מערות החיים והמתים

דף הלימוד עוסק במערות, בסיפורי צדיקים במערה, בחיים במערה, במערה כסוג של 'בית' עם אופי מיוחד, כמטאפורה לפנימיות, למחבוא ומסתור, לבריחה מהחברה ומאוייבים, למסתורין אפל. מערות קבורה, 'אנשי המערות' ואור 'האמת', המופיע דוקא בהתבודדות במערה, או נעדר מהשרויים במערה. במרכז הלימוד השוואה בין 'משל המערה' של אפלטון, ובין הכניסה והיציאה של רבי שמעון בר יוחאי מהמערה. כתוספת מומלצת לדף הלימוד כדאי לצפות בסרטונים על ציורי המערות של האדם הקדמון, ועל המערה שהפכה למקדש יפהיפה בצפון איטליה, מקדש דמנהור.

1) לוט ובנותיו במערה

בראשית, פרק י"ט

טו וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה, וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר:  קוּם קַח אֶת-אִשְׁתְּךָ וְאֶת-שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, הַנִּמְצָאֹת–פֶּן-תִּסָּפֶה, בַּעֲו‍ֹן הָעִיר.  טז וַיִּתְמַהְמָהּ–וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד-אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו, בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו; וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ, מִחוּץ לָעִיר.  יז וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ–אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר:  הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה.  יח וַיֹּאמֶר לוֹט, אֲלֵהֶם:  אַל-נָא, אֲדֹנָי.  יט הִנֵּה-נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן, בְּעֵינֶיךָ, וַתַּגְדֵּל חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי, לְהַחֲיוֹת אֶת-נַפְשִׁי; וְאָנֹכִי, לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה–פֶּן-תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה, וָמַתִּי.  כ הִנֵּה-נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה, לָנוּס שָׁמָּה–וְהִוא מִצְעָר; אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה, הֲלֹא מִצְעָר הִוא–וּתְחִי נַפְשִׁי.  כא וַיֹּאמֶר אֵלָיו–הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ, גַּם לַדָּבָר הַזֶּה:  לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת-הָעִיר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.  כב מַהֵר, הִמָּלֵט שָׁמָּה, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד-בֹּאֲךָ שָׁמָּה; עַל-כֵּן קָרָא שֵׁם-הָעִיר, צוֹעַר.  כג הַשֶּׁמֶשׁ, יָצָא עַל-הָאָרֶץ; וְלוֹט, בָּא צֹעֲרָה.   כד וַיהוָה הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ  מֵאֵת יְהוָה מִן-הַשָּׁמָיִם.  כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים וְצֶמַח הָאֲדָמָה.  כו וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.  כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר  אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם אֶת-פְּנֵי יְהוָה.  כח וַיַּשְׁקֵף עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל-כָּל-פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן.  כט וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.  ל וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו.  לא וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ.  לב לְכָה נַשְׁקֶה אֶת-אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.  לג וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת-אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת-אָבִיהָ וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ.  לד וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל-הַצְּעִירָה הֵן-שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת-אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם-הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע.  לה וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת-אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא-יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ.  לו וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת-לוֹט מֵאֲבִיהֶן.  לז וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב  הוּא אֲבִי-מוֹאָב עַד-הַיּוֹם.  לח וְהַצְּעִירָה גַם-הִוא יָלְדָה בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן-עַמִּי  הוּא אֲבִי בְנֵי-עַמּוֹן עַד-הַיּוֹם.  

  • מדוע ישב לוט במערה ולא בעיר צוער?
  • מה חושבים ומה מרגישים לוט ובנותיו בהיותם במערה? איך אתם מבינים אותן, ואותו? איך מבינים את מה שקורה שם, ומה הבעיה העיקרית בעיניכם במה שקורה במערה, האם 'גילוי עריות'? (האם זה לא מוסרי? האם צריך להיות אסור בחוק?) או משהו אחר?
  • מה משמעות ותפקיד המערה בסיפור?

2) דוד המלך , הצרעה והעכביש

פעם אחת היה דוד מלך ישראל עליו השלום יושב בגנו וראה צרעה אוכלת עכביש. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם! מה הנאה באלו שבראת בעולמך? צרעה אוכלת דבש ומשחתת ואין בה הנאה ועכביש יארוג כל השנה ולא ילבשנו!"

