לקראת סיום מסענו בעקבות פרקי אבות ופרקי חלוצים אנו מבקשים ללמוד על שתי חבורות. הראשונה, חבורת תלמידיו של יוחנן בן זכאי, חכמים ידועים ושונים אלה מאלה, הפועלים כתלמידים ומורים לזמנם. החבורה השנייה היא חבורה דמיונית שעיצב משורר העלייה השנייה נוח נפתולסקי- נזיר, צמחוני, חוקר ומגדל צמחים, מגלה השושן הצחור הארצישראלי. האם ההליכה בדרך מחייבת תכנון, סלילה, התחבטות וטעייה? כיצד האופי של ההולך מעצב את מטרת ההליכה, ומתי ואיך משתבשת הדרך, ומתי מגלה נופים לא צפויים?
חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס,
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה,
וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן,
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל,
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.
הוּא הָיָה מוֹנֶה שְׁבָחָן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, חָסִיד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, יְרֵא חֵטְא.
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ, מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
אבות ב, ח
את הקטע הבא מומלץ ללמוד בחברותות כאשר מלבד המענה על השאלות המנחות בחברותות כל זוג משרטט טבלה של שם התלמיד, שבחו, דרך טובה שבה דוגל ודרך רעה שמזהיר ממנה כדי להצליח לקבל תמונה שלמה ולראות את הקשר של כל תלמיד. בתום היציאה לחברותות איסוף נקודות משמעותיות במעגל.
רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי קִבֵּל מֵהִלֵּל וּמִשַּׁמַּאי.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמְךָ, כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ.
חֲמִשָּׁה תַלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְאֵלּוּ הֵן:רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, וְרַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ.
הוּא הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס – בּוֹר סוּד שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה – אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ.
רַבִּי יוֹסֵי הַכֹּהֵן – חָסִיד.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נְתַנְאֵל – יְרֵא חֵטְא.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ – מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר.
הוּא הָיָה אוֹמֵר: אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם,
וֶאֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס בְּכַף שְׁנִיָּה –
מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.
אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ:
אִם יִהְיוּ כָל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בְּכַף מֹאזְנַיִם,
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הֻרְקְנוֹס אַף עִמָּהֶם,
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ בְּכַף שְׁנִיָּה –
מַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.
אבות ב, ח
- כיצד הייתם מפרשי את המשפט של ריב"ז "אל תחזיק טובה לעצמך"
- ריב"ז מתחיל את דבריו במסכת אבות במניית שבחי תלמידיו, דבר היכול לרמוז לנו על חשיבות הקשר בין מורה לתלמידיו. מדוע בחר לפתוח כך? מה המשמעות של אמירת השבח של המורה על התלמיד בדרך החינוכית?
- הסבירו ופירשו את הכינוי שנתן ריב"ז לתלמידיו, מה איכויות הלמידה והאישיות של כל אחד מהם?
- מה הקשר בין שבחו של אליעזר בן הורקנוס ובין שבחו של אלעזר בן ערך מדוע לדעתכם בכוחם דווקא להכריע את כולם?
- לאיזה מתהלמידים הייתם רוצים להידמות ומדוע?
- חישבו איזה כינוי הייתם נותנים לחברותא שלכם או לעצמכם בהתכתב עם כינוייו של ריב"ז.
(ט) אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן טוֹבָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר טוֹב.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן טוֹב.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב טוֹב.
אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.
אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ רָעָה שֶׁיִּתְרַחֵק מִמֶּנָּה הָאָדָם.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: עַיִן רָעָה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: חָבֵר רָע.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁכֵן רָע.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַלֹּוֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
אֶחָד הַלֹּוֶה מִן הָאָדָם, כְּלֹוֶה מִן הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לז) "לֹוֶה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם, וְצַדִּיק חוֹנֵן וְנוֹתֵן".
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֵב רָע.
אָמַר לָהֶם: רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.
אבות ב, ח-ט
- ריב"ז משרטט דרך חינוכית מסוימת המתחילה בשבחי התלמידים, המוציאה אותם לברר תחילה דרך ישרה שטוב לאדם לדבוק ומסתיימת בבירור הדרך הרעה שיש להתרחק ממנה. הסבירו את המהלך החינוכי הזה, מה החשיבות של כל שלב ושל מיקומו ומה הרציונל העומד מאחוריו?
- מדוע הקריאה היא "צאו וראו", מה קורה ביציאה, בדרך, שאינו קורה בין כותלי בית המדרש?
- שרטטו חוטים מקשרים בין שבחי התלמידים, הדרך הישרה בה הם ממליצים לדבוק והדרך הרעה ממנה מבקשים להתרחק.
שיחה בדרך העולה
בדרך העולה למחוז חפצם חמישה אנשים ישבו לנוח, ויפתחו בשיחה.
