תחילתו של רבי אליעזר- סיפורי אבות ובנים. חלק א.

במפגש הראשון בנושא הקשר בין אבות ובנים, נפגש ברבי אליעזר בן הורקנוס ובמרד שלו באביו. דרך סיפורם נתבונן בקשר של החלוצים עם הוריהם.

יוֹסֵי בֶן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר:

יְהִי בֵיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים

וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם

וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.

אבות א, ד

הוי מתאבק בעפר רגליהם – זה רבי אליעזר,

ושותה בצמא את דבריהם – זה רבי עקיבא.

אבות דרבי נתן  נוסחא א', פרק ו

רקע למנחה:

מסכת 'אבות דרבי נתן' מרחיבה את משנה ד' בפרקי אבות ומביאה שני סיפורים מרתקים על תחילת דרכם של רבי אליעזר ורבי עקיבא. שניהם מגדולי החכמים בדורות שאחרי חורבן הבית, דמויות מכוננות בהתפתחות התורה שבעל-פה. ביחידה זו נבקש לעמוד דרך סיפוריהם המאלפים על תנועות דומות או הפוכות בסיפורי החלוצים.

יציאת הבנים לדרך חדשה חייבה לא פעם קיטוע, מרד ופרידה מן ההורים. כפי שחלק מן החכמים נפרדים מהוריהם כדי לסלול דרכם לתורה, כך חלק מן החלוצים עוזבים את הבית כדי לחיות חיי עבודה בארץ ישראל. הפרידה מבית אבא קשה ולעתים כרוכה בנתק, אך לעתים מלווה בקשר עמוק, בדיאלוג, ובכאב המעיד על האהבה הכרוכה בתהליך. לעתים, אחרי הנתק מגיע פיוס. סיפור הפרידה הוא חלק בלתי נפרד מן המסורת העוברת מדור לדור.

יש מן המשותף בין דרכו של רבי אליעזר בן הורקנוס לתורה ובין דרכם של החלוצים למשימתם. בשני המקרים התחושה היא של ודאות ורצון עז ללכת בדרך לא סלולה, גם במחיר הפרידה מבית ההורים. ובכל זאת ההבדל גדול, כי לרבי אליעזר יש מורים היודעים את הדרך, יש תורה ללמוד, ואילו לחלוצים אין תורה כתובה ויש תמיהות רבות. ההבדל בין דורות החלוצים הוא גדול – בעלייה השלישית והבאות אחריה יש כבר דוגמאות חיות, יש דפוסי חשיבה, ואפילו נכתבו פרקים מתורה שמתהווה; לא כן בעלייה הראשונה והשנייה.

במקורות שלפנינו מתגלים סיפורים שונים של פרידת החלוצים מהוריהם. לעתים, כמו בסיפורו של רבי אליעזר בן הורקנוס, רק מאוחר יותר מכירים ההורים בטוהר ובנכונות ההכרעה של בניהם, אך לא תמיד. 

(מתוך "אור זרוע" עמ' 70-71)

יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים מתחילים את תקופת הזוגות בהתעמקות בשאלת הבית והקשרים הנרקמים בו. 

• מהי אותה תנועת נפש של התאבקות באבק רגלי חכמים, מה בין התאבקות להיאבקות? שימו לב למתח בין תנועות אלו בקטעים שנפגוש לאורך הלימוד. 

מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס, שהיו לאביו חורשים והיו חורשים על גבי המענה, והוא היה חורש בטרשין. ישב לו והיה בוכה. אמר לו אביו, מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין? עכשיו אתה חורש על גבי המענה. ישב לו על גבי המענה והיה בוכה. אמר לו מפני מה אתה בוכה? שמא מצטער אתה שאתה חורש על גבי המענה? אמר לו, לאו. ולמה את בוכה? אמר לו, שאני מבקש ללמד תורה.

