סיפורים שונים על יחסי שכנים ושכנות, ועל ההבדל בין 'שכנים' לבין 'חברי קהילה משותפת' שיש בה משמעות מעבר לקירבת מגורים, מהם היתרונות והמחירים.

1) מתי אדם נחשב חלק מ"אנשי העיר" 

שנינו במשנה: וכמה זמן יהא בעיר ויהא כאנשי העיר — שנים עשר חודש.

קנה בה בית דירה- הרי הוא כאנשי העיר מיד. (המשנה עוסקת בחיוב אנשי העיר לשלם תשלומים ציבוריים).

ושואלים: ולכל דבר האם צריכים אנו שישב בעיר שנים עשר חדש? והרי שנינו בברייתא: היושב בעיר שלשים יום — צריך לשלם לתמחוי, לקערת אוכל שנותנים לעניים, ישב שם שלשה חדשים — נותן כסף לקופה של צדקה, ישב ששה חדשים — נותן לכסות לעניים, ישב תשעה חדשים — נותן לקבורה של עניים, ישב שנים עשר חודש — נותן לפסי (עמודי הגדר להגנה) העיר. 

מסכת בבא בתרא, עמוד ח, תלמוד בבלי,ביאור שטיינזלץ

• מה דעתכם על תפישת המשנה? מה הייתם מוסיפים או משנים בדירוג שהיא קובעת לשייכות ? 
• היזכרו בקהילה או ישוב בו חייתם או הצטרפתם אליו – מה צריך כדי להרגיש שם "בבית" ?
• כמה זמן לוקח עד שאנשי המקום מחשיבים אותך כשייכ.ת? 

שכן רע

בכל אחד מהסיפורים הבאים: מהו שכן רע? מהי תגובת השכנים? מי לדעתכם הדמות הבעייתית בסיפור ומדוע? מה דעתו של מחבר הסיפור בנושא

2) רבי מאיר והבריונים בשכונתו

אותם בריונים שהיו בשכנות לרבי מאיר והיו מצערים אותו מאד.

ביקש רבי מאיר רחמים עליהם שימותו.

אמרה לו ברוריה אשתו: מה דעתך? [= על מה התבססת כשהתפללת עליהם כך]

האם משום שכתוב "יתמו חטאים"[מן הארץ]? האם כתוב "חוטאים"?! כתוב חטאים!

ועוד הורד [עיניך] לסוף הפסוק שכתוב בו: "ורשעים עוד אינם", האם כיון שיתמו חטאים לא יהיו עוד רשעים? אלא [הכוונה] שתתפלל עליהם שיחזרו בתשובה וממילא לא יהיו עוד רשעים.

ביקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה.

מסכת ברכות, דף י, תלמוד בבלי

• מה ההבדל בין רבי מאיר וברוריה אשתו? האם זה בגלל הבדל מגדרי ?
• חשוב על מפגשים ויחסים שלך עם 'בריונים' בעברך. במה שונים או דומים ליחס של ר' מאיר?
• מה הקשר והיחס בין התופעות: 'חוזרים בתשובה' ו'עבריינות' בחברה הישראלית? 

3) רב זירא והבריונים בשכונתו

אותם בריונים שהיו בשכנותו של רב זירא שהיה מקרבם כדי שיחזרו להם בתשובה והיו חכמים מקפידים כשמת ר' זירא אמרו: עד עכשיו היה הקטן חרוך-השוקים (כינויו של ר' זירא) שהיה מבקש עלינו רחמים , עכשיו מי יבקש עלינו רחמים ? הרהרו בלבם ועשו תשובה.

מסכת סנהדרין, דף לז, תלמוד בבלי

• מדוע לדעתכם הם חזרו בתשובה רק לאחר מותו? האם זה סימן שנהג איתם נכון?

