו ולכבוד אשתו. הוא כעס ועזב את המקום.

יצחק בן-יעקב היה איש מפעלים גדולים. הוא היה בין מארגני עליית הפרות ההולנדיות ארצה, כדי לבסס גזע פרות ארץ-ישראלי. הוא היה בין יוזמי 'אווירון' – המועדון לטיִס בעמק הירדן, שהיה לראשית חיל האוויר הישראלי.

אך התברר שהאיִל שגידל לא היה סתם חיית מחמד. זה היה אייל להבטחת מזלו של בן הרבי, בהתאם למסורת בחצר החסידית שגדל בה.

ב-1923 קיבל יצחק בן-יעקב מכתב ממשפחתו שעיירתה נחרבה בפוגרומים הגדולים. הוא ארגן את העלייה ארצה של אביו וכל החצר החסידית שלו. 

יצחק בן יעקב (1891-1940)  נולד בעיירה מָקָרוב שבפלך קייב, בדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה), לזכריה לב ונחמה. קיבל חינוך מסורתי ולמד בחדר. בגיל 14 עבר לקייב בניגוד לרצון הוריו, שם למד לימודים כלליים. היה פעיל ב"הגנה" ויחד עם דב הוז הקים את חברת "אווירון" (חברה משותפת להסתדרות ולסוכנות היהודית) שיועדה להיות הזרוע האווירית של היישוב. החברה רכשה שני מטוסים שהוצבו בקיבוצי עמק הירדן. הוקם שדה תעופה מאולתר בקיבוץ אפיקים ונפתח בית ספר לטייס שפעל ברפת של דגניה א'. יצחק בן יעקב היה מראשוני המסיימים בית ספר זה. ב-29 בדצמבר 1940 נספה יצחק בן יעקב (שהיה המנהל בפועל של חברת אווירון) יחד עם דב הוז ומשפחתו בתאונת דרכים בשובם מביקור אסירים בכלא עכו ובדרכם לתל אביב, לישיבה בענייני החברה.

מסביב לנקודה:

• מהי התפיסה שהסיפור הזה מציג ביחס לתפיסה הדיכוטומית של ר' אליעזר ביחס לשאלת המסורת אל מול החידוש? האם הדמות של יצחק יוצרת הפרדה מוחלטת בין השניים?
•  האם לדעתכם יש ערך לכך שיצחק המורד שמר היבט מסוים מעברו כאשר שאר מציאות החיים שלו שונה בתכלית מזו שבה גדל? 

אסיף: משימה אישית – מהי שושלת המסירה שלי?

המשתתפים יוזמנו לשרטט תרשים של חוליות שושלת המסירה האישית מתוך התבוננות בשאלות:

– מה יכולתי לקבל וקיבלתי?

– מה יכולתי לקבל ולא רציתי לקבל?

– מה לא יכולתי לקבל ואני רוצה לקבל?

– מה אני רוצה למסור הלאה?

– מהן החוליות שנשרו?

התכנסות במעגל לשיחה ושיתוף בשושלת האישית

לְמה בחרנו להתייחס, ומה השפיע עלינו בשרטוט ה'שושלת': המשפחה, ספרים, ביוגרפיה אישית, מפגשים…?

הצעה נוספת: להתייחס לשאלות האלה בעזרת אלבום תמונות משפחתי, כדי לעזור לשחזר זכרונות,
אווירה, דמויות משפיעות, שורשים