לעבודה ולמלאכה. חלק א.

במפגש זה נשאל האם עבודה היא לכתחילה או בדיעבד? האם יש לה מקום כערך בפני עצמו או שהיא רק כורח של המציאות?

שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם.

שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהוֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.

אבות א, י

1) אהוב את המלאכה- כיצד?

שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן קִבְּלוּ מֵהֶם. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהַב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת, וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת.

'אהוב את המלאכה', כיצד?

מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל יהיה שונא את המלאכה. כשם שהתורה ניתנה בברית, כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר: (שמות כ) "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלהיך".

  רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר: (בראשית ב) "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", והדר [=וחזר] "מכל עץ הגן אכול תאכל".

רבי טרפון אומר: אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר: (שמות כה) "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

רבי יהודה בן בתירא אומר: מי שאין לו מלאכה לעשות, מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". ומה תלמוד לומר "ועשית כל מלאכתך"? להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן.

רבי יוסי אומר: אין אדם מת אלא מתוך הבטלה (שנאמר: (בראשית מט) "ויגוע ויאסף אל עמיו".

אבות דרבי נתן, נוסחא א', פרק יא 

מסביב לנקודה

• מהי משמעות דבריו של רבי שמעון בן אלעזר? האם האדם לא אכל לפני שעסק במלאכה משום שזוהי דרכו של עולם או שיש כאן גם אמירה ערכית? 
• מהי משמעות דבריו של רבי יוסי – האם המוות שנגזר מהבטלה הוא תוצאה של חוסר יכולת להתקיים מבחינה פיזית בלבד או שיש כאן גם היבט קיומי-רוחני? 
• מה היחס בין המלאכה לרוח לפי המדרש?
• מה מחדש רבי יהודה בן בתירא? מהו מקומה של יזמות לפי המדרש? מהו היחס בין "מלאכה" לעיסוק בחרבות?
• אילו עבודות עשיתם לאורך חייכם, מה חוויתם בעבודה וכיצד התייחסתם לעבודה?

2) בן אדם צריך להיות איכר

בא לי הרעיון שכל בן אדם צריך לעבוד ולהיות איכר. היהודים היו תלושים, אבל זה לא כל כך כמו שמספרים שהיו תלושים גמרי. יהודים עובדי אדמה לא היו אצלנו, אבל היו בעלי מלאכה; היו גם הרבה יהודים עמלים, אבל הרוב היו תלושים באמת. היו תלויים בגוי הזה שמביא את התבואה.

ואני – מכל מיני סיבות, גם מפני שהתפללתי ולמדתי – נכנס לי לראש שצריך להחזיר את תפארת ישראל. פשוט ציוני. שיהודים לא יהיו יותר תלושים.

דוד הורביץ מתוך כאן על פני אדמה, 1981.

• מה הטעם לכך שהיהודים צריכים לעסוק בחקלאות? מהי המשמעות של התלישות שדוד הורביץ מזכיר?

3) "ואספת דגנך" – ערך או כשלון?

רבי חנינא בר פפא רמי [=מטיל, הכוונה: מראה סתירה בין פסוקים]: כתיב "וְלָקַחְתִּי דְגָנִי בְּעִתּוֹ" וגו' (הושע ב, יא) וכתיב "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ" וגו' (דברים יא, יד)! – לא קשיא [=לא קשה]: כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

תנו רבנן: "וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ" (דברים יא, יד), מה תלמוד לומר – לפי שנאמר "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ" (יהושע א, ח), יכול דברים ככתבן?! תלמוד לומר: "ואספת דגנך" – הנְהג בהם מנהג של דרך ארץ, דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח – תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם" וגו' (ישעיה סא, ה). ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום – מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר "ואספת דגנך"; ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: "וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" וגו' (דברים כח, מח).

אמר אביי: הרבה עשו כרבי ישמעאל – ועלתה בידן, כרבי שמעון בן יוחי – ולא עלתה בידן.

אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי, כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא. [=אמר להם רבא לחכמים: בבקשה מכם, בימי ניסן ובימי תשרי – תקופות העבודה החקלאית – אל תֵירָאו לפנַי – אלא עסקו בעבודתכם – כדי שלא תיטרדו במזונותיכם כל השנה.]

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי – זו וזו נתקיימה בידן; דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי – זו וזו לא נתקיימה בידן.

בבלי ברכות לה, ע"ב

• המדרש מציג מגוון גישות ביחס לעבודה. כיצד ניתן למפות אותן? מה ההבדלים ביניהן? 
• האם יש במדרש גישה שתופסת את העבודה כאידיאל? 

4) מלאכתם נעשית על ידי עצמם

'הפועל הצעיר' שואף, אפוא, לברוא בחיינו – בחיי הפרט כמו בחיי הכלל – ערך חדש, שונה לגמרי מכל מה שמצטייר במוחנו על פי מושגים והרגלים של גלות ארוכה, של חיים על דעת אחרים – ערך של 'זכו – מלאכתם נעשית על ידי עצמם', ערך של עבודה בתור אחד מיסודות התחייה.

א"ד גורדון, 'פתרון לא רציונלי', 1909

• מה החידוש של א"ד גורדון? 
• מדוע לדעתכם העבודה יכולה לשמש כערך בפני עצמה ולא רק כאמצעי המאפשר את קיומנו?