חג סוכות הוא חג שהותיר על ילדותי רושם גדול. ראשית היתה זו חגיגת הבניה, כבר למחרת ראש-השנה התחילה ההתרחשות בחצר הקיבוץ. צוות הבניין הניח מערומי קרשים- קרשי פיגומים, בכל פינות הקיבוץ, כדי לצמצם את הפורענות. צוות הנוי גם הוא הוסיף משלו וערם
ערמות סכך. בגני הילדים, בחצרות, ברחבת הדשא הגדול של חדר-האוכל, המון סוכות החלו נבנות. כולם היו מעורבים במלאכה: "המומחים" בנו את מסד הסוכה, ההורים התגייסו להשלים את מלאכת הבנייה ולצפות אותה בסכך, הגננות ניצחו על ילדי הגן והכיתות אשר הכינו קישוטי
נייר, ציורים ושרשראות. שינויי מזג-האוויר, תחילת השנה וההכנות לקראת החג חברו יחדיו למערבולת של ריגושים חושניים: המולת הפטישים ומצהלות הבניה, ריחות הסכך וההדרים, טעמים חדשים (תמרים, רימונים, אשכוליות..), החצבים, המולת החצר סביב קטיף הכותנה, היינו
שיכורים מההתרחשות שעטפה אותנו.
ובערב החג זהרו הסוכות כולן. בחזיתן שלט צבעוני- "ושמחת בחגך והייתה אך שמח", ובפנים חגיגה: שרשראות של נורות צבעוניות, של טבעות נייר צבעוני, של חרובים המושחלים בחוט ועלו על כולם כמובן ביכורי שיחי הכותנה המלבינים ביופיים. ובמרכזה של הסוכה- ייצוג נאה
לארבעת המינים, עם שינויים קלים: במקום אתרוג- לימון גדול וצהוב בתוך מקלעת עלי דקל, במקום הדס משולש עלים- הדס מהגינה, ובמקום לולב- ענף צעיר של דקל. שרנו- "שלומית בונה סוכה מוארת וירוקה.. שלומית בונה סוכת שלום", וגם "פטיש מסמר ניקח מהר.." וגם "סוכתי
הסוכה נהדרת וירוקה..", ברכנו מברכות החג, אכלנו מהמטעמים (קליפות הדרים מסוכרות), שמחנו בחגנו והלכנו לדרכנו.
ולמחרת השמחה נותרה הסוכה בודדה ושוממה – "וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה:" (ישעיהו, א', ח') – ואנו, חזרנו לשגרת היום יום. חג סוכות הותיר על ילדותי רושם אדיר, אך רק על ילדותי.
בבגרותי בעין-חרוד, הפך החג לטורדני וילדותי, חג של גננות. לי המתבגר ולחברי כבר לא היה עניין בו, אנו נמשכנו להיכן שהייתה ההתרחשות האמיתית והמשמעותית- אנו הלכנו אל עולם המבוגרים. ועולם המבוגרים היה נטוע עמוק בעונה החקלאית, בתעשייה ובבנייה. נטשנו את
הסוכות ועברנו אל המוסך, הרפת, השדה, המדגה, דיר הצאן והמפעל. כמתבגרים הבנו היטב את המסר, עולם המבוגרים אינו בסוכה ובחג, אלא, בחומר, במעשיות, במסחר ובבנייה. והסוכה? היא כפי שציינתי שייכת לעולם הילדות, לעולם הנאיבי, התמים, עולם האגדות והסיפורים- סיפורי עמים, סיפורי התנ"ך וסיפורי חז"ל.
בתרבותנו, הסוכה הנה סמל לערך מכונן המכוון בעיקר אל עולם המבוגרים ולא אל עולם הילדים. הסוכה היא סמל לארעיות, לשפלות, לצניעות. הסוכה שנקראת "סוכת האמונה" היא ביטוי להעדפת הרוח עלפני החומר והיא ניצבת כנגד המציאות הארצית "הבעלבתית", שבה אנו
מקיפים את עצמנו בעוד ועוד חומר ורכוש כדי להרגיש ביטחון וערך עצמי. הסוכה מזכירה לנו כי לא רכוש ולא צבירת נכסים יוצרים ביטחון ובוודאי לא תחושת ערך-עצמי.
סוכות תשפ"ג | ספטמבר 2022
