שכנות: הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֶּחָצֵר

בלימוד זה נפגוש שלושה מופעים של יחסי שכנות, סביב הנושא הטעון של הקמת מחיצות וחומות וגדרות הפרדה בין השכנים. ראשית קטע תלמודי הדן בחצר משותפת, שלפחות חלק מהשכנים רוצים להקים בה מחיצה ביניהם. בהמשך שיר המהרהר על אותו נושא, מאת המשורר רוברט פרוסט, ולאחרונה ביאליק, בסיפור 'מאחורי הגדר' על יחסי יהודים וגויים החיים זה לצד זה בעיירה מזרח אירופית, שטעטעל אופייני.

1) השותפים שרצו לעשות מחיצה בחצר

א הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֶּחָצֵר, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גָּוִיל, גָּזִית, כְּפִיסִין, לְבֵנִים- בּוֹנִים; הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. בְּגָוִיל- זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בְּגָזִית- זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה. בִּכְפִיסִין- זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם, וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם. בִּלְבֵנִים – זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה, וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:

ב וְכֵן בְּגִנָּה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר מְחַיְּבִין אוֹתוֹ. אֲבָל בְּבִקְעָה, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ; אֶלָּא אִם רוֹצֶה כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן, בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל, הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:

משנה, מסכת בבא בתרא, פרק א' 

• "שותפין"- במה? לשם מה דרושה לשותפים אלו מחיצה?
• האם נראה לכם שהחליטו על כך יחד, או שהאחד יזם זאת והשני הסכים?
• אם אחד השותפים לא רוצה להשתתף בבניית המחיצה, האם ניתן לכפות עליו?
• לשם מה לדעתכם מפרטת המשנה את חומרי הבנייה ואת אופן חלוקת הנטל בין השותפים?
• מדוע המשנה העוסקת בבניית המחיצה מעלה את האפשרות "אם נפל כותל"?
• האם אפשר לחלק את החצר בלי לבנות מחיצה ממש? מה הצורך במחיצה?
• נסו לתאר את מערכת היחסים ביניהם לפני נקודה זו ואת היחסים אחריה.
• חיכוכים ויחסים בחצר משותפת או בניין מגורים משותף – מה ניסיונכם האישי בנושא?

2) "היזק הראיה"

בבא בתרא, ב', א'. ביאור שטיינזלץ. 

ב גמרא בפירוש משנתנו סברוה [סברו הלומדים] כי מאי [מהי] "מחיצה" שבמשנה? — גודא [גדר], כדתניא [וכפי ששנינו בברייתא]: מחיצת הכרם שבינו לבין שדה תבואה שנפרצה ומעתה הרי זה כאילו יש זרעים בכרם, ואם יישאר כך ייאסר הכל בהנאה משום "כלאי הכרם", אומר לו בעל התבואה לבעל הכרם: "גדור את מחיצתך". אם עשה כן וחזרה ונפרצה המחיצה — אומר לו שוב: "גדור".

*הסבר: כלאי הכרם- כלאי הכרם הם מסוגי הכלאיים האסורים מהתורה. האיסור כולל מצוות לא תעשה על זריעת גפן היין עם צמחים אחרים ומצוות לא תעשה על אכילת צמחים שנזרעו בסמוך לגפן או הנאה מהם. כלאי הכרם הוא החמור שבאיסורי הכלאים ולכן הוא אסור לא רק בזריעה אלא גם ב"קיום", וכמו כן פירות הגפן והזרעים שגדלו באיסור זה אסורים בהנאה. 

ב׳ ב

אם נתיאש הימנה מלגדור את הפירצה הזו ולא גדרה — הרי זה קידש (אוסר) את התבואה משום כלאי הכרם, וחייב באחריותה לשלם לבעל התבואה את נזקו, שהרי הוא אשם בכך שהתבואה נאסרה בהנאה.

ולפי פירוש זה בלשון "מחיצה", יש לדייק מן המשנה כי טעמא [הטעם, דווקא] אם רצו שניהם בונים מחיצה, ונדייק: הא [הרי] אם לא רצו — אין מחייבין אותו, למרות ששותפו אינו רוצה שיראה מה הוא עושה בחצירו; אלמא [מכאן] אפשר להסיק כי היזק ראיה לאו שמיה [אין שמו, אינו נקרא] היזק, שמה שאנשים אחרים רואים מה אדם עושה בחצירו אינו נחשב להיזק.

…תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו במשנה: וכן בגינה מחייבים אותו לגדור, ומשמע שיש בזה היזק ראיה!

