בין בית למערה

הקשר בין הבית למערה משקף תהליכים עמוקים של תרבות והתפתחות אנושית, מהמרחב הקדום של קיום אינסטינקטיבי ועד ליצירת מבנה בעל משמעות סמלית. בדף מקורות זה נעסוק בדרכים בהן שני המרחבים הללו מתוארים כחללים המאפשרים ביטחון ומקום לשיבה פנימית.

1) נחל מערות 

התקופה הפלאוליתית התיכונה, כ-250,000 עד 50,000 שנים לפני זמננו: רצף מגוון וארוך ביותר של התרבות המוסטרית במערת תנור, מערת הגדי ומערת הנחל. במערת תנור נתגלה רצף ארוך במיוחד הכולל את כל שלבי התקופה. ממצאים בולטים הם קבורה של אישה ניאנדרטלית במערת תנור וריכוז קברים של אדם מודרני במערת הגדי. אלה הקבורות הקדומות בעולם; העדויות הראשונות להימצאותו של הומו ספיינס מחוץ לאפריקה; והמפגש האפשרי הקדום ביותר בין הומו ספיינס שהיגר מאפריקה לניאנדרטלים האירו-אסייתיים. בתקופה זאת נחל מערות היה הנקודה הדרומית ביותר בעולם בה נמצאו עצמות ניאנדרטלים … והנקודה הצפונית ביותר בעולם בה נמצאו עצמות הומו ספיינס (ביחד עם מערת קפזה בגליל התחתון). תושבי המערות משני המינים נהגו להבעיר מדורות כדרך קבע ולצוד פרסתנים בוגרים בשיטתיות, בעיקר צבי ארצישראלי ויחמור פרסי. נתגלו גם עצמות של מינים נכחדים כגון בקר-בר, מין של קרנף ומין גמל. במערת הגדי נתגלו חרוזים עשויים מקונכיות ושרידי אוכרה שנאספה ממקומות מרוחקים. זוהי אחת העדויות הקדומות בעולם לשימוש בחפצים בעלי ערך סמלי.

התקופה הפלאוליתית העליונה, כ-50,000 עד 20,000 שנים לפני זמננו: התרבות האוריניאקית והתרבות העתליתית במערת הנחל. נמצאו מאספים עשירים של כלי צור אופייניים. לא נתגלו עצמות אדם.

סוף התקופה האפיפלאוליתית, כ-15,000 עד 11,500 שנים לפני זמננו: התרבות הנאטופית במערת הנחל. נחשף יישוב-קבע או קבע-למחצה הכולל, לראשונה בפרהיסטוריה, מבני מגורים וקירות תמך בנויים אבן, יותר ממאה קבורות במספר ריכוזים, מכתשים, חפצי אמנות וכמות אדירה של אשפת יישוב ברצף ארוך של התיישבויות נאטופיות. ממצאי החפירה בשכבות הנאטופיות במערת הנחל מלאו תפקיד מרכזי בהגדרת תרבות… כשלב חשוב בין התרבויות הפלאוליתיות הנוודיות הפשוטות שלפניה, לבין התרבויות הנאוליתיות החקלאיות שלאחריה.

מתוך ויקיפדיה

• בני אדם לפני 250,000 שנה… איזה הרהורים עולים בכם למקרא הפרה-היסטוריה הזאת ?
• אתם יכולים לדמיין את עצמכם כאחד מאותם אנשי מערות? מה היה הכי קשה לכם? ומה משמח?
•  מה הדרך להתייחס להבדלים בין דת ומדע? (תאור גיל העולם, בריאת האדם, 'אבולוציה'…)

