פגי סידור – בית המדרש המרכזי
בבית המדרש המרכזי אנו עוסקים השנה בלימוד מסכת עבודה זרה ונעים סביב שאלות כגון:
מהי עבודה זרה? מה משמעותה? מי נחשב לעובד עבודה זרה? האם כל חריגה מהקאנון היהודי המוכר היא בהכרח מוגדרת "עבודה זרה"?
מהי משמעותה של הופעת אברהם ותולדות משפחתו בפרשה השלישית של ספר בראשית?
האם אברהם הוא התיקון האולטימטיבי ל"קלקלות" שאירעו פעם אחר פעם בעולם שברא הקדוש ברוך הוא בשישה ימים? (רצח הבל , מגדל בבל, המבול…)
או אולי כך היה מתוכנן מראש ואברהם פשוט הופיע בזמן הנכון והמתוכנן?
כנגד אברהם אבינו והבשורות שהביא באמתחתו, ניצב עולם שיש בו אלילות שלעיתים קרובות דורשת קורבנות אדם שמשמעותן שיבוש המסרים של אברהם. האלילות סותרת את הערכים והמוסר שמייצג אברהם, האיש שנבחר קודם כל בגלל מידת הכנסת האורחים המופלאה שלו.
במהלך הלימוד נחשפנו לסוגים שונים של עבודה זרה וירדנו לדקדוקים שלפעמים לא היו כך כך נהירים לנו, בני העידן המודרני שבו כבר לא קיימת אלילות ועבודה זרה כפי שהכירו אותה אבותינו.
אך האם עבודה זרה כבר לא קיימת בימינו?
גם את השאלה הזאת שאלנו את עצמנו וחיפשנו דוגמאות, אזכורים ומעשים של עבודה זרה של העולם האלילי סביבנו וכיצד הם משפיעים עלינו עד היום. חיפשנו דוגמאות ולפעמים גם מצאנו נקודות שהעידו על הסברים, תובנות ואולי אפילו תשובות.
לאורך השנה, גם הצצנו אצל העמים השכנים, של אז ושל היום.
מסכת עבודה זרה מספקת לנו אמצעים, לעיתים מורכבים ולפעמים מפורטים עד אבסורד, לשאלה איך להימנע מחיכוך עם עובדי האלילים בסביבתנו.
אנחנו לא אוכלים איתם, לא שותים אתם ולא משתתפים בחגיהם. אפילו האינטראקציה הכלכלית אתם לא נראית בעין חיובית. מסחר בין יהודים לבין נוכרים מצומצם ליום אחד או שניים בשבוע, שכן אין לסחור אתם עד שלושה ימים לפני חגיהם – שמא ההנאה מהמסחר עם היהודי ישמש לעבודת האלילים.
מצד שני, למדנו שבאופן מפתיע טבילה ב'מרחץ של אפרודיטי', שבו מוצבים פסליה של אלת האהבה והיופי היוונית, איננה אסורה – שכן בית המרחץ הוא של כולם ואפרודיטי רק 'מתארחת' בו.
התחכמויות? התחמקויות? עצימת עיניים?
אלא שיש עוד היבט.
מה עושה יהודי שאיננו ריבון, שנאלץ לתמרן בין דרישות ההלכה לבין המציאות שסביבו? הרי לפעמים, התבדלות יתר עשויה להיות מסוכנת ומעוררת חשדנות מצד העמים האחרים.
הופעת הנצרות על במת העולם לא ממש הקלה עם ההתלבטויות של חשש מהשתתפות – במזיד או בשגגה – עם עבודת האלילים, עבודה זרה. האם הפסלים שבכנסיות הן עבודה זרה אסורה או שמא ניתן להתייחס אליהם כאל שכיות חמדה ותו לא? הלכתית נראה שהם אסורים לנו, אבל מותר לשאול את השאלה הבסיסית: האם יהודי, בימינו, יכול להתפתות לאמונה אחרת בגלל פסלים נחמדים או יצירות אמנות יפות?
היה מרתק לגלות שגם אצל הנוכרים קיימת אותה דאגה: למשל, על נוצרים בתקופה המדיאבלית נאסר לקיים מסחר עם יהודים. ובמידה והותר היה זה בהגבלות רבות ומפותלות שהזכירו לנו בבית המדרש, את הסוגיות התלמודיות שלנו. ללמדך שהפחד מהאחר, מהשונה ומאורחותיו משותף לכולם.
סדרת הלימוד מתקרבת אל סופה והשאלה על מקומינו ומקום העולם המונוטאיסטי מול עבודה זרה טרם התברר. שרידי מקדשים ועתיקות הפזורים בכל חלקי הארץ מעידים שלאורך דורות רבים חיו כאן אנשים שהאמינו שהפסלים מייצגים אלים שיכולים, בתמורה להתמסרות, "לספק את הסחורה" המבוקשת מהם. אברהם אבינו והבאים אחריו במסורת היהודית הציעו כיוון הפוך לגמרי. המאבק על הסרת האלילות מהעם נמשך מאות שנים ואף יותר, למעשה, כידוע, עד לסוף ימי בית ראשון.
יתכן ועבודה זרה ואלילות הפכו מסוגיה תיאולוגית לשאלה פילוסופית. האם העולם המונותאיסטי "התבגר" מספיק על מנת לזהות ולדחות את כל הפיתויים, גם הסמויים ביותר, לעבודה זרה. האם הפיתוי להאמין שיכול להיות לאדם שליטה על העולם, בעזרת פסלון או מקדש עדיין חזק כל כך? ואולי נאמר שהגאווה היתירה, האמונה המופרזת בכוחנו כבני אדם וזיהוי ההצלחה והיענות השמים למאווינו באמצעות ריכוז כח ועוצמה כלכלית היא היא העבודה הזרה שמאפיינת את ימינו?