אמר לו הקדוש ברוך הוא: "דוד. מלעיג אתה על הבריות? תבוא שעה ותצטרך להן ותדע למה נבראו!"

‏וכשנחבא דוד במערה מפני שאול המלך, שלח הקדוש ברוך הוא עכביש וארג על פי המערה וסגר אותו. בא שאול וראה פי המערה ארוג. אמר: "בודאי לא נכנס אדם הנה, שאם נכנס היה קרוע הארוג לקרעים." והלך ולא נכנס לשם. וכשיצא דוד וראה העכביש, נשקו ואמר לו: "ברוך בוראך וברוך אתה!"

אלפא-ביתא דבן-סירא,מתוך: אוצר מדרשים

  • המבט האנטרופוצנטרי של דוד, שמתמקד בצרכי האדם ומעמיד אותו במרכז, האם הוא גישה הגיונית לדעתך? וכיצד גישה זו משתנה או מתפתחת לאורך האגדה?
  • האם לדעתך האדם נעלה על יתר היצורים בטבע, כגון בעלי החיים והצמחים? ומה דעתך על גישות צמחוניות בהקשר זה?
  • האם אתה אוהב סיפורים ואגדות מסוג זה? מדוע? בנוסף, האם לדעתך יש לקרוא את חז"ל והתורה כפשט, כאירועים היסטוריים ממשיים, או כמשלים וסיפורים דמיוניים? ואם הם לא התרחשו במציאות, מהו הערך או המשמעות שלהם?

3) דוד ושאול: המפגש במערת עין גדי

שמואל א, פרק כ"ב

א וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם; וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וְכָל-בֵּית אָבִיו, וַיֵּרְדוּ אֵלָיו שָׁמָּה.  ב וַיִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו כָּל-אִישׁ מָצוֹק וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר-לוֹ נֹשֶׁא, וְכָל-אִישׁ מַר-נֶפֶשׁ, וַיְהִי עֲלֵיהֶם, לְשָׂר; וַיִּהְיוּ עִמּוֹ, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ.

פרק כ"ד

א וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי, פְּלִשְׁתִּים; וַיַּגִּדוּ לוֹ, לֵאמֹר, הִנֵּה דָוִד, בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי. 

ב וַיִּקַּח שָׁאוּל, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר–מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלֶךְ, לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, עַל-פְּנֵי, צוּרֵי הַיְּעֵלִים.  ג וַיָּבֹא אֶל-גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל-הַדֶּרֶךְ, וְשָׁם מְעָרָה, וַיָּבֹא שָׁאוּל, לְהָסֵךְ אֶת-רַגְלָיו; וְדָוִד, וַאֲנָשָׁיו, בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה, יֹשְׁבִים.  ד וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו, הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר-אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת-איביך (אֹיִבְךָ) בְּיָדֶךָ, וְעָשִׂיתָ לּוֹ, כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ; וַיָּקָם דָּוִד, וַיִּכְרֹת אֶת-כְּנַף-הַמְּעִיל אֲשֶׁר-לְשָׁאוּל–בַּלָּט.  ה וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיַּךְ לֵב-דָּוִד, אֹתוֹ–עַל אֲשֶׁר כָּרַת, אֶת-כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל.  ו וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיְהוָה, אִם-אֶעֱשֶׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה–לִשְׁלֹחַ יָדִי, בּוֹ:  כִּי-מְשִׁיחַ יְהוָה, הוּא.  ז וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת-אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים, וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל-שָׁאוּל; וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה, וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ. 

ח וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי-כֵן, וַיֵּצֵא מן המערה (מֵהַמְּעָרָה), וַיִּקְרָא אַחֲרֵי-שָׁאוּל לֵאמֹר, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו, וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. 

ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל, לָמָּה תִשְׁמַע אֶת-דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר:  הִנֵּה דָוִד, מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ.  י הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ, אֵת אֲשֶׁר-נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה, וְאָמַר לַהֲרָגְךָ, וַתָּחָס עָלֶיךָ; וָאֹמַר, לֹא-אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי–כִּי-מְשִׁיחַ יְהוָה, הוּא.  יא וְאָבִי רְאֵה–גַּם רְאֵה אֶת-כְּנַף מְעִילְךָ, בְּיָדִי:  כִּי בְּכָרְתִי אֶת-כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ, דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא-חָטָאתִי לָךְ–וְאַתָּה צֹדֶה אֶת-נַפְשִׁי, לְקַחְתָּהּ.  יב יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה-בָּךְ.  יג כַּאֲשֶׁר יֹאמַר, מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי, מֵרְשָׁעִים, יֵצֵא רֶשַׁע; וְיָדִי, לֹא תִהְיֶה-בָּךְ.  יד אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף:  אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד.  טו וְהָיָה יְהוָה לְדַיָּן, וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ; וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת-רִיבִי, וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ. 

