קנה לך חבר. חלק ב

על המתח בין הרצון לקרב את כל החברה אל מוקד הזהות לבין הרצון ליצור חברה אליטיסטית המגשימה את ערכי הקבוצה בעיני יוסף טרומפלדור וצבי שץ

רקע למנחה:

טרומפלדור, שץ והקבוצה המגדלאית

כשהיה יוסף טרומפלדור במחנה שבויים ביפן בשנת 1904 החליט על הקמת מושבה סוציאליסטית ציונית בארץ ישראל. בין 3000 החיילים היהודים שנפלו בשבי הצבא היפני במלחמת רוסיה–יפן הצטרפו לחזונו של טרומפלדור 11 איש. כששוחרר מהמחנה עטור הצטיינות על שהצליח לארגן שיעורי קרוא וכתוב ל-6,000 שבויים רוסיים, הוא שב לרוסיה והחל ללמוד משפטים. מהחבורה נותר רק הוא. הוא גייס חבורה חדשה. אחד מן החבורה היה גרישה – צבי שץ.

 גרישה צבי שץ היה מהעיר רומני, משורר ורומנטיקן שזה עתה סיים את לימודיו בתיכון, וביקש לצרף את רעיון הקומונה לרעיון הציוני. מקשר המכתבים שנוצר בין השניים, התגלתה שונותם. צבי ביקש קשר אישי אינטימי, טרומפלדור – משימה ובהירות בהגשמה. 

האם המשימתיות פוגעת בידידות ובקשר הבינאישי? שאלה זו באה לידי ביטוי באותו דיאלוג מופלא שהתקיים בגולה בין יוסף טרומפלדור לצבי שץ. טרומפלדור טען כי הידידות צריכה לנבוע מן המשימה המשותפת. שץ טען לעומתו כי השותפות והפתיחות ההדדית הן שצריכות להניע את החבורה לעשייה. הוויכוח הזה ליווה אחר כך את התנועה הקיבוצית שחלק ממנה ביקש ליצור תנאים לחברה לא פורמלית, אינטימית וקטנה, והחלק האחר ביקש חברה גדולה שתוכל לבצע משימות גדולות היקף. 

מתוך אור זרוע עמ' 168

יוסף טרומפלדור (1880-1920). לוחם וחלוץ שחייו ומותו היו לסמל ולאגדה לנוער החלוצי בארץ-ישראל ובגולה. כבר בנעוריו הושפע מרעיון החיים השיתופיים, שביטא הסופר לב טולסטוי ושהוגשמו בידי כמה מחסידיו בחווה שיתופית סמוך לעיר מגוריו. רעיון זה התמזג במחשבתו ברעיון הציונות, והוא חלם על הקמת יישובים חקלאיים שיתופיים בארץ-ישראל, שיוגנו בשעת הצורך בכוח צבאי. בשנת 1902 גויס טרומפלדור לצבא. במלחמת רוסיה-יפן השתתף בקרבות פורט-ארתור, נפצע קשה ואיבד את ידו השמאלית. ב-1912 עלה ארצה, עבד בחוות-מגדל ובקבוצת דגניה, והשתתף בהגנת היישובים בגליל התחתון. כשפרצו המהומות בגליל העליון, ורבו ההתנגשויות בין המורדים הערבים לשלטונות הצבא הצרפתי (צפון הגליל העליון אמור היה להימסר למנדט צרפתי, ורק לאחר מכן צורף לשטח המנדט הבריטי), נתבקש טרומפלדור לארגן את הגנת היישובים שם. ביום י"א באדר תר"פ (מארס 1920) בשעת משא ומתן בתל-חי עם כמה ממנהיגי המורדים, שביקשו להיכנס לתל-חי, בתואנה שהם מחפשים שם צרפתים, פרצו חילופי יריות, וטרומפלדור נפצע קשה בביטנו. הקרב נמשך, וחברים נוספים נפגעו. רק לפנות ערב הועבר טרומפלדור לכפר-גלעדי. הוא מת בדרך. חבריו מסרו שדבריו האחרונים היו: "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו".