2) אברהם ומערת המכפלה

 בראשית, פרק כג

א וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים–שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה.  ב וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן–בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיָּבֹא, אַבְרָהָם, לִסְפֹּד לְשָׂרָה, וְלִבְכֹּתָהּ.  ג וַיָּקָם, אַבְרָהָם, מֵעַל, פְּנֵי מֵתוֹ; וַיְדַבֵּר אֶל-בְּנֵי-חֵת, לֵאמֹר.  ד גֵּר-וְתוֹשָׁב אָנֹכִי, עִמָּכֶם; תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת-קֶבֶר עִמָּכֶם, וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי.  ה וַיַּעֲנוּ בְנֵי-חֵת אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ.  ו שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ–בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ, קְבֹר אֶת-מֵתֶךָ; אִישׁ מִמֶּנּוּ, אֶת-קִבְרוֹ לֹא-יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ.  ז וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם-הָאָרֶץ, לִבְנֵי-חֵת.  ח וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר:  אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי–שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר.  ט וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ:  בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם–לַאֲחֻזַּת-קָבֶר.  י וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ בְּנֵי-חֵת; וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי אֶת-אַבְרָהָם בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ לֵאמֹר.  יא לֹא-אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי–הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ; לְעֵינֵי בְנֵי-עַמִּי נְתַתִּיהָ לָּךְ, קְבֹר מֵתֶךָ.  יב וַיִּשְׁתַּחוּ, אַבְרָהָם, לִפְנֵי, עַם הָאָרֶץ.  יג וַיְדַבֵּר אֶל-עֶפְרוֹן בְּאָזְנֵי עַם-הָאָרֶץ, לֵאמֹר, אַךְ אִם-אַתָּה לוּ, שְׁמָעֵנִי:  נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה, קַח מִמֶּנִּי, וְאֶקְבְּרָה אֶת-מֵתִי, שָׁמָּה.  יד וַיַּעַן עֶפְרוֹן אֶת-אַבְרָהָם, לֵאמֹר לוֹ.  טו אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה-הִוא; וְאֶת-מֵתְךָ, קְבֹר.  טז וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל-עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת-הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת–אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר.  יז וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן, אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מַמְרֵא:  הַשָּׂדֶה, וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, וְכָל-הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בְּכָל-גְּבֻלוֹ סָבִיב.  יח לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה, לְעֵינֵי בְנֵי-חֵת, בְּכֹל, בָּאֵי שַׁעַר-עִירוֹ.  יט וְאַחֲרֵי-כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֶל-מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל-פְּנֵי מַמְרֵא–הִוא חֶבְרוֹן:  בְּאֶרֶץ, כְּנָעַן.  כ וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר-בּוֹ, לְאַבְרָהָם–לַאֲחֻזַּת-קָבֶר:  מֵאֵת, בְּנֵי-חֵת.                                                           

• מערת המכפלה – האם יש משמעות עכשווית עבורכם לקניית המקום ע"י אברהם לפני 3000 שנה?

3) מערת צדקיהו /יהודה עמיחי

כאן במעמקי המערה הגדולה

נמשך המשחק הנצחי של מחבואים,

אדם מאלוהיו ואלוהים מאדם…

כאן נבלעה עדת בני קורח

קולותיהם הגאים נשמעים

בדממות בין דת לדת.

כאן חצב שלמה המלך את אבניו ממעמקים,

כמו תפילות ממעמקים.

מכאן ברח המלך האחרון

מגורלו אל גורלו ושמו נשאר כהד…

• בחרו שורה מהשיר, הקריאו והתייחסו אליה
• האם גם בכם מהדהדת כל ההיסטוריה היהודית? מתי אתם מרגישים ונזכרים בזה במיוחד?

4) לוט ובנותיו במערה

בראשית, פרק יט

כט וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.  ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר; וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה–הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.  לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, אָבִינוּ זָקֵן; וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ, כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ.  לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן, וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ; וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.  לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן, בַּלַּיְלָה הוּא; וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.  לד וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה, הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי; נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה, וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ, וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ, זָרַע.  לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא, אֶת-אֲבִיהֶן–יָיִן; וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.  לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט, מֵאֲבִיהֶן.  לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב:  הוּא אֲבִי-מוֹאָב, עַד-הַיּוֹם.  לח וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי:  הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן, עַד-הַיּוֹם.                      

• מה חושבים ומה מרגישים לוט ובנותיו בהיותם במערה? איך אתם מבינים אותן, ואותו? איך מבינים את מה שקורה שם, ומה הבעיה העיקרית בעיניכם במה שקורה במערה, האם 'גילוי עריות'? (האם זה לא מוסרי? האם צריך להיות אסור בחוק?) או משהו אחר?
• מה משמעות ותפקיד המערה בסיפור?