אמר לו והלא בן עשרים ושמונה שנים אתה, ואתה מבקש ללמד תורה. אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים ואתה מוליכן לבית הספר. עשה שתי שבתות ולא טעם כלום עד שנגלה לו אליהו זכור לטוב, ואמר לו, בן הורקנוס, למה אתה בוכה? אמר לו מפני שאני מבקש ללמד תורה. אמר לו, אם אתה מבקש ללמד תורה, עלה לירושלים אצל רבן יוחנן בן זכאי. עמד והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי. ישב לו והיה בוכה. אמר לו, מפני מה אתה בוכה? אמר לו, מפני שאני מבקש ללמד תורה. אמר לו, בן מי אתה? ולא הגיד לו. אמר לו, מימיך לא למדת קריאת שמע ולא תפלה ולא ברכת המזון? אמר לו לאו. אמר לו עמד ואלמדך שלשתן. ישב והיה בוכה. אמר לו, בני, מפני מה אתה בוכה? אמר לו, שאני מבקש ללמד תורה. והיה אומר לו שתי הלכות כל ימי השבוע, והיה חוזר לו עליהן ומדבקן. עשה שמונה ימים ולא טעם כלום עד שעלה ריח פיו לפני רבן יוחנן בן זכאי, והעמידו מלפניו. ישב והיה בוכה. אמר לו מפני מה אתה בוכה? אמר לו, מפני שהעמדתני מלפניך כאדם שמעמיד מלפניו מכה שחין. אמר לו, בני, כשם שעלה ריח פיך מלפני, כך יעלה ריח חקי תורה מפיך לשמים. אמר לו, בני, בן מי אתה? אמר לו בן הורקנוס אני. אמר לו, והלא בן גדולי עולם אתה, ולא היית מגיד לי! אמר לו, חייך, היום אתה סועד אצלי. אמר לו, כבר סעדתי אצל אכסניא שלי. אמר לו, ומי הוא אכסניא שלך? אמר לו, רבי יהושע בן חנניה, ורבי יוסי הכהן.

שלח ושאל לאכסניא שלו, אמר להם, אצלכם סעד אליעזר היום? אמרו לו, לאו. והלא יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום. אחרי כן הלכו רבי יהושע בן חנניה ורבי יוסי הכהן ואמרו לו לרבן יוחנן בן זכאי, והלא יש לו שמונה ימים שלא טעם כלום.
ב׳
אמרו בניו של הורקנוס לאביהם, עלה לירושלים ונדה את בנך אליעזר מנכסיך. ועלה לירושלים לנדותו, ומצא שם יום טוב לרבן יוחנן בן זכאי. והיו כל גדולי המדינה סועדין אצלו, בן ציצית הכסת, ונקדימון בן גוריון, ובן כלבא שבוע.
ולמה נקרא שמו בן ציצית הכסת, שהיה מסב למעלה מגדולי ירושלים. אמרו על נקדימון בן גוריון, שהיה לו מזון שלשה סאים קמח לכל אחד ואחד שהיו בירושלים. אמרו עליו על בן כלבא שבוע, שהיה לו בית ארבע כורין של גנות טוחנין בזהב. אמרו לו, הרי אביו של רבי אליעזר בא. אמר להם, עשו לו מקום, ועשו לו מקום והושיבו אותו אצלו. ונתן עיניו ברבי אליעזר, אמר לו, אמור לנו דבר אחד מהתורה. אמר לו, רבי, אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהיה מוציא. כך אני איני יכול לומר דברי תורה יותר ממה שקיבלתי ממך.
אמר לו, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למעין זה שהוא נובע ומוציא מים, ויש בכוחו להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס. כך אתה יכל לומר דברי תורה יותר ממה שקבלו מסיני. אמר לו, שמא ממני אתה מתבייש, הריני עומד מאצלך. עמד רבן יוחנן והלך לו לחוץ, והיה רבי אליעזר יושב ודורש ופניו מאירות כאור החמה, וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה, ואין אדם יודע אם יום ואם לילה. בא רבן יוחנן מאחוריו ונשקו על ראשו. אמר לו, אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא זה מחלציכם.
אמר הורקנוס, למי אמר כך. אמרו לו, לאליעזר בנך. אמר להם, לא כך היה לו לומר, אלא אשרי אני שיצא זה מחלצי. היה רבי אליעזר יושב ודורש, ואביו עומד על רגליו. כיון שראה אביו עומד על רגליו, נבהל. אמר לו, אבא, שב, שאיני יכול לומר דברי תורה ואתה עומד על רגליך. אמר לו, בני, לא על כך באתי, אלא לנדותך מנכסי. ועתה שבאתי לראותך וראיתי כל השבח הזה, הרי אחיך מנודים מהם, והם נתונים לך במתנה.
אמר לו, והרי אני איני שוה כאחד מהם. אילו קרקעות בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא, היה לפניו לתן לי, שנאמר, (תהלים כד , א): "לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ". ואילו כסף וזהב בקשתי, היה נותן לי, שנאמר, (חגי ב , ח): "לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב–נְאֻם ה' צְבָאוֹת". אלא לא בקשתי מלפני הקדוש ברוך הוא אלא תורה בלבד.