ומשיבים: גינה שאני [שונה] בדין זה של היזק ראיה, וכדברי ר' אבא, שאמר ר' אבא אמר רב הונא אמר רב: אסור לאדם לעמוד (להיעצר ולהתבונן) בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה (בזמן שיש בה יבול), משום שעל ידי שהוא מסתכל בה הוא מזיק לה, והוא הדין בגינה. אבל בחצר שאין בה כל גידול קרקע אין דין היזק ראיה.

הוא מסתכל בה הוא מזיק לה, והוא הדין בגינה. אבל בחצר שאין בה כל גידול קרקע אין דין היזק ראיה.**

…ואפילו היא כזו שאפשר לראות דרכה. ומציעים עוד, תא שמע [בוא ושמע] ראיה לדבר ממה ששנינו: אם בונה אדם כותל כנגד החלונות של חבירו, בין מלמעלה בין מלמטה ובין מכנגדן (ממולם) — מרחיק את הכותל מהם ארבע אמות. ותני עלה [ושנויה ברייתא עליה]: אם היה הכותל מלמעלן מגביה ארבע אמות — כדי שלא יציץ למטה ויראה, מלמטן משאיר הפרש גובה של ארבע אמות, יותר מקומת אדם — כדי שלא יעמוד על הכותל ויראה, מכנגדן מרחיק — כדי שלא יאפיל את האור בבית. משמע שאנו חוששים משום היזק ראיה!

ודוחים: הזיקא [היזק] ראיה של בית הוא שאני [שונה] כי בבית ודאי אנשים עושים דברים שבצינעה, ואינם רוצים שאחרים יראו אותם. אבל החצר היא מקום פתוח, ושמא אינם מקפידים על כך.

**פירש רש"י: אסור לאדם שיעמוד כו' – שלא יזיקנו בעין רעה:

• מה דעתכן על המושג "היזק ראייה", כיצד הראייה יכולה להזיק?
• במידה ואתם הייתם נדרשים לפסוק, על מי האחריות לשמור על פרטיותו? 

3) תיקון חומה/ רוברט פרוסט

(תרגום: עדנה אולמן-מרגלית)

מַשֶּׁהוּ יֵשׁ שֶׁלֹּא אוֹהֵב חוֹמָה,

שֶׁחוֹתֵר תַּחְתֶּיהָ בְּרֶגֶב תְּפוּחַ כְּפוֹר,

מסיר אֲבָנִים מֵעָלֶיהָ בַּשֶּׁמֶשׁ,

וּפוֹרֵץ בָּהּ פְּרָצוֹת רְחָבוֹת אַף לִשְׁנַיִם.

עִם צַיָּדִים הָעִנְיָן הוּא אַחֵר:

הָיִיתִי מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם וּמְתַקֵּן

בַּאֲשֶׁר לֹא הִשְׁאִירוּ אֶבֶן עַל אֶבֶן,

אַךְ הֵם אַרְנֶבֶת נֶחְבֵּאת לִמְשֹׁךְ בָּאוּ,

לִשְׂשֹוֹן הַכְּלָבִים. לַפְּרָצוֹת אֲנִי שָׁב:

אִישׁ לֹא רָאָה אוֹ שָׁמַע אוֹתָן נִבְעוֹת,

אַךְ בְּעֵת הַתִּקּוּן בָּאָבִיב הֵן שָׁם.

אֶתְקַשֵּׁר לִשְׁכֵנִי מֵעֵבֶר לָהָר,

לִקְבֹּעַ מִפְגָּשׁ וְלָלֶכֶת בַּתְּוַאי

וְשׁוּב לְהַצִּיב אֶת הַחוֹמָה שֶׁבֵּינֵינוּ.

הַחוֹמָה בֵּינֵינוּ כְּכָל שֶׁנֵּלֵךְ.

אִישׁ-אִישׁ מְשַׁקֵּם אֲבָנִים שֶׁנָּפְלוּ בְּצִדּוֹ.

יֵשׁ בָּהֶן שְׁטוּחוֹת וְיֵשׁ כֹּה מְעֻגָּלוֹת

שֶׁאָנוּ זְקוּקִים לְכִשּׁוּף כְּדֵי לְיַצְּבָן:

"הִשָּׁאֲרִי בִּמְקוֹמֵךְ עַד שֶׁנַּמְשִׁיךְ!"

אֶצְבְּעוֹתֵינוּ גַּסּוֹת מִמַּגָּעָן.

אָה, בְּסַךְ הַכֹּל עוֹד מִין מִשְׂחָק ַחוּצות,

אֶחָד בְּכָל צַד. קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר:

אֵין לָנוּ בִּכְלָל שָׁם צֹרֶךְ בְּחוֹמָה;

הוּא אֳרָנִים כֻּלּוֹ, אֲנִי בֻּסְתַּן-תַּפּוּחַ.