צבי שץ (1890 – 1921) סופר ומשורר, מחלוצי העלייה השנייה, ראשון סופרי הקיבוץ. תלמידו של טרומפלדור ושותפו לקבוצה שהקים במגדל. מייסד 'הקבוצה האינטימית' מהעלייה השנייה, שעמדה על יסודות ההבנה ההדדית, הווידוי והאינטימיות. בניגוד לגישת טרומפלדור אשר ביקש ליצור מסגרות שיתופיות גדולות, בעלות אופי כמו-צבאי, דוגמת גדוד העבודה – פיתח שץ את רעיון 'הקבוצה', והאמין כי בניין הארץ ייעשה על ידי קבוצות שיתופיות קטנות בנות 8-10 חברים, שיחסיהן הקרובים יהוו מעין 'משפחה חדשה'. קבוצות אלו, כך האמין, יתקבצו יחדיו ליצירת 'קבוצות של קבוצות'. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס שץ לאחר לבטים קשים לגדודים העבריים, על אף רתיעתו מיליטריזם ורוחו האינדיבידואליסטית שלא תאמה את הערכים הצבאיים. הוא שירת בצבא הבריטי משנת 1918 עד  בסיום מלחמת העולם הראשונה התנדב לגדודים העבריים. במהלך שירותו נאבק להחלת פקודות בעברית בגדודים העבריים, וכנגד תופעות אותן ראה כלא מוסריות בהווי הצבאי דוגמת זנאות. נרצח יחד עם יוסף חיים ברנר וחבריהם בבית הוריה של אשתו רבקה יצקר.

לארץ צריך להביא נפש בוגרת

ס. פטרבּורג. 1908.IX.22.

…השאלה הראשונה: מה רצוננו? מה שאיפתנו? אילו שמנו לנו למטרה להראות לבני-אדם, כי מסורים אנו למשאת-נפשנוּ ומוכשרים לעשות למענה מעשי גבורה יוצאים מגדר-הרגיל. הייתי סובר כמוך ואומר, כי אין לנו מקום טוב בשביל מושבתנו מקצה הקוטב הצפוני. אמנם, קרח-העולמים לא היה נמס מחום האש הבוערת בנפשנו, אבל גם היא, האש, לא היתה אולי, ממהרת לדעוך. ואוּלם הן מטרה אחרת קצת לנו. אנו רוצים ליצור מושבות קוֹמוּניסטיות, אנו רוצים להודיע את האדם את הדרך, בה ילכו ויבואו לקיום חמרי בטוח ולשלמות רוחנית אפשרית. …

עתה מלים אחדות על דבר נסיעתך. גרישה חביבי! יותר משאתה רוצה לתת אתה רוצה לקבל. אתה רוצה לחנך את נפשך בארץ-ישראל. את השתיל צריך להעביר ולשתול באדמה חדשה בעודנו רך, צריך לחנך את הנפש בעודנה צעירה. כך אתה כותב. ואני אומר: אי-אפשר לקבל אלא במקום שיש בו עושר רב. עוד ימים רבים נתן לארץ-ישראל ולא נקבל ממנה כלום, כי דלה ועניה היא מכל צד. לא נפש צעירה, זקוקה לחינוּך ולטיפוּל, צריך להביא שמה, כי אם נפש מבוּגרת, מלאה כוחות, חזקה. שתיל רך ועדין, אם יעקרוהו ממקומו וישתלוהו באדמה כחוּשה, אדמת-בור, נבוֹל יבּוֹל, ימות. כיום אין ללכת לארץ-ישראל על מנת ללמוד ולהתחנך. שמה צריך ללכת רק כדי לעבוד וליצור. הנפש הרכה, המשתוקקת לינוק ולקבל, תיבש, תמות שם, כי גם הארץ המתעוררת לתחיה עוד תשתוקק לינוק ולקבל.

יוסף טרומפלדור

• לפי טרומפלדור נדרשת נפש מבוגרת וחזקה ליישוב הארץ, אלו קשרים ודינמיקות יוצרת נפש זו?
• איזה מבנה קהילתי עולה לנגד עיניו של טרומפלדור?
• איזה משפט בולט לכם מתוך הקטע, ואלו מחשבות הוא מעורר בכם?