4) קללה ותרנגול

אותו מין היה בשכונתו של רבי יהושע בן לוי, שהיה מצער אותו הרבה בפסוקים. יום אחד לקח תרנגול, והעמיד אותו בין רגלי המיטה ועיין בו. סבר כשתבוא אותה שעה, אקלל אותו. כאשר הגיעה אותה שעה – נרדם. אמר: יש ללמוד מכך כי אין זה דרך ארץ לעשות כן. "ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים, קמה ט), כתוב. וכתיב: "גם ענוש לצדיק לא טוב" (משלי, יז, כו).

מסכת ברכות, דף ז, תלמוד בבלי 

מין- כינוי לכל מי שסטה מדרך הישר או הדעה הנהוגה באותה תקופה. בתחילה שימש לכל הקבוצות היהודיות שהתנגדו לחז"ל במאות הראשונות לספירה, כולל הנצרות הקדומה וכיתות שונות.

 "כשתבוא אותה שעה"- נאמר בתלמוד שישנן שעות בוקר מוקדמות בהן כרבולת התרנגול נראית לבנה והוא עומד על רגל אחת, ואז אלוהים כועס. נראה שחשבו שבאותה שעה הקללות מצליחות.

• מה אתם הייתם עושים במקרה של שכן רע בעיניכם? מה זה מעיד עליכם? יש עוד אפשרות תגובה? 

5) "משמים נותנים אבל אין נוטלים"

ומסופר: אשתו של ר' חנינא בן דוסא היתה רגילה אשתו לחמם את התנור כל ערב שבת ולהעלות עשן גדול

כיסופא [בושה], שלא רצתה שידעו השכנות שאין לחם בביתה. היתה לה שכנה רעה אחת אמרה השכנה בלבה: הרי יודעת אני שאין להם דבר, מה אם כן כל זה שהיא מסיקה את התנור?
הלכה ודפקה בדלת להיכנס ולראות מה בתנור, התביישה אשת ר' חנינא ונכנסה לחדר הפנימי.

נעשה לה נס שראתה השכנה שהתנור מלא לחם והאגן מלא לישא [בצק], אמרה לה השכנה: פלונית פלונית הביאי מרדה, שנחרך לחמך בתנור. אמרה לה אשת ר' חנינא: אף אני לשם כך נכנסתי לחדר הפנימי. 

ועוד מסופר: אמרה לו אשתו לר' חנינא: עד אימתי נלך ונצטער כל כך בעוני? אמר לה: מה נעשה? אמרה לו: בקש רחמים שיתנו לך דבר מה משמים. [ביקש רחמים, יצאה כמין פיסת יד ונתנה לו רגל אחת של שולחן זהב. ראתה בחלום שעתידים צדיקים שאוכלים על שולחן זהב שיש לו שלוש רגלים והם על שולחן של שתי רגלים.

בספרה את חלומה לבעלה, אמר לה: האם נוח שיאכלו הכל על שולחן שלם ואנחנו על שולחן חסר, שאותה רגל אחת ניטלה מאותו שולחן זהב. אמרה לו: ומה נעשה? בקש רחמים שיטלו אותה, את הרגל ממך. ביקש רחמים ונטלו אותה. ומעירים בברייתא: גדול היה הנס האחרון יותר מן הנס הראשון. שלמדנו במסורת, שמשמים נותנים אבל אין נוטלים.

• מה הופך את השכנה ל"שכנה רעה"?
• האם יש לכם ניסיון אישי עם שכנים 'בעייתיים'? ספרו על כך
• מה המהלך אותו עושה הסיפור?

6) השכנה הרעה / זלדה

סָבִי הִתְפַּלֵּל:

"וְלֹא לִידֵי נִסָּיוֹן וְלֹא לִידֵי בִזָּיוֹן"

אַךְ הַמֵּתִים עַל קִדּוּשׁ הַשָּׂם

שָׁרוּ בִים:

כֶּתֶר דָּמִים הַנִּסָּיוֹן, כֶּתֶר מַלְכוּת. 

הִקְשַׁבְתִּי לְשִׁירָתָם בִּכְמִיהָה

אֲיֻמָּה, בַּיַּלְדוּת לא-נכתמת,

הוֹדֶפֶת מַעֲלִי בַּפְּרָאוּת

אַתְּ הַתִּפְלוֹת הַזְּהִירוּת, 

הַמְּבֻיָּתוֹת שֶׁנָּסוּ בְּרַעַד מִן הַבְּרָקִים וְהַסּוֹפוֹת.