פרקי דרבי אליעזר

מסביב לנקודה

•   שלבים בתהליך ההתפתחות בסיפורו של ר' אליעזר ובסיפורי החלוצים – תנועה ראשונית, הבשלה פנימית, בחירה בדרך.

• התנועות ההפוכות – מעבודת האדמה ומבית ההורים אל לימוד התורה, ולהיפך: מבית ההורים והישיבה אל הארץ ואל עבודת האדמה.

• יחסי אבות ובנים – כיצד מתרחשת פרידה וכיצד נפתחת אפשרות לפגישה מחודשת, מה השינוי שעובר אביו של  ר אליעזר? מה השינוי שעובר הוא ביחס לאביו?

• המשל של הבור מול המעין (באבות ב,ח רבי אליעזר מכונה “בור סוד שאינו מאבד טיפה מול המעין המתגבר..) – הרגע בו ר’ אליעזר מגלה שהוא יכול לחדש ולדרוש דברים מעצמו, ולא רק למסור את דברי ריב”

•   אם הייתם נותנים שם לסיפור מה הוא היה?

 […]

4) וּכְמוֹ אֲדָמָה הַנִּגְרֶפֶת מִבֵּין

שָׁרְשֵׁי הָעֵץ, נִגְרַפְתִּי מִתּוֹךְ אָבִי שֶׁנִּשְׁאַר.

בָּנַי יִהְיוּ שׁוּב עֵץ מַשְׁרִישׁ כָּמוֹהוּ:

תָּמִיד דּוֹר אֶחָד עֵץ

וְהַדּוֹר אַחֲרָיו, אֲדָמָה נִגְרֶפֶת.

יהודה עמיחי, מתוך 'טיול בגנים היפים של גיא בן הנום', מאחורי כל זה מסתתר אושר גדול, שוקן תשמ"ה

• מה מעלה בכם הדימוי של הגריפה והחרישה? מה בינו לבין לימוד?
•  מה האיכות של "הדור הנגרף", ומה של "הדור המשריש" בשירו של עמיחי? מה הם קשיי ומשימתו של כל דור? ולאיזה דימוי אתם  ודורכם מרגישים שאתם משתייכים?

חגיגה בווילנה- בניה עולים ארצה

זה היה ביום קיץ, בין הערביים, אם אינני טועה, שלושת שבועות האבל שווילנה ידעה כה לחוש אותם – אבל על חורבן הארץ עם חשבון נפש מעמיק בין היחיד לבין עמו. אותו ערב היה לווילנה, עיר ואם בישראל, חג. הרחובות כאילו התרוקנו מכל מה שאינו יהודי, והעדה כולה, דוממת, ללא רעש של הפגנה, אך כולה ספוגה רוח של חג נאצל, יצאה ללוות את בניה הראשונים שפניהם מועדות לארץ. כל העדה חשה בעומק לבה כי זוהי השעה הגדולה והמפוארת שבה נטווה החוט הנסתר המחבר את הלבבות עם היישוב בארץ. באותה שעה כאילו חמק כל הזר לנו, הנוצרי שבווילנה, לסמטאות הנידחות, לקצווי העיר, מקום שמתנוססות הכנסיות הגוטיות. מרכז העיר נכבש על ידי הרוח היהודית.

