"כי תבנה בית חדש" (דברים כב, ח')

בלימוד נפגוש קטעי מקורות, ספרות והגות, להשראה ומחשבה על בניית בית חדש. נראה תכניות וחלומות על בית חדש, ושלבים וצמתי הכרעה בבניית הבית. 

1) בית חלומותי/ נעמי שמר

בבית חלומותי אשר בראש גבעה

תנור גדול אבנה ואש תמיד תבער

וחלונות שבעה וארובה גבוהה

בבית חלומותי אשר בראש גבעה

אני תנור גדול אבנה ואש תמיד תבער

בבית חלומותי שלי אשר אבנה בראש גבעה

אל בית חלומותי המסויד לבן

הגפן תטפס ישר מן הבוסתן

חרוב גם תאנה יהיו לי כמובן

בבית חלומותי המסויד לבן

הגפן תטפס אלי ישר מן הבוסתן

אל בית חלומותי שלי המסויד כולו לבן

• קראו את שירה המלא של נעמי שמר, ואף האזינו כפתיחה ללימוד זה.
• תארו מה יאפיין את "בית חלומותיכם", ומה הבית הכי קרוב לחלום שפגשתם במציאות.

2) הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם

א,א

רַבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה פָּתַח (משלי ח, כ"ב, ל): "ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאס….וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן…" וגו', …אָמוֹן- אוּמָּן. הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת אֲנִי הָיִיתִי כְּלִי אֻמְנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין, אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא מִדַּעַת אֻמָּן. וְהָאֻמָּן אֵינוֹ בּוֹנֶה אוֹתָהּ מִדַּעַת עַצְמוֹ אֶלָּא דִּפְתְּרָאוֹת וּפִנְקְסָאוֹת יֵשׁ לוֹ, לָדַעַת הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה חֲדָרִים, הֵיאךְ הוּא עוֹשֶׂה פִּשְׁפְּשִׁין. כָּךְ הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַבִּיט בַּתּוֹרָה וּבוֹרֵא אֶת הָעוֹלָם. וְהַתּוֹרָה אָמְרָה בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא תּוֹרָה, הֵיאַךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ".

ד,א

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ" (בראשית א,ו) , כְּתִיב (תהלים קד, ג): "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו", בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין וּמְקָרֶה בַּאֲבָנִים וּבְעֵצִים וּבְעָפָר, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא קֵרָה אֶת עוֹלָמוֹ אֶלָּא בְּמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: הַמְקָרֶה בַמַּיִם "עֲלִיּוֹתָיו."

ז,ג 

"וְעוֹף יְעוֹפֵף על הארץ" (בראשית א, כ)-  בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם בּוֹנֶה פָּלָטִין וּמַשְׁרֶה דִּיּוּרִין (דיירים) בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁמָּא בַּחָלָל? אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה דִּיּוּרִין בַּחָלָל, כְּדִכְתִיב: וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ על פני רקיע השמיים" וגו'.

מדרש בראשית רבה לפרשת בראשית 

• מה נלמד על מעשה הבניה מבריאת העולם? ומה מיוחד לבריאה בלבד?
• מהי "תורת התכנון והבניה" של בריאת העולם לדעתכם?
• האם התנסיתם אישית בתכנון ועיצוב בית חדש, באדריכלות ועיצוב פנים…? ספרו על חלומות, מגבלות, מחלוקות, והישגים שלכם או של המשפחה…

3) בנית בית/ יהודה עמיחי

בצעקות קמים הקירות וברעש הגג.

איך יצמח בית שקט מכל אלה!

הקירות מוחלקים בטיח, החריצים נסתמים

שלא יהיו כמו הכותל המערבי

שיהיו בלי בכי ובלי תחנונים.

ויש בנאי שבודק את החומה בפלס מים

הבועה קופצת ורועדת, אחר כך 

עומדת בין הקוים" החומה ישרה ומאופסת

הבית גמור, הבית מת

נערה צעירה עומדת מן הצד

היא רואה את הכל,

היא רואה את הכלים 

שבני אדם עשו לישר ולהחליק ולהרגיע ….

(השיר מובא בחלקו כדי לשמור על זכויות יוצרים).

• אילו סוגי שאלות אפשר לשאול על מה שרואה הנערה בשיר? מה היא מרגישה?
• ספרו על בנייה שאתם רואים בישובכם, ואילו רגשות ומחשבות היא מעלה בכם 

4) שירה כאלמנט עיצובי

כשזוג המשוררים אורית גידלי ואלכס בן ארי בנו בית ביישוב מכמנים שבגליל, הם הכניסו לתוך תהליך הבנייה את השירה והספרות. על דלת ביתם מוטבעות שורות של ש"י עגנון: "ודומה היה לי שהארץ שהלכתי עליה והרחובות שעברתי בהם וכל העולם כולו אינם אלא פרוזדור לבית זה". בתוך הבית השירה נוכחת על גבי אריחים ששוקעו בקירות. בחדר השירותים, למשל, חלק משירה של לאה גולדברג "את תלכי בשדה".