5) אגדת המערה / מילים: יחיאל מוהר לחן: משה וילנסקי, 1959

בֵּין הַר וָעֵמֶק בַּמּוֹרָד

אוֹמְרִים יֵש מְעָרָה

מָקוֹם שֶׁלֹּא נָגְעָה בּוֹ יָד

עַיִן לֹא רָאֲתָה.

רַק נַעֲרָה אַחַת עִם לֵיל

מֵהַר יָרְדָה יָרוֹד

בְּהֵחָבֵא וּבְהֵאָפֵל

לִשְׁגוֹת בַּחֲלוֹמוֹת.

חָלְמָה עַל עֶלֶם חֲמוּדוֹת

שֶׁיַּעֲלֶה בִּסְעָרָה

יָבוֹא יִקְרַב עַד יַעֲמֹד

פִּתְחֵי הַמְּעָרָה.

בֵּין הַר וָעֵמֶק בַּמּוֹרָד…

רַק עֶלֶם יַעֲלֶה מִגַּיְא

עִם שַׁחַר מִדֵּי יוֹם

בַּמְּעָרָה נוֹשֵׁם וָחַי

נוֹגֵעַ בּוֹ חֲלוֹם.

וְהוּא מַקְשִׁיב לִצְלִיל נִמְהָר

לְצַעֲדֵי הַנַּעֲרָה

אֲשֶׁר תֵּרֵד מֵהֹר הָהַר

פִּתְחֵי הַמְּעָרָה.

בֵּין הַר וָעֵמֶק בַּמּוֹרָד…

רַק נַעֲרָה עִם רֶדֶת לֵיל

עֶלֶם עִם בֹּקֶר אוֹר

וַחֲלוֹמָם עוֹלֶה מִצֵּל

אוֹבֵד לְלֹא חָזוֹר.

יוֹדַעַת רַק הַמְּעָרָה

בֵּין הַר וָעֵמֶק בַּּמוֹרָד

הָעֶלֶם וְהַנַּעֲרָה

לֹא יִפָּגְשׁוּ לָעַד.

• המערה והרומנטיקה. האם הייתה לכם חוויה רומנטית הקשורה ב'מערה'?

6) ציפורה זייד על ארגון "השומר" במערה

אלכסנדר זייד מצא דרך יצירתית למגורים, הוא הפך מערת קבורה מהתקופה הביזנטית לבית של ממש, אנשי “השומר” כינו אותו “הארמון”. במערה זו נערכו השבעות לארגון “השומר” וסודות רבים טמונים בה. כך מספרת ציפורה זייד מתוך זיכרונותיה, בעדות השמורה בארכיון בית “השומר”:

” מצאנו בתחתית ההר מערה. המערה, שלושת צדדיה הר וירק, צד אחד בנוי, זייד קרע בו חלונות, חצב שולחן טבעי וספסל מאבן, וזו הייתה דירתנו. הכנסתי מסביב הקירות עציצי אקליפטוס למען יוריק כל השנה. ולהשלים את האידיליה גידלנו זוג יונים אפרוחים אשר האכלנו מפינו. כאשר היינו באים אל ארמוננו היונים היו יושבות על כתפינו באותות ניצחון במלחמה. כל האספות החשאיות של “השומר” התנהלו בארמון זה. למען לשמור על סודיותן.”

https://www.kfar-giladi.org.il/%D7%90%D7%92%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%94/

• זוג יונים (סמל השלום) בפתח מערה של ארגון צבאי "השומר"… מה מבדיל בין ארגון צבאי פסול לארגון ראוי? אם הייתם חיים באותו זמן, האם הייתם מצטרפים לשומר? להגנה? לאצ"ל? ללח"י? והיום לצה"ל… האם שירתתם בצבא? 

7) מערת מסתור

בשנים־עשר באוקטובר 1942 עזבו חמש משפחות מקורולובקה, שלושים ושמונה איש, הצעיר בן חמישה חודשים והמבוגר בן שבעים ותשע, את בתיהם בכפר ממש לפנות עלות השחר ונכנסו אל המערה מצד היער, מקום בו נמצאת הזרוע הימנית העליונה של האות אלף התת קרקעית, הענקית. […] המבוגרים יוצאים מדי פעם להביא מזון, אבל לעולם אינם מתרחקים מכפרי הסביבה. האיכרים מתייחסים אליהם כמו אל שדים, וכמו במקרה משאירים להם  מאחורי האסמים שקיות עם קמח או עם כרוב.