יש לי רשות לספר לך מה עם נפשי

לא אבינך, איזה דבר השתנה בך, בזה אני בטוח. אני מרגיש יותר מדי, הריני קורא בין השורות. על המושבות אתה מדבר כעל דבר שנמאס עליך, כאילו אחת לך אם תהיה או לא תהיה. וכאילו העניין הוא כבר היה למשא עליך. כשנודע לך שאני רוצה לספר לך משהו מנפשי (ויש לי רשות לזה, כי נפשותינו ומחשבותינו קרובות) חשבת: אחת היא לי! יכתוב לו, בעל ניסיון אני, כמעט שידוע לי מה שכתוב. ודאי איזה צרת לב חדשה, או טרגיקומדיה, איזה מום חדש, כה חשבת ובלאות הורדת את מכתבי.

צבי שץ,  ארכיון גנזים

• מדוע צבי שץ מגיב כך למכתבו של טרומפלדור?
• אלו ערכים חשובים לשץ כפי שעולה ממכתב זה?
• מה מאפיין את החברות של טרומפלדור ושץ? האם חברות כזו מוערכת בעיניכם?

קשה לי להתרועע עם מישהו כאח ורֵע

ס. פטרבורג. 1908.XII.20.

הנני משתמש, גרישה חביבי, בהזדמנות הראשונה שבאה לידי, ויושב לשולחן לענותך על מכתבך הקודם. – – – לא נעניתי לנפשך המשתפכת, הפתוחה, משום שידעתי, כי קשה לפעמים לתת למי שהוא לבוא שמה. בשעה שכתבת לי רצית להביאני שמה, אבל הן במשך ימים אחדים יכול היה לבוא שינוי בדברים, ולך אולי קשה עתה לראות אותי פעוּר-פה ומוּכן לשמוע, ואפילו אם תהיה בטוּח, שכל מלה שתצא מפיך תרד לעמקי מַעמקי נשמתי. ידעתי שיש שעה ואדם נמשך לרעהו ורוצה לגלות לו את כל נשמתו ולשפוך לפניו את כל יגונו ולהשיח את שמחתו וחלומותיו ותקוותיו. אבל הן יש שעה ואדם רוצה להתבודד ולהצטנף ולהתכנף דוֹם יחד עם יגונו הגדול. סלח-לי על הביטוי הקשה שפגעתי בך בו מתוך אי-רצון לנגוע בדבר שאסור לנגוע בו. איני מפקפק, שאתה מאמין שלא עשיתי זאת במתכוון.

כעת בדבר השימוש בלשון ״אתה״ ובלשון ״הוא״. גרישה חביבי, מיום שחדלתי לאמור לכל מַכּר ״אתה״ (זאת אומרת, מן השנה האחת-עשרה או השתים-עשרה לימי חיי), עוד לא החלפתי ״הוא״ זה ב״אתה״ ביחס לשום איש. ולי, הרבה אנשים היו לי בחיי, שהוֹקרתים וכִבדתים וגם שתיתי אתם יחד – עם רבים מהם – גם מכּוֹס-היגון וגם מכּוֹס-השמחה (מן האחרונה, אמנם, מעט), גם בימי מלחמה וגם בימי שלום. אני מאמין באנשים, אני מאמין, שבזמן מן הזמנים נראה והנה טובים הם (יכולים להיות טובים). אבל לפי שעה אין אני מוקיר אנשים ביותר (כשם שאיני מוקיר ביותר את עצמי), אני תובע מהם תביעות גדולות וקשה לי להתרועע עם מישהו כאח ורע. אליך התוַדעתי זה לא כבר. כנראה, עשינו זה על זה רושם טוב, ואולם אין זה די, עוד אי-אפשר ב״אתה״. אני מאמין באנשים, אבל אינני מאמין לאנשים. היום הזה נפגשתי עם בן-אדם, פתחתי זרועותי, חיבקתיו ואמרתי לו ״אתה״, ומחר והנה לא אנשים קרובים אנחנו (אקוה, שאותנו לא יקרה כמקרה הזה). למה, איפוא, ״אתה״ ומה ערך לו? ואני מחשיב ערכו. – – – 

יוסף טרומפלדור

• "אני מאמין באנשים, אבל אינני מאמין לאנשים", מה עמדתכם ביחס למשפט זה?
• כיצד תפיסת טיב היחסים הבין-אישיים של טרומפלדור משפיעה על התפיסה הקהילתית- לאומית שלו?