השירים שבחרו לביתם אינם שלהם אלא של משוררים אחרים, בהם נתן אלתרמן ואדמיאל קוסמן. גידלי אומרת שהבחירה להכניס את השירה כחומר לבית היתה בחירה טבעית ולא נבעה מפטישיזם. "בתהליך הבנייה עסקנו בהרבה דברים שאנחנו לא מבינים בהם, בחומרים שהם לא שלנו כמו צינורות וחוטי חשמל, ולכן רצינו גם חומר שהוא שלנו", היא מסבירה. "להתרומם מעל החומר הלא-מובן. תהליך ההכנה של האריחים, הבחירה של השירים, הציור והשיקוע שלהם – כל עצם המעשה איפשר לנו לקשור את עצמנו לבית".

היא מוסיפה שהכנסת השירה אל הבית היא גם תזכורת ומרד נגד הבלי החיים. "חיים בתוך בית מצמיחים אותך אל החומר – ורגע של שירה מרים אותך, כמו שאיפת חמצן תוך כדי שחייה".

תהל פרוש, יולי 2009, מתוך כתבה ב"הארץ"

• האם הייתם רוצים להשקיע שירים ודברי ספרות והגות בכתלי ביתכם, כמו בכתבה? חישבו על טקסטים נבחרים שהייתם מעוניינים בהם, ובאיזה חדר…

5) מלאכת ריצוף הבית

שטיינפלד בא ותיק בית הספר הישן שלו רכוב לו על גבו, ואותו הדלי בידו. הפעם נשא בו פטיש, פלס, שפכטל וכרית. פיו המשיך לפלוט טרוניות כאילו זה עתה סיים את מלאכת השטיכמוס שפתח בו לפני כמה שבועות: "אתה רואה? זה הפטיש-רצפים שאני מתכוון, של בעל-מקצוע ממש. לא פלסטיקים ולא גומים כמו היום. הראש קילו וחצי ברזל, בשביל לסתת בליטות וזוויות, והידית מעץ צפצפה, בשביל לבדוק וליישר…. 

"מה אתה ממציא לו מעשיות? בפטיש שלך משתמשים עד היום לבלטות, והחדש של הגומי זה לקרמיקות," העיר לו משולם.
"בלטות זה יותר יפה," רטן הרצף, "והקרמיקות אף פעם לא מדויקות." ושפך את חמתו גם על מרצפות השיש, ש"בגללם הביתם החדשים נראים כמו החדר אמבטיה של העוזרת של רוטשילד."…

"אפילו מלחציים הוא לא צריך בשביל לחתוך," לחש לי משולם בהתפעלות. "יהודי בן שמונים, ביד אחת הוא מחזיק את הבלטה וביד השניה הוא חותך. תראה ולא תאמין, הדיסק אצלו עובר כמו חתול בחמאה."

כעבור שעה באה משאית ופרקה את הבלטות. אבל בינתיים התחיל ויכוח חדש: שטיינפלד דרש ריפוד של חול תחת הבלטות ותרצה העדיפה חצץ דק. היא אף שיתפה אותי בבעד ובבנגד: בחול אפשר לערבב מעט מלט, וכך הוא נקשר אל הטיט טוב יותר, אבל בגלל גרגריו הקטנים הוא מעביר לחות ממקום למקום, "ואז צריך לפרק חצי בית בשביל למצוא את המקור."
"אני לא אוהב חצץ מתחת הבלטות," התנגד שטיינפלד. "החול שוכב בשקט, ואת החצץ אני שומע לעשות ככה: "קככך…קככך…קככך…."

תרצה צחקה אבל הפעם לא ויתרה. "קודם כל, אתה לא תגור בבית הזה, ושנית," הצבעיה עלי, הוא לא ישמע את הקככך קככך. אתה הבן-אדם היחידי בעולם ששומע אותו."
שטיינפלד מילמל עוד משהו ונכנע, ותרצה אמרה: "לא נורא. אתה ניצחת בבלטות ואני בריפוד. את הנצחון שלך רואים ואת שלי לא."….

הוא הניח את הכרית הרקומה שהביא וכרע עליה בגניחה. הפועל הגיש לו דלי מלא טיט. שטיינפלד תחב את כף-הרצפים שלו והניח מנה יפה על החצץ, יישר והוסיף מעט והחליק שנית. תנועותיו היו חסכניות ומהירות, שונות מדיבורו ומפסיעתו. בקצה הכף התווה בטיט שני ברקים קטנים, דומים לאות האנגלית זד. "ככה לא כל הטיט בורח החוצה מהלחץ זה יתמלא בפנים ויגע בכל הנקודות." ואז הניח את הבלטה, טפח בעדינות בידית העץ של הפטיש ובקצה הכף אסף את העודפים שנדחקו מתחתיה ולחוץ. הניח את הפלס מדרום לצפון וממערב למזרח, ואמר: "אתה רואה כמה ישר? אפילו גולה של קוגלאגר אם תשים עליה, לא תזוז מהמקום. אפילו השולחן הביליארד של נשיא אמריקה לא כל-כך פלס כמו הרצפה שאני עושה לך כאן." הוא שב ויישר את החצץ בכף ידו, רטן: "חול יותר טוב!"….