וְ"שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם

מְעִזֵּי פָּנִים וּמֵעַזּוֹת פָּנִים,

מֵאָדָם רַע, וּמְחַבֵּר רַע

וּמִשָּׁכֵן רַע", הִתְפַּלֵּל הִסַּב.

רַק כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ עַל נִפְשִׁי

הָמִים הַשְּׁחוֹרִים

וְתָלְשׁוּ אֵת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת מִתִּקְווֹתַי, 

עָנִיתִי אָמַן לְסַבִּי שֶׁבַּגַּן-עֵדֶן.

בְּעִיר אַחֶרֶת, לְיַד צְמָחִים אֲחֵרִים,

בְּעֶרֶב פֶּסַח,

כַּאֲשֶׁר שָׂרְפוּ אֶת הַחֲמֵץ

בְּכָל הַחֲצֵרוֹת

ורַסִּיס שֶׁל פִּיַּח הִתְעוֹפֵף

וְהִכְתִּים אֶת שִׂמְלָתָהּ,

הִיא זִנְּקָה אֵלִי

בִּמְעַנֶּה נִמְהֲרָה כְּבָרָק,

בִּדְמָעוֹת:

"אֶת הָעוֹמֶדֶת שָׂם מְנַגֵּד"

צָעֲקָה,

"אֵינְךָ דּוֹאֶגֶת לִי,

לְבוּשִׁי הִשְׁחִיר וְאֵינְךָ אוֹמֶרֶת כְּלוּם!

הַבִּיטִי בִּי אַנִּי חוֹלֶה, חוֹלֶה מְאֹד וּמָלְאָה יֵאוּשׁ".

טַעֲנָה תִּמְהוֹנִית

בְּפִי נְשָׁמָה שֶׁתְּמוֹל

שָׁכְרָה פֶּה חֶדֶר.

טַעֲנָה זָרָה, עַזָּה, רַעֲנָנָה.

עָמֹק עָמֹק בְּתוֹכִי נָשְׁקָה נַפְשִׁי

אֶת שִׁגְעוֹן כְּמִיהָתָהּ לְרֹךְ,

כְּמִיהָה מֻפְקֶרֶת, פּוֹרַעַת חֹק,

כְּמִיהָה הוֹרֶסֶת כְּרַעַשׁ אֲדָמָה.

פִּיהָ הָיָה גֵּיהִנּוֹם- 

בְּפָתְחָהּ אֶת הַדֶּלֶת נֶחְבְּאוּ הַיְּלָדִים

וְחָמְקוּ פְּנִימָה שְׁכֵנוֹת, שְׁכֵנִים. 

צְחוֹקָהּ הַקָּר רָדַף אַחַר

קִיּוּמֵנוּ הַמְּהֻגָּן, הַזּוֹרֵחַ בְּאוֹר

שִׁבְעַת הַיָּמִים: – 

אַל תְּדַמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם כִּי טוּבְכֶם הוּא הַטּוּב הָאֲמִתִּי, 

צָוַח הַצְּחוֹק הַפִּרְאִי, 

– אַל תדמו בְּנַפְשְׁכֶם

כִּי תְּפִלַּתְכֶם הִיא הַתְפִלָּה הָאֲמִתִּית,

– אַל תְּדַמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם כִּי אֲדִיבוּתְכֶם

הִיא הָאֲדִיבוֹת הָאֲמִתִּית,

אַל תְּדַמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם כִּי שִׂמְחַתְכֶם 

הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית,

– וְאַל תדמו בְּנַפְשְׁכֶם כִּי אָשְׁרְכֶם 

הוּא הָאֹשֶׁר הָאֲמִתִּי.