באפריל 1944 מישהו זורק לתוך הבור המוביל למערה בקבוק עם פתק שבו כתוב בכתב יד לא מיומן: "הגרמנים הלכו". הם יוצאים מסונוורים, מסתירים את עיניהם מפני האור. כולם שרדו ובמהומה שאחרי המלחמה רובם הצליחו להגר לקנדה, שם הם סיפרו את סיפורם, שהיה כל כך בלתי סביר, שרק מעטים האמינו להם. 

ספרי יעקב/ אולגה טוקרצ'וק, 2020, עמ' 693-694.

• ההסתתרות במערות בזמן השואה: איך אתם מדמיינים את החיים שם, מה היה לכם הכי קשה?

8) הַמְּעָרָה/ עידית ברק

רַק כְּשֶׁתֵּשֵׁב בַּמְּעָרָה

תָּבִין אֶת הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב בְּתוֹכָהּ

אַתָּה קוֹרֵא לוֹ צֵא.

וְהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא.

הָעֲנָנִים עוֹצְרִים, צִפּוֹר פָּסְקָה מִמְּעוֹפָהּ,

אֲפִלּוּ הַבְּרוֹשִׁים מַרְכִּינִים רֹאשָׁם,

צוֹעֲקִים.

וְהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא

וְאֵינוֹ בָּא.

אַתָּה מִתְקָרֵב לְאַט.

נִכְנַס וּמִתְיַשֵּׁב לְיַדוֹ

הוּא מוֹשִׁיט לְךָ אֶת יָדוֹ וְאוֹמֵר:

כַּמָּה יָפִים הֵם הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ.

"להיאחז בענף הקרוב", 2018

9) ב. מְעָרָה / יחיאל מר  1962

בַּמְּעָרָה אֵין אוֹר. אֵין אוֹר בַּמְּעָרָה.

וְלָמָּה זֶה אַפְצִיר בַּנַּעֲרָה

וְשֶׁמֶן אֵין עִמָּהּ?

וְלָמָּה לֹא שְׁלַחְתִּיהָ אֶל אִמָּהּ?

יָדַעְתִּי – אֵין אָשָׁם בַּנַּעֲרָה

הֲלֹא אֲנִי הָפַכְתִּי הַקְּעָרָה

וּמִי אֲנִי לִדְרֹש וּלְהַפְצִיר

(אֲנִי, שֶׁלֹּא שָׂרַפְתִּי שִׁיר)

שֶׁתַּעֲלֶה עַצְמָהּ בְּאֵשׁ הַנַּעֲרָה,

לִהְיוֹתָהּ לִי אוֹר בַּמְּעָרָה?

• משפט, רעיון או דימוי שתפסו אותכם בשירים

10) מערה עם שמונים מכשפות

כְּשֶׁנִּתְמַנָּה שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח נָשִׂיא בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: יֵשׁ שְׁמוֹנִים נָשִׁים מְכַשְּׁפוֹת בִּמְעָרָה בְּאַשְׁקְלוֹן.

מִיָּד עָמַד שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח בְּיוֹם סַגְרִיר וְכִנֵּס שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים בַּעֲלֵי קוֹמָה וּנְטָלָם עִמּוֹ, 

וְנָתַן בְּיַד כָּל אֶחָד כַּד חֲדָשָׁה וְטַלִּית נְקִיָּה מְקֻפֶּלֶת בְּתוֹכָהּ, וְכָפוּ אֶת הַכַּדִּים עַל רֹאשָׁם.

אָמַר לָהֶם: אִם אֲצַפְצֵף לָכֶם פַּעַם אַחַת – לִבְשׁוּ טַלִּיּוֹתֵיכֶם;

וְאִם אֲצַפְצֵף לָכֶם פַּעַם שֵׁנִית – הִכָּנְסוּ כֻּלְּכֶם כְּאֶחָד לַמְּעָרָה.

וּכְשֶׁתִּכָּנְסוּ – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם יְגַפֵּף אַחַת וְיַגְבִּיהֶנָּה מִן הַקַּרְקַע,

שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל מְכַשֵּׁף: הִגְבַּהְתָּ אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ – אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת כְּלוּם.

הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח הַמְּעָרָה.