"את השגיאות של הריצוף אי-אפשר להסתיר," הסבירה לי תרצה. "החשמל והאינסטלציה מתחבאים בקירות וברצפה. הבנאי והטייח והצבע מאשימים זה את זה ומכסים זה לזה את השגיאות. אבל הרצף חשוף, ובגלל הזוויות הישרות והאורך של הפוגות, גם עין לא-מקצועית רואה מיד כל שגיאה." 

מתוך הספר: יונה ונער/ מאיר שלו, עמ' 337-340

• בעל מקצוע מנוסה, אומן בתחומו – האם יצא לכם להכיר מקצוען כזה בתחום כלשהו? האם אתם עצמכם כאלה בתחום עיסוקכם? מדוע לא?…
• משא ומתן של לקוח עם איש מקצוע… למי המילה האחרונה? מוכר לכם?
• מה אפשר ללמוד, "לימוד לחיים", מהתבוננות בבנייה ?

6) פיגומים / ארז ביטון

עַל סַף חֲצִי בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

עָמַד אָבִי

מַצְבִּיעַ לִצְדָדִים וְאוֹמֵר:

בַּהֲרִיסוֹת הָאֵלֶּה,

נִבְנֶה פַּעַם מִטְבָּח

לְבַשֵּׁל בּוֹ זְנַב לִוְיָתָן

וְשׁוֹר הַבָּר,

וּבַהֲרִיסוֹת הָאֵלֶּה

נָקִים פִּנַּת תְּפִלָּה

לִמְצֹא מָקוֹם

לְמִקְדָּשׁ מְעַט.

אָבִי נִשָּׁאֵר בַּסַּף

וַאֲנִי כֹּל יָמַי

מַצִּיב פִּגּוּמִים

אֶל לֵב הַשָּׁמַיִם.

• מה הדמיון או ההבדל בחוויית הבניין, בחלום ובאמונה ובתקווה בין ארז ביטון ובין אביו?
• האם אתם מכירים במשפחתכם ובעצמכם את החווייה הזו ביחס לבניין הארץ, ביחס לציונות? מה הדמיון או ההבדל ביניכם ובין הוריכם בעניין זה? 

7) בית שאינו חוצץ בפני המרחב העולמי

ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך. ושבת וראית, והנה מעליך, מעל ידיך ורגליך, מעל כל גֵוך ונפשך נפרכים ונושרים, נפרכים ונושרים שברים שברים כבדים, קשים, מעיקים, ואתה מתיישר, מזדקף, גדל. וידעת, כי אלה הם שברי קליפתך, אשר התכווצת בתוכה בתמהון לבך, כצב בתוך שיריונו, ואשר לאחרונה גדלת מתוכה. והכרת ביום ההוא, כי הכל היה לא לפי מידתך, וכי את הכל עליך לחדש: את מאכלך ואת משתך, את הלבשתך ואת מעונך, את אופן עבודתך ואת דרך לימודך – את הכל … והרגשת ביום ההוא בכל כוח לבבך את הלחץ, אשר קירות הבתים בעיר – וגם בכפר – לוחצים על נפשך, והרגשת כל חציצה קלה, החוצצת בין נפשך ובין המרחב העולמי, בין נפשך ובין החיים העולמיים. והיה כאשר תבנה לך בית, ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים, כי אם לזאת תשים כל לבך – כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב העולמי, בפני החיים העולמיים, כי בשבתך בביתך, בשכבך ובקומך – בכל עת ובכל שעה תהיה כולך בתוך המרחב ההוא, בתוך החיים ההם, וכן תבנה גם את בתי העבודה והמלאכה, גם את בתי התורה והחכמה. ורווח תשים בין בית ובין בית; רווח גדול, אשר לא יגזול ולא יעלים בית מבית את חלקו בעולם הזה.

האדם והטבע/ א.ד גורדון. מתוך: ב. עקירת שורשי הנשמה מהטבע

• מה המסרים של גורדון אלינו? האם הם ברי יישום במציאות הישראלית?
• מה הייתם רוצים לומר לו, בהתייחס לדבריו? נסו לתכנן בית או לשנות משהו בבית שלכם, בהתאם לרעיונות של גורדון. 
• תארו בית שהתכנון/ העיצוב שלו יפה או מיוחד בעיניכם. איזו הרגשה יש למי שמבקר או גר בו?