כַּאֲשֶׁר נוֹדָע

שֶׁהִיא נָסְעָה לְעִיר אַחֶרֶת,

כִּי הַסּוּפָה עָבְרָה וְאֵינֶנָּה,

נָשַׁמְנוּ לָרְוָחָה, פָּתַחְנוּ חַלּוֹנוֹת.

הַכּוּ הַכּוּ בְּתֻפִּים,

תִּקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת,

עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל.

עַתָּה יֻנַּח לָנוּ.

הִצִּיעוּ הֲמִטּוֹת, 

הַלַּיְלָה נִישַׁן

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי נְקֻדּוֹת־זְהַב

בְּעֵינֵי הָעֵדֶר –

מָלְאוּ כְּסַלֵּי בְּדִידוּת,

יָדַעְתִּי

כִּי דִּבַּרְנוּ עַל נִשְׁמָתָהּ הַחַיָּה 

הַנִּשְׂרֶפֶת יוֹם יוֹם,

כְּעַל אֶבֶן-נֶגֶף, 

לַשָּׁוא פָּרְשׂוּ קִלְלוֹתֶיהָ

יָדַיִם עֲשֵׁנוֹת

לְחַבֵּק אֶת נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפּוֹשְׁרוֹת 

חַסְרוֹת הַדִּמְיוֹן,

לַשָּׁוְא נוֹפְפָה אוֹתָהּ עֲלוּבָה 

לְפָנַי בִּדְגָלֶיהָ הָאֲדֻמִּים, הַקְּרוּעִים, 

כְּדֵי שֶׁאֵצֵא מֵעִגּוּל יֵשׁוּתִי הַקָּסוּם 

לְגַלּוֹת אֶת נְקֻדַּת קִיּוּמָהּ.

 הָיִיתִי לְאַחַת מִן הַשְּׁחוּחוֹת, 

לְאַחַת מֵהָמוֹן אֲפֹרוֹת הָרֹאשׁ,

לֹא נוֹתָר בִּי שָׂרִיד

מִן הָאֹמֶץ הַהוּא הַנֶּהְדָּר.

זלדה, שירי זלדה, הקיבוץ המאוחד, 1985 עמ' 39- 41

• זהו שיר המתאר דמות שנקראת "השכנה הרעה", מדוע היא נקראת כך?
• מהו היחס של יתר השכנים אליה? 
• מה התפקיד שלה במרקם הקהילתי כפי שהדוברת בשיר מזהה? 
• מה מקום של דברי ה"אמת" של אלו שרק שכרו פה חדר ונעלמים מיד אחרי?

7) ריב שכנות/ נחום גוטמן

ריב שכנות, 1937
נחום גוטמן

• מה מעורר בכם הציור של נחום גוטמן?
• יש לכם סיפור על שכנות רעה/ טובה שזכור לכם מילדותכם?

שכן טוב

8) שכן היודע את ערך שכנו

ערבי אחד בבגדד היה שכן של ווזיר גדול ובן אדם טוב. יום אחד רצה למכור את הבית שלו, כי היה מוכרח לשלם חוב. שאלו אותו כמה הוא רוצה בשביל הבית שלו. אמר: אלף דינר. אמרו לו: הבית שלך לא שווה יותר מחמש מאות. אמר: אני יודע, הבית באמת שווה רק חמש מאות, אבל בשביל השכנות הטובה אני רוצה עוד חמש מאות. 

סיפרו לווזיר. מה אמר? שילם הווזיר את החוב שלו ונתן לו כסף במתן ואמר לו: מתי שאתה צריך משהו, תבוא אלי, ותישאר שכן שלי כל החיים שלך. כי שכן שיודע את הערך של השכן שלו, הוא השכן הכי טוב. 

מתוך: סיפורי אבו-נימר, דן בן אמוץ

• האם יש לכם שכנים טובים? ספרו עליהם בחברותא
• האם אתם מצליחים להיות שכנים טובים? מה אפשר לשפר?