וילנה היתה מעולם רוויה רוח של כמיהה לארץ. לא נעדרה בה ה'ציונות'. אבל הקבוצה הזאת הנביטה מן הקרקע הרווי ממילא כיסופים לארץ – את ראשית הצמיחה ממש. ואמנם, נכונים דברי שלמה, כי עיניכם היו נשואות אך קדימה ופנימה, אולם שלא במתכוון משכתם אותנו אחריכם. זמן מה אחרי כן עוררה כל צפירה של הרכבת כמיהה עזה, עד לידי כאב, לנוף המולדת העתיקה – מתוך סמיכות עניין לאותה צפירה של הרכבת שהסיעה אתכם למחוז חפצכם.

מה הייתם, חברי הקבוצה, לנו, לילדים אשר נשארו בגולה? לא ידעתם את מלאכת התעמולה, אך הנה התחילו לבוא מכתביכם הראשונים. הייתם אז בני שמונה עשרה, כל אחד ושירתו בלבו, העברתם לתומכם את נוף הארץ ואווירה למרחקים. מכתביכם נמסרו מיד אל יד, מבית אל בית, ולבסוף התגלגלו לידי הילדים. ב'כתות לשפת עבר' שהוקמו על ידי צעירים תמימים ומאמינים, קראנו בהם, בדפים שנכתבו על ידיכם אתם, שזכיתם לדרוך על האדמה אשר לנו היתה אך כחזון רחוק. ולא אחת, זכורתני, מיששנו בהנאה את הנייר שזכה לשהות באווירה של הארץ.

ועוד שליח אחד, שוקט וטהור, זכור לי. זה היה הפרח המיובש, פרח שלא ידענו את שמו. הכלנית הראשונה שהקבילה פניכם בחורף הראשון בהרי כנרת. היא הגיעה לידינו ודברה אל לבנו יותר מכל שליח. אולי לכם ילדינו, יהיה הדבר מובן, כי אין כמוכם הבוחלים במלל, ופרח זה עשה נפשות, החיה לבבות בצניעותו.

רבקה ספיר, כנרת,  ארכיון כנרת

רבקה ספיר (1905‑1988) חברת קבוצת כנרת. הגיעה עם הוריה לקיבוץ והייתה חלק ממשפחה ענפה במקום. למרות ביקורתה הרבה כל השנים, חיה בקבוצה ועבדה בה. אהבה אמנות ובמיוחד מוסיקה. הקימה משפחה עם מאיר ממנהיגי כנרת, פעיל בארץ ובקבוצה וסגנו של שאול אביגור בהגנה. רבקה ומאיר הם הוריה של נעמי שמר. 

מעדרים

בין החלוצים שחקרתי היה אחד שאמר להוריו: רוח יש במעדר ואני הולך להיות איש של מעדר בארץ ישראל. אמר אביו: עשבים יגדלו בלחיי אם ארץ ישראל תביא את בני להיות איש של מעדר. עלה החלוץ ארצה, למד את אומנותו. כשכבר היה בטוח בעצמו הצטייד במעדר מארץ ישראל ונסע לבקר את הוריו. בא לבית ההורים, יצא לעדור מסביב לביתו והראה להם כי הוא איש של מעדר. ושב ארצה. עשבים לא עלו על לחיי אביו, והוא היה איש של מעדר.

יעקב שרת ונחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה – פרקי זיכרונות, 1974

• בספרו 'אורח נטה ללון' יצר עגנון את הגיבור ירוחם חפשי, שעלה ארצה עם חלום ציוני. הוא למד לעדור, התייאש, שב לגולה כועס, והיה סולל במעדר את הדרך מן העיירה לבית הקברות היהודי
• אם הייתם יכולים להחליף את המעדר בחפץ או סמל שהיה מתאים לימינו, מה הוא היה?

למעבר לחלק ב של הלימוד- סדנא בנושא אבות ובנים, הורים וילדים מבעד לשיריה של פניה ברגשטיין