שבעה קבצנים, שישה-עשר חברים ואילן אחד
צפנת בן דוד, לומדת בקבוצת "דרך עץ החיים"
פעם בשבועיים, בדרכי המתפתלת לירושלים, שוטפים את פני נופים מתחלפים הנסוגים בתנועה שקופה לאחור. אני מתקדמת ונוסעת והדרך מתמשכת וארוכה אך כשירושלים נגלית ומתנשאת מולי במעלה ההרים אני מתרחבת, אויר ירושלים מקבל אותי – וכבר משנה בי משהו מבפנים ומכוון אותי אל המפגש המתקרב.
נעמה שקד וחני-אנט קפון, מנחות הקבוצה, פתחו את המסע המשותף שלנו בתבונת לב. הן יצרו מבנה קבוע למפגשים : שיחת פתיחה וחיבור, האזנה למוסיקה ושירים, קטעי הרפיה וריכוז בתנועה מונחית, ושיתופים אישיים כאשר כל זה מונח על בסיס סיפור המלווה את התהליך כולו, סיפור אחד מתוך "מעשה בשבעת הקבצנים" מאת ר' נחמן מברסלב.
הסיפור מניח מעין רשת טקסטואלית עשירה של תוכן מרתק ומופלא, מובן ושאינו מובן, המתאר דרך משותפת של קבוצת אנשים בדרכם אל האילן – הוא עץ החיים.
" …פעם אחת הייתה כת אחת שהיו חוקרים: באשר שכל חיה יש לה צל מיוחד, שבזה הצל דווקא היא רוצה לנוח שם, וכן יש לכל עוף ועוף ענף מיוחד, שבאותו ענף דיקא הוא רוצה לשכון. ועל כן חקרו אם יכולים למצוא אילן כזה, אשר בצלו ישכנו כל החיות, ועל ענפיו ישכנו כל ציפורי השמים…" (מתוך מעשה בשבעה קבצנים – רבי נחמן מברסלב)
השאלות המתעוררות בין אנשי הקבוצה בתוך המסע בסיפור שופכות אור על פשר היעד, סיבת המסע המשותף , ומשמעות המסע עצמו. הסיפור מהווה הד וכיוון למסע האנושי והבין אישי שלנו כפרטים בקבוצה הנוכחית החוקרת. הקבוצה חווה תהליך של התפתחות והיכרות, של חיפוש אחר משמעות הקיום האישי והקבוצתי ובו בזמן נע המעגל בין התפתחות היחידים, להתפתחות הקבוצה.
הסיפור של רבי נחמן נושא משמעות עמוקה וגבוהה בו זמנית. ההסתמכות על הסיפור המוזר והקסום הזה הופך גם אותנו למוזרים וקסומים בעיני עצמנו, המציאות הממשית שאותה אנו חווים יוצאת ממימדיה הקונקרטיים והופכת למציאות מרתקת, מעצימה ומפליאה.
בכל מפגש מציג אחד מחברי הקבוצה את עצמו, את פנימיותו בדרך שבחר. מספר, שר, מנגן, נזכר, בוכה ומאושר. כל אחד חושף את התוכן האישיותי שלו במעגל וזוכה להד מחברי הקבוצה. מתוך כך נרקמים בינינו קשר אינטימי ויכולת אמפאתית שהיא ביסוד הקשר שנוצר בין החברים בדרך, קסם החיבור אל השלם העשוי מכל חלקיו השונים.
אנחנו מדברים על קשיי החיים, על התקופה הקשה, על המלחמה, על צער ותקווה. המנחות מציבות בפנינו שאלה מתמשכת: מאין אנו מצמחים תקווה ואמונה? מתוך השאלה הזו עולים ומתגלים סיפורים אישיים מפעימים .
קבוצתנו מונה 16 חברים וחברות. ההתרחשות במפגשי הקבוצה יוצרת בי תחושת חיים. תחושה של התמודדות עם תכני נפש שלי ושל אחרים, מעבר למה שמוכר לי. התמודדות עם עמדות שונות, עם צרכים אחרים ובנוסף לתהליכים הדינמיים המתקיימים בכל מפגש קבוצתי, עולה כאן דבר ערכי ומשמעותי – שאלות יסוד של הקיום, למה? מדוע ואיך?
אולי בזכות המעטפת הרוחנית של הסיפור הברסלבי, ואולי בזכות האנשים עצמם, אנשים מבוגרים למדי, בעלי ניסיון חיים, ולמודי קבוצות, דרך עץ חיים היא קבוצת גדילה.
כערוגת צמחי בר בלתי צפויים, נוצר בה מבנה חי.
מעגל הנע בתנועה מתמדת.
כל מפגש הוא מבט חדש על היעד ועל הדרך. כל מפגש הוא צעד נוסף קדימה אל עצמנו, ואולי גם אל האילן – עץ החיים.
צילום: יעל אילן