אָמַר לָהֶן: אוֹיִים, אוֹיִים! פִּתְחוּ לִי, מִשֶּׁלָכֶן אֲנִי.

אָמְרוּ לוֹ: הֵיאַךְ בָּאתָ נָגוּב לְכָאן בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל גְּשָׁמִים?

אָמַר לָהֶן: בֵּין הַטִּפִּין הָיִיתִי מְהַלֵּךְ.

אָמְרוּ לוֹ: וּמָה בָּאתָ לַעֲשׂוֹת כָּאן?

אָמַר לָהֶן: לִלְמֹד וּלְלַמֵּד; וְכָל אַחַת מִכֶּן תַּעֲשֶׂה, מָה שֶׁהִיא יוֹדַעַת.

אָמְרָה אַחַת מָה שֶׁאָמְרָה – וְהֵבִיאָה פַּת,

אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה בָּשָׂר,

אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה תַּבְשִׁילִין,

אָמְרָה אַחֶרֶת – וְהֵבִיאָה יַיִן.

אָמְרוּ לוֹ: וְאַתָּה מָה אַתָּה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?

אָמַר לָהֶן: יָכֹלְנִי לְצַפְצֵף שְׁתַּיִם וַאֲנִי מֵבִיא לָכֶן שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים 

עֲטוּפִים טַלִּיּוֹת נְגוּבוֹת, הֵם יִהְיוּ שְׂמֵחִים בָּכֶן וּמְשַׂמְּחִים אֶתְכֶן.

צִפְצֵף פַּעַם אַחַת – לָבְשׁוּ טַלִּיּוֹתֵיהֶם;

צִפְצֵף פַּעַם שְׁנִיָּה – וְנִכְנְסוּ כֻּלָּם כְּאֶחָד.

אָמַר: כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִבְרֹר בַּת זוּגוֹ.

טָעֲנוּ אוֹתָן וְיָצְאוּ וּתְלָאוּן.

תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, פרק ב, הלכה בתלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין, פרק ו, הלכה ופירוש רש"י לתלמוד הבבלי, מסכת סנהדרין, דף מד, עמוד ב.

• מדוע לתלות שמונים מכשפות מאשקלון? למה הן היו במערה?
• האם אתה מאמין שיש באמת מכשפות? ואת מאמינה?… האם הכרת פעם מכשפה?

11) שמונים מכשפות במערת אשקלון

דן אלמגור

לחן: פרנק פלג, הושר בתיאטרון “סמבטיון” (1959)

אָמְרוּ לוֹ, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-שֶׁטַח:

"שְׁמוֹנִים מְכַשֵּׁפוֹת שׁוֹכְנוֹת בְּאַשְׁקְלוֹן.

שְׁמוֹנִים מְכַשֵּׁפוֹת שׁוֹכְנוֹת לָבֶטַח,

וּבַלֵּילוֹת, בָּאֲפֵלָה,

מִצַּד חוֹלוֹת הַיָּם,

שׁוֹמְעִים לְפֶתַע יְלָלָה

הַמַּקְפִּיאָה כָּל דָּם:

“אוּגוּלוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ!”

שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים מְכַשֵּׁפוֹת,

בִּמְעָרָה בְּאַשְׁקְלוֹן.

אָסַף לוֹ אָז רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-שֶׁטַח

שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים עַזִּים וַחֲסוֹנִים.

הִסְתִּיר אֶת כֻּלָּם סְבִיב לַפֶּתַח,

וְהוּא, לָבוּשׁ כִּמְכַשֵּׁפָה,

קָרַב לַמְּעָרָה

וְעַל הַדֶּלֶת הוּא דָּפַק

וּבְקוֹל דַּקִּיק קָרָא:

"אוּגוּלוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ!

שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים מְכַשֵּׁפוֹת,

פְּתַחְנָה חִישׁ לַאֲחוֹתְכֶן!"

אָמְרוּ לוֹ הַמְּכַשֵּׁפוֹת: "סָגוּר הַפֶּתַח!

רַק הָעוֹבֵר מִבְחָן נִכְנָס לַמְּעָרָה!"

אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-שֶׁטַח:

"הַרְאֶינָה לִי מָה כּוֹחֲכֶן

בְּמַעֲשֵׂי כְּשָׁפִים,

וְאָנֹכִי אַרְאֶה לָכֶן

כְּשָׁפִים יוֹתֵר יָפִים."

“אוּגוּלוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ!”

שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים,

שְׁמוֹנִים מְכַשֵּׁפוֹת

חִישׁ נֵעוֹרוּ לַמִּבְחָן!

אַחַת הַמְּכַשֵּׁפוֹת בְּקוֹל הִרְעִידָה –

יָרְדוּ מִמָּרוֹם שְׁמוֹנִים כַּדֵּי-שֵׁכָר.

שְׁנִיָּה שְׁמוֹנִים כִּכְּרוֹת בָּשָׂר הוֹרִידָה.

אוּלָם שִׁמְעוֹן לָהֶן הֵשִׁיב:

"אִם אֶת קוֹלִי אָרִים –

מִיָּד יָגִיחוּ מִסָּבִיב

שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים!

“אוּגוּלוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ!”

שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים בַּחוּרִים

אָז יָצְאוּ מִמַּחְבּוֹאָם.

יָצְאוּ הַמְּכַשֵּׁפוֹת מִתּוֹךְ הַפֶּתַח

וְעִם הַבַּחוּרִים פָּצְחוּ בִּמְחוֹל זוּגוֹת.

אַךְ פֶּתַע, לְצַו שִׁמְעוֹן בֶּן-שֶׁטַח,

הֵנִיף כָּל בֵּן אֶת בַּת זוּגוֹ

וְכָל קִסְמָהּ עָבַר.

אוֹתָהּ תָּלוּ בְּרֹאשׁ עַמּוּד

בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר.

“אוּגוּלוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ!”

שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים מְכַשֵּׁפוֹת

כָּךְ נִתְלוּ בְּאַשְׁקְלוֹן.

מֵאָז יְמֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן-שֶׁטַח

שְׁמוֹנִים הָעַמּוּדִים עָמְדוּ בְּאַשְׁקְלוֹן.

כַּיּוֹם אָמְנָם הֵם נֶעֶלְמוּ לְפֶתַע;

אַךְ תִּמְצְאֵם לְלֹא כִּשׁוּף,

מַמָּשׁ עַל נְקַלָּה,

בְּגִנָּתוֹ שֶׁל רַב-אַלּוּף

הַגָּר בְּצָהֳלָה.

“אוּגוּלוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ-בּוּהוּ!”

שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים, שְׁמוֹנִים עַמּוּדִים

בַּגִּנָּה בְּצָהֳלָה.

מספר דן אלמגור:

לבר המצוה שלי קבלתי שלושה עותקים זהים של“אגדות ארץ-ישראל” מאת זאב וילנאי. אהבתי בעיקר את האגדות על מערות מסתוריות ומפחידות. את הסיפור הערבי על חמדאן במערה הפכתי לפזמון, שהושר על ידי אריק איינשטיין הצעיר וחבריו ב“סמבטיון” (1959). האגדה המדרשית על שמונים המכשפות במערה באשקלון – על רבי שמעון בן-שטח וניצחונו הערמומי את המכשפות שהסתתרו במערה (ושברגע שהיו מצליחים להרים את שתי רגליהן מהקרקע, היה כוחן תש) הפכה לפזמון שבסופו נשלחו אז חצים לעבר חמדנות העתיקות של משה דיין.

• האם יש קשר משמעותי בין אתגרי המנהיגות של שמעון בן שטח בזמנו, ובין משה דיין?
• מה דעתכם על שימוש בסיפורי תנ"ך וחז"ל לביקורת פוליטית וחברתית עכשווית?

12) מערה/ אבנר פרץ, 2014

אֶבְיָתָר זוֹחֵל לוֹ אֶל תּוֹךְ מְעָרָה

(מְעָרַת הַשְּׂמִיכָה).

בַּחוּץ אֲרָיוֹת וְדֻבִּים בִּנְהִימָה,

אַךְ פֹּה בַּמְּעָרָה, אַפְלוּלִית נְעִימָה,

וְאֶפְשָׁר לַחֲשֹׁב עַל הַכֹּל בִּדְמָמָה.

קראו את השיר המלא: https://folkmasa.org/ant/mb_shirhp.php?mishtane=35

• מה הייתה הדרך שלכם להרגיש 'במערה' בילדות?