טז וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד, לְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד; וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.  יז וַיֹּאמֶר, אֶל-דָּוִד, צַדִּיק אַתָּה, מִמֶּנִּי:  כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה, וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה.  יח ואת (וְאַתָּה) הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה–אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ, וְלֹא הֲרַגְתָּנִי.  יט וְכִי-יִמְצָא אִישׁ אֶת-אֹיְבוֹ, וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה; וַיהוָה, יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה, תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי.  כ וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי, כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ; וְקָמָה, בְּיָדְךָ, מַמְלֶכֶת, יִשְׂרָאֵל.  כא וְעַתָּה, הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה, אִם-תַּכְרִית אֶת-זַרְעִי, אַחֲרָי; וְאִם-תַּשְׁמִיד אֶת-שְׁמִי, מִבֵּית אָבִי.  כב וַיִּשָּׁבַע דָּוִד, לְשָׁאוּל; וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל, אֶל-בֵּיתוֹ, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו, עָלוּ עַל-הַמְּצוּדָה. 

  • בעד מי אתם נוטים להיות, דוד או שאול? מהן נקודות הזכות והבעיות של כל אחד מהם?
  • האם יש משמעות לכך שהסיפור מתרחש דווקא במערה?
  • ויאמר שאול אל דוד "צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה.  ואת [וְאַתָּה] הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי.  וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וַיהוָה יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי.   וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל.  –  האם זה ריאלי? האם יש מנהיגים ופוליטיקאים שמדברים ככה אל יריביהם?

4) בשעה שנולד אברהם אבינו

בשעה שנולד אברהם אבינו ע״ה עמד כוכב אחד ממזרח ובלע ד' כוכבים לארבע רוחות השמים.
אמרו חכמים לנמרוד: בן נולד לתרח בשעה זו שעתיד לצאת ממנו אומה שתירש העולם הזה והעולם הבא, אם רצונך ינתן לאביו מלא ביתו כסף וזהב ונהרגהו. 

מיד שגר נמרוד אצל אביו אמר לו: בן נולד לך אמש עכשיו תנהו לי ונהרגהו ואתן לך מלא ביתך כסף וזהב. 

אמר לו תרח אמשול לך משל למה הדבר דומה לסוס אחד שאמרו לו נחתוך את ראשך וניתן לך בית מלא שעורים, אמר הסוס להם שוטים אם תחתכו את ראשי מי יאכל השעורים. ואתם אם תהרגו את בני מי יירש הכסף והזהב, השיב לו המלך מדבריך אני מכיר שבן נולד לך, אמר לו תרח בן נולד לי ומת, אמר לו על חי אני אומר לך ולא על מת, מה עשה תרח החביא את בנו במערה שלש שנים. 

זימן לו הקב״ה שני חלונות, מן האחד יוצא שמן ומן השני סולת. כשהיה בן שלש שנים יצא מן המערה, הרהר בלבו מי ברא שמים וארץ ואותו, התפלל כל היום כולו לשמש, ולערב שקע השמש במערב וזרחה הלבנה במזרח. כשראה הירח והכוכבים סביב הירח אמר זהו שברא השמים והארץ ואותי, והכוכבים הללו שריו ועבדיו. עמד כל הלילה בתפילה לירח. לבקר שקע הירח במערב וזרח השמש במזרח, אמר אין ביד אלו כח. אדון יש עליהם, אליו אתפלל ואליו אשתחוה. 

מתוך אוצר המדרשים, בית המדרש: כרך ב'.

  • האם אתם מכירים סיפורים דומים במיתולוגיה היוונית?
  • השוו את המסופר על אברהם לסיפור משה בתיבה
  • מה מסמלת המערה? האם ניתן לראות את היציאה מהמערה כלידה מחדש?
  • בהשוואה לאברהם, ספר על דרכך האישית ביחס לאמונה… מה גרם לך להאמין או לא להאמין באלוהים? האם חווית כמוהו חיפושים ושינויים באמונה במהלך חייך?
  • בהשוואה לאברהם, ספר על דרכך האישית ביחס לאמונה… מה גרם לך להאמין או לא להאמין באלוהים? האם חווית כמוהו חיפושים ושינויים באמונה במהלך חייך?