9) שמחממת את התנור ומשאילה לשכנתה

בסורא היה דבר. בשכונתו של רב לא היה דבר. סברו אנשים שמשום זכותו של רב שהיא מרובה, לא היה שום דבר בסביבתו. נראה להם בחלום: רב שמרובה זכותו יותר, דבר זה קטן הוא לגבי זכותו של רב. אלא לא היה שם דבר בגלל זכות אחרת. משום אדם אחד שהיה נוהג גמילות חסד, והיה משאיל מעדר ואת לקבורה.
בדרוקרת היתה דליקה, ובשכנותו של רב הונא לא היתה דליקה. סברו מכך, בזכותו של רב הונא, שמרובה. נראה להם בחלום – זה קטן לו לרב הונא, אלא משום אותה האישה, שמחממת התנור ומשאילה לשכנותה.

תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כא

• האם בימינו יכולה להתקיים מערכת שכונתית כזו שבסיפורים ?
• שכנים כ'חברי קהילה' משותפת – האם ככה אתם מרגישים עם שכניכם? מה חסר בשביל להפוך ל'קהילה' קרובה יותר, והאם רמת הקירבה והשיתוף הנוכחית מתאימה לכם?

• איפה אתם עומדים על הרצף: לעבור ליד השכן עם "הראש באדמה", להגיד בוקר טוב עם חיוך, לשאול לשלום בנימוס, להציע עזרה, להשאיל דבר מה שצריך, להכנס, להתעניין, חברות של ממש, לאכול ארוחות יחד, לחגוג יחד, ללמוד ולהתפלל יחד, להיות חלק מקהילה…. 
• האם אני מחפש.ת קהילה משמעותית שיש בה יותר משכנות טובה?
• עד כמה השכנים מהווים שיקול בבחירת בית וישוב לגור בו? 

10) העיר מול הפרט במגילת רות

פרק א

א וַיְהִי, בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב–הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וּשְׁנֵי בָנָיו.  ב וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ נָעֳמִי וְשֵׁם שְׁנֵי-בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, אֶפְרָתִים–מִבֵּית לֶחֶם, יְהוּדָה; וַיָּבֹאוּ שְׂדֵי-מוֹאָב, וַיִּהְיוּ-שָׁם.  ג וַיָּמָת אֱלִימֶלֶךְ, אִישׁ נָעֳמִי; וַתִּשָּׁאֵר הִיא, וּשְׁנֵי בָנֶיהָ.  ד וַיִּשְׂאוּ לָהֶם, נָשִׁים מֹאֲבִיּוֹת–שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית רוּת; וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, כְּעֶשֶׂר שָׁנִים.  ה וַיָּמֻתוּ גַם-שְׁנֵיהֶם, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן; וַתִּשָּׁאֵר, הָאִשָּׁה, מִשְּׁנֵי יְלָדֶיהָ, וּמֵאִישָׁהּ.  ו וַתָּקָם הִיא וְכַלֹּתֶיהָ, וַתָּשָׁב מִשְּׂדֵי מוֹאָב:  כִּי שָׁמְעָה, בִּשְׂדֵה מוֹאָב–כִּי-פָקַד יְהוָה אֶת-עַמּוֹ, לָתֵת לָהֶם לָחֶם.  ז וַתֵּצֵא, מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיְתָה-שָּׁמָּה, וּשְׁתֵּי כַלּוֹתֶיהָ, עִמָּהּ; וַתֵּלַכְנָה בַדֶּרֶךְ, לָשׁוּב אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה.  ח וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ;…
יד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ…יט וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם, עַד-בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם; וַיְהִי, כְּבוֹאָנָה בֵּית לֶחֶם, וַתֵּהֹם כָּל-הָעִיר עֲלֵיהֶן, וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי.  כ וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן, אַל-תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי:  קְרֶאןָ לִי מָרָא, כִּי-הֵמַר שַׁדַּי לִי מְאֹד.  כא אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה; לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי, נָעֳמִי, וַיהוָה עָנָה בִי, וְשַׁדַּי הֵרַע לִי.  כב וַתָּשָׁב נָעֳמִי, וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ, הַשָּׁבָה, מִשְּׂדֵי מוֹאָב; וְהֵמָּה, בָּאוּ בֵּית לֶחֶם, בִּתְחִלַּת, קְצִיר שְׂעֹרִים.

