הרהורים בזמן מגפת הקורונה

שאלה:

אני פנסיונר, יושב בבית בזמן מגפת הקורונה. מרגיש שאין לי אוריינטאציה טובה על עצמי בזמן הזה, קצת מבולבל ולא יודע אפילו איך לחשוב ומה נכון לשאול את עצמי. כיוון שלמדתי בעבר באלול, חשבתי לברר על מה אתם לומדים השנה, וגם אולי לעזור לי לחשוב על המצב המוזר שנקלענו אליו.

תשובה:

שלום לך, תודה על השאלה. הרבה אנשים נמצאים במצב דומה, והחלטנו לצרף כאן בתשובה סיכום לימוד בבית המדרש של אלול השנה, שבאופן מסתורי היה על הנושא 'בית', והפכה מאמצע השנה ללימוד בזום, לימוד מהבית… נקווה שהדיווח האישי והשאלות שבתוכו על תקופת הקורונה יעזרו לך למקד את עצמך, וכמובן לחשוב על האפשרות לשוב וללמוד איתנו באלול השנה!

דו'ח קורונה, יום העצמאות תש'פ, 2020:

בבית, זמן קורונה. באופן מוזר ומסתורי יצא שבחרנו ללמוד השנה דוקא את הנושא 'בית', בבית המדרש הירושלמי של אלול. ובאמת מתחילת השנה סיפרנו וצילמנו את קורות בתינו, ולמדנו מקרא וגמרא ומקורות יהודיים מרתקים על בית, על אוהלים ומערות, סוכה ומגדל, חדרים וקירות, שערים וחלונות, גגות וגינות, מכל מיני זוויות, ועל בית יתומים ובית סוהר, ושמענו מרצים אורחים בספרות ושירה והגות… ובדיוק לפני שעברנו לנושא 'הבית הלאומי' הגיעה המגפה והכריחה את כולנו להתנסות בחיי בית אינטנסיביים, הלכה למעשה, להתבודד בבית, ולא לרוץ מהר מידי ללאומיות… 

אז בהיותי יושב כמו כולכם בבית, הפניתי אל עצמי מספר שאלות רפלקטיביות על החיים בבית, ולחלק הוספתי עוד הרהור סקרני, מה זה אומר עלי, על ערכי ובחירותי, על אישיותי ועל חיי. יש שאלות על הגוף, יש על הרוח, ועל המצברוח…, יש על האני הפרטי מאוד ויש על יחסי לצרות הכלל, העם והאנושות, יש על הפרנסה ויש על קשרי המשפחה והחברים, יש ויש. מוזמנים להפנות את השאלות לעצמכם, ולהוסיף עוד:

~ האם אתה חש עכשיו יותר מבודד ומוגבל, או יותר חופשי ? האם אתה יותר או פחות שמח מכרגיל? (נו, ונאמר שאני יותר חופשי ומאושר, האם זה סימן טוב? אולי זאת סתם שטחיות רוחנית, או שאננות? ראה השאלה הבאה)

~ לגבי העתיד, האם מתעוררים יותר רגשות אופטימיים של ביטחון ותקווה, או חששות וחרדות? (ורגע, יש עוד רגשות)

~ איך עובר לך הזמן? האם למשל אתה מרגיש יותר או פחות יצירתי ופורה מכרגיל? האם "קידמת פרוייקט" כלשהו שחיכה לך בבית, בעבודה, בסידורים, ביזמות ויצירה? (מדוע אני בוחר לשאול דוקא את השאלה הזו?)

~ האם שמח על איפה שאתה? האם אתה טיפוס של בית או של חוץ? האם גילית שחסר לך טבע? תנועה? מפגש אנושי?… ואיך מרגיש בבית שלך? מה דורש טיפול ושיפור? האם היית רוצה להיות במקום אחר? איזה מקום? 

~ האם בתקופה זאת אתה עובד ומתאמץ יותר או פחות מכרגיל? (אני בחל'ת, איזו שאלה! אבל להפתעתי אני מבין שיש רבים שאצלם החוויה אחרת… לא יכולים לנוח בשקט אלא עובדים ומתאמצים יותר מכרגיל. מדמיין כאלה שיש להם ילדים קטנים בבית כל היום. או שממשיכים לעבוד קשה, וללמד ולטפל באמצעי זום, ובטח רופאים ואחיות…)

~ האם אתה קורא יותר ספרים או יותר עיתונים? שמת לב מה אתה בוחר לקרוא, וממה נמנע או דוחה לעתיד? (מתברר לי שאני מאושר מההיצע במדפים, אבל מוטרד מבזבוז זמן על ספר לא מוצלח, חרדת fomo…)

~ כמה אתה בפייסבוק וואטסאפ, עם מי ועל מה מתכתב, מה גילית על קשריך ב'רשת החברתית'? האם אתה ייצרן תוכן או מסתפק בלקבל? צופה בסרטים? איזה סרטים מעדיף, מה מתכנן? האם נהנה מפגישות 'זום' ושיעורים ביוטיוב? 

~ האם ואיך השתפרו או הורעו היחסים בזוגיות, עם הילדים וההורים, המשפחה המורחבת, ועם החברים והשכנים? איך מרגיש מבחינתך קשר מרחוק, מקוון, טלפוני וכד'? (אני כל יום בטלפון לאימא. ויש תמיד על מה לדבר!)

~ האם המגפה מעוררת בך יותר רגשות סולידריות, אמון וגאווה במדינת ישראל, או יותר ספקנות וחשדנות, אכזבה? האם אתה מאלה שמרגישים שיודעים מה צריך לעשות אחרת, טוב יותר, או מאלה שלא יודעים? על מי אתה כועס? מה מידת העניין שלך בפוליטיקה? האם התקופה מחזקת בך רגשות לאומיים מקומיים, או סולידריות יהודית עולמית, או רגשות יותר קוסמופוליטיים של 'אנושות אחת' על לאומית?

~ ומה עם מחשבות מטאפיזיות, ואקזיסטנציאליות, האם הן מתגברות או מיטשטשות ונחלשות מחוסר חשק ושיממון? שאלות על אמונה ומשמעות החיים, האם ואיך הן מופיעות אצלי בתקופה כזאת? כמו למשל איפה נמצא אלוהים בתקופה המוזרה של המגפה והבידוד, ומה הוא רוצה מאיתנו במגפה כזאת, אם הוא קיים בכלל? איך בכלל לגעת בנושאים כאלה, והאם אני יכול לעשות זאת לבד, עם עצמי, או שצריך שיח פילוסופי עם מישהו, או מדיטאציה, בקריאה שלווה וסקרנית במקורות, או לימוד טקסטים על זה ושיח בקבוצה, לחפש פודקאסטים ויוטיובים פילוסופיים מעניינים, או להרבות בתפילה, או טיפול פסיכולוגי…

ולסיום – איזה שאלה חסרה לך עד כאן, שהיית רוצה לענות עליה?

ועכשיו, כשמגיעים ביום העצמאות, בחגיגת 'הבית הלאומי', הלוואי שנדע לשאול ולענות לעצמנו בכנות גם על 'הבית המשותף' הזה, באהבת ישראל גדולה יחד עם נכונות לביקורת עצמית. מאחל שיהיה חג עצמאות שמח, ושנחזור לאלול בהקדם, בריאים ושלמים ומלאי מרץ, תובנות ויוזמות לעתיד!

שלומי פרלמוטר