5) תורה ועבודה: מחלוקת רשב"י ור' ישמעאל

תנו רבנן: "ואספת דגנך" מה תלמוד לומר? [מה בא כתוב זה ללמדנו?] — לפי שנאמר ביהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח), יכול דברים ככתבן [המשמעות המעשית של דברים אלו, שיעסוק אדם כל ימיו בתורה בלבד], תלמוד לומר: "ואספת דגנך" – הנהג בהם מנהג דרך ארץ, [שיש לנהוג כדרך העולם ולהקדיש זמן אף למלאכה], אלו דברי ר' ישמעאל.

ור' שמעון בן יוחאי אומר: אפשר אדם חורש בשעת חרישה, וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורה בשעת הרוח- ותורה מה תהא עליה? שבזמן שישראל עושין את רצונו של מקום — מלאכתן נעשית על ידי אחרים, שנאמר: "ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר איכריכם וכרמיכם" (ישעיהו סא, ה), ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום בשלמות — מלאכתן נעשית על ידי עצמן, שנאמר: "ואספת דגנך" וגו'. ולא עוד אלא אם חוטאים שאף מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר: "ועבדת את אויבך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל "(דברים כח, מח).

אמר אביי: הרבה שעשו כר' ישמעאל, [שגם למדו תורה וגם עבדו לפרנסתם], ועלתה בידן. [והרבה שעשו] כר' שמעון בן יוחאי, [שרק למדו תורה ולא עסקו לפרנסתם בשום דבר אחר], ולא עלתה בידן.

מסכת ברכות לה, ביאור שטיינזלץ

  • ספרו על עבודה ולימודים בחייכם. מה יחסכם לעבודה? האם עבודה היא עונש, או כורח פרנסה, מטרד שראוי לסלק מחיינו, או זכות הגשמה עצמית יצירתית, או אידיאל ומצווה קדושה…?
  • עם מי מזדהים החרדים? ותנועת 'תורה ועבודה' של הציונות הדתית? ומה היה אומר א.ד.גורדון?… 
  • נסו לנהל שיחה ב"משחק תפקידים", שבו אתם מייצגים כמיטב יכולתכם את שתי הגישות שבמחלוקת רשב"י ורבי ישמעאל, ואפשר להוסיף עוד גישה שלישית ורביעית שלא נמצאות כאן בכלל… וקשרו אותן גם לתפיסות בנות ימינו.

6) רבי שמעון בר יוחאי ובנו במערה 

תלמוד בבלי, מסכת שבת, לג

א. ישבו רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון בר יוחאי. וישב יהודה בן גרים אצלם. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהם של אומה זו (רומיים, רש"י). שהרי תקנו שווקים, ותקנו גשרים, ותקנו מרחצאות. רבי יוסי שמע את הדברים ושתק. נענה רבי שמעון בר יוחאי ואמר: כל מה שתקנו (הרומיים), לא תקנו אלא לצורך הנאת עצמן. תקנו שווקים – להושיב בהן זונות. תקנו מרחצאות – לעדן בהן את עצמם. תקנו גשרים – כדי ליטול מהעוברים בהם מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם ונשמעו למלכות. אמרו (המלכות): רבי יהודה שעילה ושיבח (את המלכות), יתעלה בשכר זה להיות ראש המדברים בכל מקום. רבי יוסי ששתק ולא שיבח ולא מחה כנגד דברי רבי שמעון – יגלה לציפורי. רבי שמעון שגינה – יהרג. 

ב. הלכו רבי שמעון ובנו רבי אלעזר והסתתרו בבית המדרש. כל יום היתה אשתו של רבי שמעון מביאה להם לחם וכד מים ואכלו. כאשר התגברו הגזירות, אמר רבי שמעון לבנו: נשים דעתן קלה עליהן, ויש לחשוש שמא יענו אותה (הרומאים) בעינויים קשים שהיא לא תעמוד בהם, ותגלה היכן אנחנו מסתתרים. הלכו והתחבאו במערה והתרחש להם נס ונבראו להם עץ חרוב שאכלו ממנו פירות, ומעין לשתות ממנו מים.

והיו פושטים את בגדיהם כדי שלא יבלו והיו יושבים עד צווארם בחול כדי לכסות את גופם. כל היום היו לומדים וכשהגיע זמן התפילה לבשו בגדיהם והתפללו. וכשגמרו תפילתם חזרו והורידו את בגדיהם כדי שלא יבלו. 

