שאלה:
אני מחפשת נושא מעניין לערב לחודש אדר, או למשהו לקראת פורים במושב שלי. עשינו שנה שעברה ערב על פמיניזם והנשים במגילת אסתר, ובשנה לפני כן שוב משהו שקשור למגילה, מפגש עם מרצה על תולדות האנטישמיות (המן, עמלק…). בשנה שקדמה לה עשינו ערב הכנת מסיכות עם אומנית שהדריכה אותנו, והשנה נגמרו הרעיונות לוועדת תרבות… אולי יש לכם הצעה?
תשובה:
שלום וברכה, אדר באמת מחובר למגילת אסתר כמקור עיקרי של תכנים, כיוונים ופעילויות. אנחנו בבית מדרש אלול רואים את לימוד המגילה כמשהו שבהחלט יכול לחזור על עצמו מידי שנה בשנה, כמובן כל פעם עם הרחבות וכיוונים שונים ומגוונים.
קודם כל היינו ממליצים לוועדת התרבות שלכם להכיר בעצמכם את המדרשים השונים והפירושים השונים שניתנו למגילה ולדמויותיה. יש מסכת שלימה בתלמוד, 'מסכת מגילה' שכולה עוסקת בפורים ובמגילה מזוויות שונות (חלקן אגב רחוקות מחג הפורים). יש מדרשי חז'ל, ומדרשי חסידות, אפשר להיעזר בספר החג והמועד, ב'ספר התודעה', או ספר מחזור הזמנים (אלי שביד), ב'הפעלופדיה' ובאסופות שונות בנושא החג. וכמובן באינטרנט.
מבין שלל הנושאים האפשריים נציע אחד: 'השמחה', ואיך מרבין בשמחה.
כולנו מכירים את השיר העממי 'מישה…' (משנכנס אדר):
מישה מישה מישה מישה מישה מישה מישה מישה מי ש ניאיכ נס אדאאאר…
"משנכנס אדר מרבין בשמחה!'
כידוע ישנם סוגים שונים של שמחה, ומעבר לכך – שמחה זה עניין, וסוגים של צחוק זה עניין אחר, למרות שהם יכולים להשתלב לעיתים. שמחה יכולה להיות שם נרדף לאושר (באנגלית זו אותה מילה!), כלומר שמחה כחוויה של אושר מקיף, עמוק, של השגת שיא של סיפוק קיומי, של משמעות, וכד'. למשל קשר אנושי ושייכות במעגל חברי, משפחתי או לאומי, או הגשמת אתגר קיומי אישי שהצבנו לעצמנו, או במימוש פסגות ערכים ואיכויות כמו חכמה, יופי, אהבה וצדק, חירות וגבורה וכד', או מציאת משמעות והגשמה רוחנית וכדומה.
ושמחה יכולה להיות גם חוויה יותר שטחית, שמחה שבאה מתוך מצב רוח טוב, שחרור, בידור והומור בריא, סיפור ומוזיקה, צחוק ושעשוע. אפשר לעשות מפגש שמרוכז בשמחה כזאת, משנכנס אדר מרבין בשמחה. ערב על הומור ובדיחות וצחוק, ולגעת בזה מכיוונים שונים, שאת חלקם תביאו ותכינו בעצכם, וחלק אחר יעלה מתוך המשתתפים עצמם. כמובן, כמו שכולנו יודעים מהניסיון האישי וההיסטורי, שמחה תמיד מאותגרת על ידי עצב, אכזבה, דכדוך, כישלון, מפח נפש, ושאר רגשות שליליים. אז אם תתכננו מפגש כזה, תוכלו להכניס לו גם אלמנט כזה, וזה דורש תכנון נכון.
נתחיל בבדיחה:
-מסרתי הודעה במדור שידוכים של העיתון, בה הודעתי שאני מחפש אישה לכל החיים.
קיבלתי המון תשובות.
– נו, ומה נאמר בהן?
– כולן דומות: "קח את שלי!"
מה אפשר ללמוד מבדיחה כזאת על דימויי החברה שלנו, על הנפש שלנו, על היחס למוסד הנישואין? שערו בנפשכם. באחד מסיפורי ר' נחמן מגיע חכם אחד למדינה זרה: "…הלך החכם אל המדינה. אמר החכם בדעתו, שצריך לו לידע מהות המדינה. ועל ידי מה ידע המהות של המדינה? על ידי הקאטאויש של המדינה (הינו עניני צחוק, שקורין 'קאטאויש'), כי כשצריכים לידע דבר, צריכים לידע הצחוק של אותו דבר, כי יש כמה מיני צחוק…" (ר' נחמן מברסלב 'מעשה ממלך ענו').
