אתמול בערב נאספנו למדורה עם כפר הסטודנטים של שכונת ארמון הנציב ולימוד משותף של אלול.
יש משהו בישיבה סביב מדורה שמיד יוצר תחושה של קרבה וחברותא. אולי הדבר קשור בדרך בה החום של המדורה עוטף יחד את כל הנוכחים סביבה. אולי אור הכמעט מיסטי שהיא משרה על פני האנשים- אור מועט יחסית, אך בחשכת הלילה הוא מגלה הרבה.
השיחה נסובה על נושא הנתינה והתנדבות, ודווקא על התחושות הקשות יותר שהיא לעיתים מעלה: התחושה שהתנדבות כמוה כהתנשאות על החלש; או הקושי שאנו חווים כשאנו מרגישים כי ההתנדבות שלנו אינה באמת יוצרת שינוי מהותי במציאות חייו של האחר. כהמשך לכך עיינו יחד בסיפור "שלמה והעני" מתוך "ספר הדמיונות של היהודים" מאת פנחס שדה. הסיפור הזכיר לנו גם את מושג הצדק, שכה חיוני לחברה בריאה, וכיצד גם הוא בא לידי ביטוי בפעולות התנדבות. סיכמנו את הלימוד בכך שהתנדבות מהווה שליח לקיום הצדק בחברה, ובדומה לו, גם אם היא נתקלת בקשיים, ההתנדבות הינה חיונית לקיומה של חברה בריאה ומאוחדת.
נקודה שאהבתי במיוחד באגדת "שלמה והעני" שלמדנו הייתה כאשר העני ישב ערום על ראש ההר הקפוא במשך לילה תמים "ואירע שבחצות-לילה העלתה אישה אחת אור במנורתה, בביתה שלמרגלות ההר, ונראה האור בחלון, והיה העני מסתכל מרחוק באותו אור ומתנחם מעט". האישה שהדליקה לעצמה אור בחלון ביתה לא יכלה לדעת כיצד הפעולה הפשוטה שלה עזרה לאדם אחר, לא רחוק ממנה, הנמצא במצוקה.
אנקדוטה זו בסיפור התחברה עבורי לסיפור שסיפרה אחת מחברות הכפר על חווית ההתנדבות האישית שלה. כיצד במשך שנה שלמה התנדבה במועדונית לילדי עולים, בלי להרגיש שהפעילות שלה יוצרת שינוי משמעותי בחייהם. על כן בסוף השנה התפלאה כאשר הילדים סיפרו לה כמה נהנו מהמועדונית, וכמה היא הייתה משמעותית בחייהם.
פעמים רבות נראה לנו כי ההתנדבות שלנו לסייע לאדם אחר אינה משפיעה בהרבה. אולם, כמו הנר שחימם את העני, וכמו המדורה שאורה המועט מגלה הרבה, כך גם השפעתה של ההתנדבות יכולה להיות גדולה הרבה יותר מכפי שנראה לנו.
24.11.2020 ירושלים