ג. ישבו תריסר שנים במערה. בא אליהו הנביא ועמד על פתח המערה ואמר: מי יודיע לבר יוחאי שמת קיסר רומי ובטלה גזירתו? יצאו. ראו אנשים שעסקו בחרישה וזריעה. אמר רבי שמעון: אנשים אלו, מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שהיו נותנין בו את עיניהן, מיד היה נשרף. יצאה בת קול ואמרה להם: להחריב את עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! חזרו והלכו למערה, ישבו בה עוד שנים עשר חודש. אמרו: הרי משפט רשעים בגיהנם הוא י"ב חודש. יצתה בת קול ואמרה להם: צאו ממערתכם! יצאו. 

ד. כל מקום שהיה מכה רבי אלעזר, היה מרפא רבי שמעון. אמר לו רבי שמעון לרבי אלעזר: בני, די לעולם אני ואתה.

בערב שבת לפנות ערב, ראו איש זקן שהיה אוחז שתי אגודות הדסים, והיה רץ בזמן בין השמשות. אמרו לו: אותם הדסים למה לך? אמר להם: לכבוד שבת (להריח בהם). שאלוהו: ומדוע לא תספיק לך אגודה אחת? אמר להם: אחת כנגד 'זכור' (שנאמר בתורה במצוות השבת), ואחת כנגד 'שמור' (שנאמר בתורה מצוות השבת). אמר לו רבי שמעון לבנו: ראה, כמה חביבין מצות על ישראל. ונתיישבה דעתם.

ה. שמע רבי פנחס בן יאיר חתנו ויצא לקראתו (של רבי שמעון) הכניס אותו לבית המרחץ והיה מטפל בבשרו, ראה שיש סדקים בעורו, ובכה, ונשרו דמעות עיניו על פצעיו של רבי שמעון וצעק רבי שמעון מכאב. אמר לו: `אוי לי שראיתיך בכך!`. אמר לו: `אשריך שראיתני בכך, שאלמלא ראיתני בכך לא מצאת בי כך` – בתחילה [לפני המערה] כשהיה מקשה רבי שמעון בר יוחאי קושיה, היה מתרץ לו רבי פנחס בן יאיר שנים-עשר תירוצים, ובסוף כשהיה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיה – היה רבי שמעון בר יוחאי מתרץ עשרים וארבעה תירוצים.

אמר (ר' שמעון בר יחאי): `הואיל והתרחש נס אלך ואתקן דבר', שכתוב (בראשית לג) "ויבא יעקב שלם…ויחן את פני העיר" (מה הפירוש?) אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם.

אמר: `יש דבר הצריך תיקון?` – אמרו לו: `יש מקום שיש בו ספק טומאה, ויש להם צער לכוהנים לה [בשוק זה זרע פעם ר' יוחנן בן זכאי, שהוא עצמו היה כהן, תורמוסים של תרומה, ובוודאי היה כאן מקום טהור].  עשה גם הוא כך – כל מקום שהיה קשה –טיהרו [שוודאי אין מת תחתיו] , וכל מקום שהיה רפה – ציינו [סימנו, מחשש קבורת מת].

אמר אותו זקן: טיהר בן יוחאי בית הקברות! (לשון היפוך, כדבר בלתי אפשרי). כעס ר' שמעון ואמר לו: אילמלי לא היית עמנו, ואפילו היית עמנו, ולא נמנית עמנו — יפה אתה אומר. שיכולת לומר שלא ידעת על כוונתי, או שלא הסכמת ולא הצטרפת לדבר. עכשיו שהיית עמנו, ונמנית עמנו, אתה גורם שיאמרו שתלמידי חכמים אינם מוכנים לשתף פעולה זה עם זה, ויאמרו: זונות מפרכסות זו את זו, שאף שהן מתחרות זו בזו, בכל זאת כל אחת מייפה את חברתה ועוזרת לה, תלמידי חכמים לא כל שכן?

נתן בו עיניו ומת אותו זקן. צא לשוק, ראה את יהודה בן גרים, אמר ר' שמעון: עדיין יש לזה בעולם? נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות.