החכם בסיפורו של ר' נחמן יודע את מהותה של כל מדינה וחברת בני אדם על פי סוגי הצחוקים הנהוגים בה. איזה נייר לאקמוס מקורי! ובאמת כולנו מכירים, יש צחוקים שונים מאוד אחד מהשני, ובדיחות והומור ודברי שטות וחכמה-אירונית, המעידים על המספר והשומעים. הנה לדוגמה, המעשייה ממסכת תענית מספרת על 'הכישרון לשמח' של שני אנשי שוק פשוטים:
" רב ברוקא חוזאה היה מצוי בשוק של בי-לפט, והיה אליהו מצוי אצלו. אמר לו: יש כאן בשוק בן העולם-הבא? אמר לו: לאו. בינתיים באו שני בני אדם. אמר לו אליהו: הללו בני עולם הבא הם. הלך אצלם רב ברוקא, אמר להם: מה מעשיכם? אמרו לו: בני אדם שמחים אנו, ומשמחים עצובים." (תענית כב, ע"א)
מהו סוד ההצחקה? 'העולם מצחיק, אז צוחקים!' אמרו הגששים. אבל מה כל כך מצחיק? הפילוסוף ברגסון חשב שהסוד של הבדיחה המצחיקה קשור במבנה שלה, הבנוי על פער בסיסי: פער בין האנושי 'הגבוה' שבאדם ובין המכאני שבו, הפן הרובוטי והגשמי שלו, האדם כ'חפץ' (כמו בסלפסטיק: איש מכובד מתחלק על בננה ונופל על התחת). באותו אופן ההומור מיישם באופן מכאני גם כללי היגיון נוקשים ורובוטיים בתחום שאינו מתאים להם, והפער בין הציפייה למה שיוצא מפתיע ומצחיק אותנו.
לעומת ברגסון, פרויד התייחס לתוכן יותר מאשר למבנה, והדגיש את הרגשות והמשאלות המודחקות הפורצות באמצעות הבדיחה. לכן הנושאים המצחיקים הם מתחום המיניות החבויה, והאלימות המודחקת (האגרסיה היא כלפי דמויות סמכותיות שמעלינו המעוררות קנאה או כעס, וגם כלפי 'האחרים' החלשים מאיתנו). אבל בדיחה הנוגעת באופן משחרר בנושאים רגישים ומאיימים, יכולה גם לפגוע. אנחנו יכולים להיזכר במצבים מביכים (עד כדי רצון להיבלע באדמה!) שאירעו כשמישהו סיפר בדיחה והנה דממה, איש אינו מחייך. התוכן 'האסור' נחשף בלי ששיחרר ושיתף בינינו, אלא דווקא הגביר את החרדה, ופגע. מסתבר שלא כולם יודעים לשמח ולהצחיק כמו בסיפור על שני אנשי השוק.
ר' נחמן מתייחס לכך בהמשך דבריו על סוגי הצחוק במדינה: "…כי יש כמה מיני צחוק: יש אחד שמכון באמת להזיק לחברו בדבריו, וכשחברו מקפיד עליו – אומר לו: אני מצחק, כמו שכתוב (משלי כ"ו):"כמתלהלה וכו' ואמר הלא משחק אני". וכן יש אחד שמתכוון בדרך צחוק – ואף על פי כן חברו ניזוק על ידי דבריו. וכן יש כמה מיני צחוק."
ואולי כדאי לשמוע את ההמלצה של ר' נחמן במקום אחר, ולצחוק על עצמנו – למען הפרופורציות, והענווה, לטובת שחרור וקלות ושמחה. כדבריו במקום אחר: "מריבוי צרות האדם, שסובל כל אחד בגוף ונפש וממון, על כן על פי רוב לא יוכל האדם לשמח את עצמו כי אם על ידי מילי דשטותא, לעשות עצמו כשוטה כדי לבוא לשמחה, שכל החיות בגוף ונפש תלוי בזה. גם למעלה נעשה מזה יחוד גדול על ידי בדיחא דעתיה (דעה מבודחת) דהינו שמחה" (שיחות הר"ן כ').
חוץ מרבי נחמן מברסלב הנושא העשיר של הומור בבדיחות ו'מילי דשטותא' עולה בכתבי חסידות נוספים, בסיפורי שלום עליכם, בסיפורי שי עגנון, ובסיפורים של אפרים קישון, ובתרבות הישראלית, בחיקויים של טוביה צפיר, תכניות כמו 'זהו זה', במערכונים של הגשש החיוור, להקת כוורת, חנוך לוין, בסאטירה מצחיקה כמו 'ארץ נהדרת', בסדרות הומוריסטיות כמו של אדיר מילר או עדי אשכנזי, באמנות הסטנד אפ. אולי אפשר לשלב אותם בחוויית המפגש.
טוב, אפשר להמשיך ולהביא עוד דברי חכמה ובדיחות וסיפורי גוזמה מפה ומשם, זאת לא חכמה. אם תחליטו שזה כיוון שמעניין אותכם ותרצו להמשיך להתייעץ אתם מוזמנים להמשיך בקשר.
אז נאחל לכם מפגש עם צחוקים כיפיים, ובפורים הקרוב הרבה שמחה ושטות משחררת, ולא לקחת ללב.
אה, בקשר לזה עוד בדיחה:
הרופא: "צר לי להודיע לך שאתה סובל משתי בעיות חמורות: לב חלש מאוד, ואובדן זיכרון."
החולה: "זיכרון? נו מילא, העיקר שהלב בסדר גמור".
כל טוב, והעיקר שהלב בסדר גמור,
ובייחוד השמחה שבלב!
צוות אלול