עֲצֵי הַתַּפּוּחַ שֶׁלִּי לְעוֹלָם לֹא יֶחֱצוּ

לֶאֱכֹל מֵאִצְטְרֻבָּלָיו, אָמַרְתִּי לוֹ.

הוּא רַק אוֹמֵר, "גְּדֵרוֹת טוֹבוֹת עוֹשׂוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים".

הָאָבִיב בִּי מְשׁוּבָה, וַאֲנִי תּוֹהֶה

הָאוּכַל לְהָבִיאוֹ לִידֵי הִרְהוּר:

"מַדּוּע הֵן עוֹשׂוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים? הַלֹּא רַק

בְּמָקוֹם בּוֹ יֵשׁ פָּרוֹת? אַךְ פֹּה אֵין פָּרוֹת.

בְּטֶרֶם אֶבְנֶה חוֹמָה אֶרְצֶה לִשְׁאֹל

מָה אֲכַתֵּר בָּהּ וּמָה אַדִּיר מִמֶּנָּה,

וּלְמִי אֲנִי עָלוּל לִגְרֹם כְּאֵב.

מַשֶּׁהוּ יֵשׁ שֶׁלֹּא אוֹהֵב חוֹמָה,

רוֹצֶה שֶׁתֶּחֱרַב". אוּלַי אוֹמַר לוֹ "שֵׁד",

אֲבָל אֵין זֶה שֵׁד בְּדִיּוּק, וּמוּטָב

שֶׁיַּגִּיד בְּעַצְמוֹ. אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ

מֵבִיא אֶבֶן שֶׁהוּא לוֹפֵת מִלְּמַעְלָה

בִּשְׁתֵּי יָדָיו, כְּמוֹ פֶּרֶא אֶבֶן-קֶדֶם.

נִרְאֶה הוּא לִי כְּמִי שֶׁנָּע בַּעֲלָטָה,

שֶׁאֵין הִיא רַק מִשּׁוּם צִלְלֵי הַחֹרֶשׁ.

הוּא לֹא יָסוּר מֵאֲמִירַת אָבִיו,

הַרְבֵּה נַחַת הוּא רָוֶה מִמֶּנָּה

הוּא שׁוּב אוֹמֵר, "גְּדֵרוֹת טוֹבוֹת עוֹשׂוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים".

• "גְּדֵרוֹת טוֹבוֹת עוֹשׂוֹת שְׁכֵנִים טוֹבִים" – האמנם? מדוע? האם חשובה לכם שמירה על 'פרטיות'? מדוע, בעצם? האם מחיצה גורמת לניכור, מרחק ומאבקים בין שכנים או מאפשרת קשרים יפים ותקינים?
• מה 'תפס' אותכם בשיר, שורה, דימוי, מילה, רעיון, ומה הוא מעלה בכם מנסיון חייכם? 
• מה הקשר בין השיר של פרוסט לבין המשנה? האם מובעות בהם עמדות דומות או מנוגדות? מה מוסיף כל מקור לדיון
• איך אתם חווים יחסי השכנות במקום מגוריכם? ספרו על השכנים שלכם…

הציור מתוך: אוזו ומוזו מכפר קקארוזו / אפרים סידון

4) מאחורי הגדר/ חיים נחמן ביאליק

קראו את פרקים א-ה מתוך הסיפור "מאחורי הגדר" של ביאליק באתר פרויקט בן יהודה, עד המשפט "ושלושתם נבלעו בגן" בפרק ה':

• מה אהבת ומה פחות בפרקי הסיפור הראשונים שקראתם עכשיו? (יש המשך, מומלץ לקרוא…) 
• 'גן עדן' מסתורי ומושך שנמצא 'מאחרי הגדר'… האם החוויה מוכרת לך מניסיון חייך? 
• נח ומארינקה – עם איזה סוג של 'גדר' ו'מאחרי הגדר' פגשת בהקשר רומנטי?
• יחסי משיכה-ואיום בין יהודים וגויים על פי הסיפור, ובחיים שלנו בישראל… מה דומה ומה שונה בין השטעטל היהודי המסורתי ולצידו הגויים בגולה, ובין המצב הישראלי ויחסי קירבה שותפות מרחק ואיום בין יהודים וערבים?  
• תרגיל כתיבה: איך לדעתכם עומד להסתיים הסיפור?- בראש הדף כתבו את המשפט "ושלושתם נבלעו בגן…" כל אחד מוסיף משפט לסוף הסיפור, את המילה האחרונה הוא כותב בשורה הבאה ומקפל את המשפט שהוסיף ומעביר ליושב לצידו במעגל כך שמלבד המילה האחרונה המשפט שכתב מוסתר.