  • מי צודק מבין השלושה המדברים על מלכות רומי? מה אתה היית עושה תחת כיבוש זר?
  • 'נשים דעתן קלה עליהן' – מה דעתכם? ודעתכן?… נסו למצוא סנגוריה ופרשנות על משפט כזה. האם מוצדק החשש שלהם מעינוי והפחדת האישה, שתוביל ללכידתם? 
  • על פי המסורת נכתב 'ספר הזוהר' על ידי רשב"י במערה. מה אתם מכירים מהזוהר? האם 'הזוהר' והקבלה היהודית מעניינת אותך? במידה ולא, מדוע?…
  • מה היחס בין רשב"י ובנו לעולם המעשה, לעובדים בחקלאות?
  • מדוע הם נענשים לשוב למערה עוד שנה שלימה, שנים עשר חודש?
  • לאחר צאתו, רוצה רשב"י לעשות בעולם תיקון ובוחר במעשה ציון קברים. מה משמעות הסיום? האם סיום הסיפור תומך ברשב"י ומצדיק אותו, מעיד שתיקן את דרכיו או חזר לסורו?

7) משל המערה של אפלטון

אפלטון, 347-429 לפנה"ס

אפלטון 347-429 לפנה"ס (מתוך "המדינה", פרק ז')

 [סוקרטס:] "צייר-נא בנפשך מצב כדלהלן, ויהא לך משל לתכונתנו טבעית, אשר לחינוך וחוסר- חינוך. תאר לך בני אדם השוכנים מתחת לפני האדמה במעין מערה, שיש לה מבוי-כניסה ארוך הפתוח לרווחה כלפי האור, לרוחבה של המערה כולה. בתוכה הם אסורים בילדותם, כבולים בשוקיהם וצוואריהם, עד שאין בידם לשנות מקומם, ואינם רואים אלא לפניהם, כיון שאין ביכולתם להסב ראשם מפאת הנחושתיים, הרחק מאחוריהם, ולמעלה מהם, דולק אור של אש, ולמעלה, בין האש ובין האסירים, ישנה דרך שלאורכה – צייר לך – נבנתה חומה, כאותן המחיצות המפרידות בין עושי הלהטים וקהל-הצופים, שמעליהן הם מראים את להטיהם".
"רואה אני", אמר [גלאוקון, אחיו הבכור של אפלטון].

"ועוד ראה-נא שלאורך החומה הזאת נושאים בני אדם כלים למיניהם שבולטים מעל החומה, ופסלי אנשים ושאר בעלי חיים העשויים אבן ועץ וחומרים מחמרים שונים, וכדרכו של עולם –חלק מנושאי-הפסלים ישמיעו קולות, וחלקם – ישתוקו".
"משונה", אמר, "תמונתך, ומשונים אסיריך".
"הם דומים לנו", אמרתי אני; "שכן הגע עצמך: שמא סובר אתה, ראשית-כל, שאנשים הנתונים במצב זה כבר ראו שמץ דבר משל עצמם ומשל חבריהם לכלא, חוץ מצלליהם, הנופלים אל קיר המערה שלמולם, מחמת האש (שמאחוריהם)?"
"וכי כיצד יראו יותר מזה", אמר, "כשיהיו אנוסים כל ימיהם לבלתי הניע ראשם?"
"ומשל הדברים הנישאים (ובולטים מעל החומה)? כלום יראו יותר מצלליהם?"
"מובן שלא".
"ואם יוכלו לדבר איש עם רעהו, כלום לא יהיו מובטחים במה שיראו, שאלה הם הדברים עצמם?"
"בהכרח".
"ואם גם הד יהא בו באותו הכלא, מהקיר שלמולם? שמא יהיו סבורים, לדעתך, שעה שאחד העובדים ישמיע קולו, שלא הצל העובר לפניהם השמיע את הקול, אלא מה שהוא אחר?"
"חי זיוס! לדעתי, לא!" אמר.
"ומכל הבחינות אפוא", אמרתי אני, "יראו אנשים אלה את צללי החפצים כאמת שאין בילתה?"
"הכרח גמור", אמר.

"התבונן-נא אפוא", אמרתי אני, "בדרך בה ישתחררו מכבליהם ויירפאו מסכלותם, אם לפי טבע הדברים לא תהא עשויה כדלהלן: שעה שאחד מהם יותר מכבליו ויוכרח לפתע לקום, להפנות צווארו, ללכת והביט כלפי האור, ובכל אלה יתייסר בייסורים, ומחמת הנצנוץ לא יוכל להביט אל הדברים הללו, שאז ראה צלליהם […] דומני, אפוא, שיהא עליו צורך בהרגל, אם הוא עתיד לראות את שלמעלה. ובתחילה יקל עליו ביותר להסתכל בצללים, ולאחר מכן, בבבואות שעל פני המים של בני אדם וכל השאר, ואזי – בהם עצמם; וכן יקל לו יותר להתבונן בלילה בתופעות השמיים ובשמיים עצמם, כשהוא מביט אל אורם של הכוכבים והירח, ומשיביט ביום אל השמש ואור השמש."