השתקן והחולם פתח ראשון: "לו להירדם לשבעים שנה, כחוני המעגל, ולהתעורר בסוף שבעים שנה, לו לשעה אחת בלבד ולראות מה היו חלומותינו. הייתי נותן בעד שעה זו כל שבעים שנה: 'יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה'."
השני לאחר הרהורים פקח את עיניו למרחב בעצב: "תישן שבעים שנה או שבע פעמים שבעים שנה – לא תראה כלום מלבד החלום. גם כשתתעורר, הנפש ריקה ובידך אין מאומה. אבל פעל שבעים שנה או שנה אחת, כמה שניתן לך להועיל – יבוא הגמול לפועל."
אם נדחוק את הקץ או נתאזר בסבלנות, נחישנו או בעיתו, אם נזכה בו אנחנו או הבאים אחרינו, בוא יבוא.
השלישי רצה לאמר: אין חלום שאין בו דברים בטלים, אולם התאפק.
"האין כל פעלינו חלום יפה? האם יספיקו טיפות המים שהשנים הביאו לכבות את שריפת בית המקדש?"
השני אמר: "כל החלומות הולכים אחרי הפה."
הרביעי, כמי שנתעורר פתאום בתוקף: "כל החלומות הולכים אחרי היד, אחרי היד הפועלת. היד הפועלת הופכת חלום לממש. אם מימשת חלום, אשריך. אף לו גם לא הפכת חלום למציאות, גדולה היא זכות עצם הפעולה, זכות היא לה."
אמר השלישי: "אין החלום נפתר כרצון החולם. הפה קל פתרונות, על היד נדרשים מכשירים. האם ישנם?"
והשני: "יש מעמד הר סיני ויש מעמד הר נבו. סיני הוא צו, נבו – חזון. בכדי להגשים את צו סיני באות ארבעים שנות נדודים, תוהו ילל ישימון. רק אחרי שנות נדודים בא מעמד הר נבו. מעמד הר נבו הוא גמול לנדודים. סוף סוף רואים את הנכסף מרחוק. גם אם אין בא לשם."
חמישה אנשים נפגשו בדרך העולה למחוז חפצם האחד וישבו לנוח. ישבו ושתקו. האחד הפנה מבטו לאחור, לדרך שעבר, השני נשא עיניו קדימה, לדרך שעליו עדיין לעבור. השלישי תלה עיניו למרום, הרביעי הקיף במבט את המרחב, החמישי העמיק לתוך נפשו.
כתב יד של נח נפתולסקי, איש העלייה השנייה
- נח נפתולסקי 1883-1974 יליד אוקראינה, מחלוצי העליה השניה, בוטנאי שעסק בפיתוח חקלאות השלחין בארץ ישראל וחלם על הקמת חברה צמחונית טבעונית. ניהל קשר זוגי מורכב עם רחל המשוררת ולאחר מותה לא הקים משפחה עד מותו.
- להעמקה נוספת רשימה מעלפת על חייו מאת אורי רוזנברג
- משפט שהתחברתי אליו/ משפט שלא הבנתי.
- מה האיכות של "הדרך" שדווקא בה נפתחת השיחה? מה מסמלת הדרך בחיינו?
- עם תנועת הנפש של איזו דמות אתם מזדהים?
“זהו היפוך של משה העומד בפני הארץ המובטחת ואינו יכול להגיע אליה. כאן אתה בא אל הארץ המובטחת ואינך יכול לחזור אל החזון הרחוק אלא במובן אחד: לחיות אותו או להישאר בחוץ. א”ד גורדון אמר, כי אין להישאר בהר נבו – או שחוצים את הירדן או שמתים. אי אפשר להישאר כצופים על הר נבו – כי הארץ המובטחת לא יכולה לעמוד מנגד.”
מוקי צור “אורות רחוקים” (הקיבוץ המאוחד, 2005).
חלק מאנשי העלייה השנייה אשר כינו את עצמם “אנשי נבו“. מקור הכינוי הוא ההר אשר ממנו צפה משה רבנו על הארץ המובטחת אך אליה לא הגיע, מעמד אשר הפך בתרבות היהודית לסמל של אי מימוש החזון. מוקי צור מזכיר את גורדון ולמעשה "מכריע" בדו שיח בין הדמויות במעלה הדרך. בכל הכרעה יש גם את הפוטנציאל הלא ממומש שכבר לא יתגשם. להישאר בהר נבו משמעו שכל האפשרויות עוד אפשריות, שהעתיד הטוב ביותר עוד אפשרי. בהגשמת החזון גלום גם אובדן. א"ד גורדון אומר שמול הארץ המובטחת זו האפשרות היחידה.
- מה זה גורם לכם להרגיש?
- האם אתם מסכימים איתו?
מִנֶּגֶד רחל
קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.
זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.
מומלץ להשמיע את ההקראה הנוגעת של מוקי צור לשירה של רחל מתוך פרויקט בן יהודה, ובכך לסיים את המפגש.