פרק ב

א וּלְנָעֳמִי מידע (מוֹדָע) לְאִישָׁהּ, אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל–מִמִּשְׁפַּחַת, אֱלִימֶלֶךְ:  וּשְׁמוֹ, בֹּעַז.  ב וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל-נָעֳמִי, אֵלְכָה-נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳּטָה בַשִּׁבֳּלִים–אַחַר, אֲשֶׁר אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו; וַתֹּאמֶר לָהּ, לְכִי בִתִּי…

פרק ד

יג וַיִּקַּח בֹּעַז אֶת-רוּת וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ; וַיִּתֵּן יְהוָה לָהּ הֵרָיוֹן, וַתֵּלֶד בֵּן.  יד וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים, אֶל-נָעֳמִי, בָּרוּךְ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם; וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ, בְּיִשְׂרָאֵל.  טו וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ, וּלְכַלְכֵּל אֶת-שֵׂיבָתֵךְ:  כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר-אֲהֵבַתֶךְ, יְלָדַתּוּ, אֲשֶׁר-הִיא טוֹבָה לָךְ, מִשִּׁבְעָה בָּנִים.  טז וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת-הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּהִי-לוֹ לְאֹמֶנֶת.  יז וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר, יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי; וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד, הוּא אֲבִי-יִשַׁי אֲבִי דָוִד. 

יח וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן.  יט וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב.  כ וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה.  כא וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד.  כב וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.  

• למה נעמי רוצה לחזור? למה היא מצפה? 
• מה הכוונה במילים "הזאת נעמי"? איזה תפקיד יש לעיר מול הפרט בחלק הזה? אילו יחסים עם בני עיר יש לנעמי- בתחילת הסיפור ובסופו? 
• מה קובע את היחס של בעז לרות בחלק הזה? שימו לב לפעלים שהוא משתמש.
• מי הגיד לו? נראה שבבית לחם של מגילת רות כולם מדברים עם כולם על כולם. לפעמים זה פועל לטובה ולפעמים לרעה
• לאחר הפרידה מערפה, מגיעות רות ונעמי לבית לחם שתיהן. איזה צליל יש לתגובה של ה"עיר" להגעת שתי הנשים?
• מעורבות השכנות ממשיכה עד כדי כך שהן אלו שנותנות את השם לילד שנולד לבעז ורות, הן מכריזות שנולד בן לנעמי וקוראות לו עובד. מה אתם חושבים על תפקיד הקהילה והשכנות במהלך הזה שראינו במגילת רות? האם הוא חיובי? האם הוא לא עומד בסתירה לחוקים כמו "לא תלך רכיל בעמך"? או איסור לשון הרע?
• האם בית לחם היא בית בשביל נעמי? האם בית לחם היא בית בשביל רות?

11) השיבה הביתה/ אסתר אטינגר

עַכְשָׁו,

כְּשֶׁהַיֶּלֶד בְּחֵיקִי

נָח

אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר חֶסֶד,

רַק חֶסֶד

כִּי בְּעֶצֶם הַחַג

קַמְנוּ לָלֶכֶת. שְׁמוּעָה עָבְרָה

אֶת הָרוֹכְלִים הַמְּחַזְּרִים בָּעֲיָרוֹת

עִם כְּחָלָם וְסִדְקִיתָם, אוֹת

שֶׁתַּמּוּ שְׁנֵי הָרָעָב,

וּדְחוּפוֹת קַמְנוּ לָלֶכֶת

כִּי רָעָב אַחֵר קָם

חָזָק מִן הַבּוּשָׁה.

קראו את השיר המלא

• איזו הסתכלות שונה השיר מחדש לכם בפרקי המגילה?

• חזרו לשאלות על הפרק, כיצד עונה עליהן השיר?