"כמובן".
"ובסופו של דבר, דומני, יראה את השמש – לא דמיונותיו על פני המים ובמקומות שאינם מושבו, אלא אותו כשהוא לעצמו, במקומו שלו, יוכל לראות, ולחזות בו כמו שהוא".
"בהכרח", אמר.

[…] "וגם על זאת תן דעתך", אמרתי אני: "אם האיש שכך עלה לו, ישוב וירד, וישב במושבו הישן – כלום לא תחשכנה עיניו, כשלפתע יבוא לשם מאור השמש?"
"מאוד מאוד", אמר.
"ואם שוב יצטרך להתחרות עם אסירי עולם אלו בהבחנת הצלילים הללו, בעודו מוכה סנוורים, ובטרם ירגיל את עיניו, ואם ארוך למדי יהיה הזמן עד שיסכין – כלום לא יהא לצחוק, ויאמרו עליו שחזר מעלייתו למעלה בעיניים מקולקלות, ואף הניסיון להגיע למעלה אינו כדאי? וכל השולח ידו להתירם ולהוליכם אל על – כלום לא יהרגוהו, אילו יכלו באיזו דרך שהיא לתפוס אותו ולהרגו?"
"בוודאי", אמר.
"והנה", אמרתי אני, "את המשל הזה, גלאוקון יקירי, יש לייחס על כל פרטיו למה שנאמר קודם: המְשֶל את המדור המתגלה לראייה – למשכן שבכלא, ואת אור האש שבו – לכוח השמש; ואם תשווה את העלייה למעלה ואת חזות הדברים שלמעלה לדרך הנשמה אל-על, אל תחום המושכל, תפרש אל-נכון את תקוות נפשי, והרי זאת ביקשת לשמוע."

מתוך הפוליטיאה, ז', בתרגום י.ג. ליבס

  • מה משמעות "משל המערה" של אפלטון ? מבחינת המדע, הדת, הפילוסופיה, היכולת שלנו לדעת משהו בוודאות… מה חושב אפלטון על העולם המטאפיזי, על האידיאות המושלמות שהעולם הזה הוא רק צל חיוור שלהן? האם גיליתם פעם שטעיתם? במה? האם אתם יודעים משהו בוודאות?
  • משל המערה של אפלטון לעומת סיפור המערה של רשב"י – מאיפה מגיע 'הזוהר', 'אור האמת' – מחוץ למערה, או מבפנים?

8) 'מערתא דרבנן'

ריש לקיש היה מציין מערתא דרבנן [את מערות הקבורה של חכמים], כאשר הגיע אל מערתו של ר' חייא , נעלמה ממנו ולא יכול היה למוצאה. חלשה דעתו מבושה מדוע אינו זוכה לכך. אמר: רבונו של עולם! וכי לא פלפלתי תורה כמותו? יצתה בת קול ואמרה לו: תורה כמותו פלפלת, ואולם תורה כמותו לא ריבצת (לימדת ברבים).

בבא מציעא, פ"ה ב', ביאור שטיינזלץ 

  • מה מטרת ציון הקברים?
  • מהי זכותו של רבי חייא? האם אתם מסכימים שיש לו יתרון על הפלפול של ריש לקיש?
  • תנו דוגמאות שפגשת בחייך לשני הטיפוסים האלה, המתפלפל המתוחכם, והמלמד ברבים.

9) אברהם ושרה במערה 'בודקת בראשו' 

ר' בנאה היה מציין מערות קבורה. כאשר הגיע למערה של אברהם אבינו מצא את אליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא [שעומד לפני הפתח]. אמר לו: מה עושה אברהם כעת? אמר לו אליעזר: שוכב בכנפה של שרה והיא בודקת בראשו.

אמר לו ר' בנאה: לך אמור לו בנאה עומד על הפתח. אמר לו שייכנס, הרי ידוע שיצר בעולם הזה, בעולם העליון, אין ולכן יכול הוא להיכנס, למרות שבעולם הזה אין נוהגים כך. נכנס, בחן ויצא.