מדוע אין בני-אדם קשים כסלע וסוערים כאש בעת ובעונה אחת? מדוע כשמזדמן לך אדם קשה כסלע, הרי הוא גם קר ודומם ובלתי מיצר עם זולתו כסלע, ולהיפך, כשמזדמן לך אדם נלהב כאש, הרי אינו קשה וכל רוח מצויה מטה אותו לכאן ולכאן – – – מדוע כשדעתו של אדם 'מטורפת' עליו הרי היא תמיד 'מטורפת', וכשדעתו של אדם 'מיושבת' עליו, הרי תמיד היא מיושבת? מדוע אין אנשים מיושבים, בני דעת, אשר יעשו לפעמים 'שגעונות' גדולים? אני יודע כי הסלעים עונים לכל צליל, משיבים בהד: אבל אנשים סלעים דוממים הם, אטומים כשם שהם קשים כסלעים ובלתי עשויים לכוף את קומתם, כך הם גם חדים דוקרים וקרים, גם קופאים על עומדם, לא רכים ובלתי משתתפים ברחשי לבם – ותמיד עריריים.

צבי שץ, ארכיון גנזים

צריכים לבקש חברים

ס. פטרבורג. 1909.XI.9.

אתה מפחד, גרישה יקירי, שמא לא תהיה התאמה בין תכונותינו. היתכן? לפי דעתי אני, שני אנשים ישרים, לא טפשים ביותר ויודעים להתהלך עם אנשים, אם מעט ואם הרבה, ונוסף על זאת מטרה רוחנית אחת לנגד עיניהם, שני אנשים כאלה כי יזדמנו יחד, אי-אפשר שלא יהיו התאמה ושלום ביניהם, חוץ, כמובן, מבמקרים יוצאים מגדר-הרגיל. המסיבות המביאות אותנו לידי חיים בכפיפה אחת מבטיחות הבטחה גמורה, כי הברית שלנו תהיה ״שלמה וחזקה״. על כל פנים עתה, בשעה זו, מיותרות הן המחשבות הללו על אפשרות פירוד בינינו בעתיד.

לא על אפשרות פירוּד עלינו לחשוב כיום, אלא על מציאת חברים מתאימים לנו במידה מרוּבה, ככל האפשר. אנו צריכים עתה, לפני התיסדות המושבה, לבקש חברים; אל המושבה שנכונן אנו צריכים להכּנס כחבורה שלמה, שבניה דבקים זה בזה, מתאימים זה לזה, מאוּחדים בדעותיהם ומכירים היטב לא רק את מטרתם ותכליתם אלא גם את עצמם. בלי גרעין כזה, בלי עשרת אנשים כאלה, לכל הפחות, לא תצליח מושבתנו. התבונן, איפוא, בסובבים אותך ובקש ביניהם חברים, וגם אני אעשה זאת בסביבתי אני.

מחיי יוסף טרומפלדור, קובץ רשימות וקטעי מכתבים, 1945

• כיצד דברים אלו של טרומפלדור באים בהלימה עם הדברים שהובאו לפני כן?
• האם אתם רואים קשר בין ההתכתבות של שץ וטרומפלדור, לבין המתח שדובר עליו במבפגש הקודם? (בין הרצון לקרב את כל החברה אל מוקד הזהות אל מול הרצון ליצור חברה אליטיסטית המגשימה את ערכי הקבוצה)?

איזו מבין שתי הגישות דומה יותר לדעתו של יהושע בן פרחיה (קירוב החברה לזהות) ואיזו דעה דומה יותר לזו של ניתאי הארבלי (חברה אליטיסטית מוסרית)?