"…רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים". [דברים ב' כ']
הכנסתי לגוגל בשורת החיפוש את המלה "יקראו", ומיד זינק עלי גוגל, להוט לעזור, והשלים – "להם זמזומים" (במקור בדברים זה זמזמים בלי ו'ו, אבל את גוגל אף פעם לא עצרו האותיות הקטנות) וכך הבנתי שזום והתורה חוברו להם יחדיו, השדכן היה גוגל והם חיים באושר ובעושר (זמנית בחל"ת) עד עצם היום הזה.
ולעצם העניין, אלה ימיה הגדולים של "רשות היחיד", מתכנס לו אדם בבדידותו בד' אמות על ד' אמות, יושב בוהה וממתין ומחכה ומצפה לסוף הסער, לימים שעוד נכונו לנו. ואז מתוך המצור, המצוק והמצוקה הגיחה קמה וניצבה הישועה. אל חיינו התפרץ הזום ושינה את העולם. אמור מעתה, לא ד' אמות כי אם מסך 28 אינץ'. מתקבצים אנחנו כולנו לתוך מסך אחד, כל אחד סגור ומסוגר בתוך הריבוע והאינצ'ים שהקציב לו זום, כולנו יחד אבל כל אחד לחוד, מתחברים ומנסים לחבר לב אחד לפנים רבים, למיקרופונים מושתקים, למצלמות מעוותות ולרקעים משונים – ועוד לנסות וללמוד. ובין לבין, הודעות בצ'אט, עדכונים בווצאפ, ניתוקים, חיבורים, טקסטים ושיתופים.
מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול – רגעים קטנים של חסד, של מפגש, של לימוד, של דיבור ושיתוף.
צריך לומר בכנות – ישעיהו היה הראשון לזהות כשניבא: "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵֽךְ" [נ"ד ז'] – ככה זה כשנבואת נחמה פוגשת סטרט-אפ של מהגר סיני בעמק הסיליקון, שמפצה חלקית על וירוס קטן מסין, שהיגר לעולם ומתנחל בריאות של העולם הגלובלי.
ועוד וידוי קטן לפני סיום, כל דקה של הוראה בזום שקולה ביגיעתה כנגד שעות של פנים בפנים. מי ייתן ונחזור לימי קדם, בהם סתם אפשר היה להיפגש, להתקהל, לדבר, ללמוד ולהתראות…
יהודה טאובמן
מנחה קהילה לומדת בפרדס חנה
אייר תש"פ | אפריל 2020