כאשר הגיע למערתו של אדם הראשון, שאף הוא קבור באותו מקום, יצתה בת קול ואמרה: נסתכלת בדמות דיוקני, כלומר, הסתכלת באברהם שהוא כעין דמותו של אדם הראשון, בדיוקני (בתמונתי) עצמה אל תסתכל, שהרי נאמר שבצלם אלוקים עשה את האדם. אמר ר' בנאה: הרי צריך אני לציין את המערה! אמרו לו: כמדת המערה החיצונה שם קבור אברהם כך מדת הפנימית. 

בבא בתרא, דף נ"ח (ביאור שטיינזלץ)

  • מה משמעות התמונה של שרה "בודקת בראשו"? האם פולה כינים (היו לכם פעם) ? האם זו בעיניכם תמונה אינטימית רומנטית יפהפיה של הזוגיות, או משהו אחר? … הייתה לכם פעם חווייה רומנטית במערה, או בטבע?
  • מה מוסיף ומלמד אותנו הסיפור הזה על עולם המתים? (לפחות במקרה של אבות האומה)?
  • אם נחזור לסיפורו של ריש לקיש בתחילת רצף הסיפורים, מה אומרת על האדם יכולתו או אי יכולתו למצוא ולהיכנס למערת קבורה מסוימת? מדוע המערה היא המסמלת את המעבר והקשר בין עולם החיים לעולם המתים? 

10) לעשות בגוף מקום/ נעמה שקד

לַעֲשׂוֹת בַּגּוּף מָקוֹם לַתּוֹרָה שֶׁתִּכָּנֵס

שֶׁתֵּשֵׁב בִּי, מְעָרָה

וַאֲנִי אֲגַדֵּל לָהּ מַעְיָן וְאִילָן

מֵרֹב גַּעְגּוּעִים וּמְתִיקוּת שֶׁתִּשָּׁאֵר

וְאַחַר-כָּךְ שְׁתֵּי יָדַי יִהְיוּ כִּשְׁנֵי מַעְיָנוֹת

מִצְחִי יִנְהַר

פַּעֲמוֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמוֹן זָהָב

וְרִמּוֹן (הַמִּלִּים הַיָּפוֹת

בְּיוֹתֵר) בָּאוֹת וְנִפְקָחוֹת בְּפִי

נָהָר עָצוּם מִתְנַשֵּׁם בְּתוֹךְ קְרָבַי

וַאֲנִי נִמְשֶׁכֶת וּבוֹכָה

11) בפעם הראשונה/ אורין רוזנר

"כַּמָּה בּוֹדֵד יָכֹלְתָּ לִהְיוֹת, הָאָדָם הָרִאשׁוֹן / בְּכָל עֶרֶב לְהַדְלִיק אֵשׁ / בְּכָל לַיְלָה לִשְׂרֹד / בְּכָל בֹּקֶר, הֶעָשָׁן הַמַּחֲנִיק בָּרֵאוֹת – // וְאָז אָדָם שֵׁנִי מוֹפִיעַ / וּמַנִּיחַ אֶת מְחִילַת יָדְךָ / בְּשֶׁקַע יָדוֹ, בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה / אָדָם בְּתוֹךְ אָדָם, / מְעָרָה בְּתוֹךְ מְעָרָה".

מתוך: פעמון, 2022

תוכן עניינים
יש לך שאלה בנוגע לתוכן זה?

אולי יעניין אותך גם:

בחיי הנשואים 'אשתו' נקראת בארמית 'ביתהו', אשתו-ביתו. אוסף הסיפורים התלמודיים והמדרשיים מספקים לנו דוגמאות ליחסי זוגיות, עם שאלות חיים, הכרעות קיומיות וערכיות ותקשורת זוגית...

בלימוד זה נפגוש שלושה מופעים של יחסי שכנות, סביב הנושא הטעון של הקמת מחיצות וחומות וגדרות הפרדה בין השכנים. ראשית קטע תלמודי הדן בחצר...

בדף הלימוד הזה נראה מקורות שונים מהמקרא ומחז"ל על יחסי אלוהים ואדם, על 'מפגשי אירוח' ביניהם, כאשר אירוח אנושי הוא הדימוי המוביל, והוא טעון...

איור גבר ואישה

מוזמנים להתעדכן

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו

Scroll to Top

רוצים לדבר?

לוגו אלול

מעדיפים שנחזור אליכם?

נשמח לייעץ ולענות על כל שאלה

ניתן להשאיר לנו פניה בטופס הבא ונחזור עם תשובה בהקדם

ניתן לציין דרך התקשרות מועדפת בתוכן הפניה

תרומה באמצעות טופס מאובטח

הצטרפו לקהילת 'אלול'