"משה קיבל תורה מסיני ומסרה…"  מסורת, התגלות ומרד.  חלק א.    

סביב המשנה הראשונה של מסכת אבות נעסוק ביחס בין מסורת לחידוש: מה המקום של חידוש ביחס למסורת? האם הם קשורים זה בזו? ומהי צורת המסירה הנכונה?

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ,

וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים,

וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה.

אבות א, א

תרגיל פתיחה

השם והפרח – מסירה של כדור צמר.

כל אחד מהמשתתפים אומר את שמו ושם של צמח/עץ/פרח ומוסר את הכדור לאחר בקבוצה, בעודו ממשיך לאחוז בחוט.
לאחר יצירת רשת מסועפת יש להחזיר לפי הסדר את הכדור כך שכל אחד אומר את שמו ואת הצמח שאמר  האדם לו הוא מוסר.
– ניתן להעמיק את המשחק בשאילת שאלות היכרות עם המסירה, או בכך שכל אחד אומר "דבר חכמים"- מוטו או משפט שמלווה אותו בחיים. 

1) דברי חכמים כדרבנות

דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד: (קהלת יב, יא)

כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה'אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם,הַכֹּל בָּאוּ לָכֶם, לֹא נָפַל מִמֶּנּוּ דָּבָר אֶחָד: (יהושע כג, יד)

"דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת" – כְּכַדּוּר שֶׁל בָּנוֹת,
מַה כַּדּוּר זֶה מִתְכַּדֵּר מִיָּד לְיָד וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת לָאָרֶץ, כָּךְ "לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד" וגו' (יהושע כג, יד). מַה כַּדּוּר זֶה מְקַלְּעִין בָּהּ בַּיָּדַיִם וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת, כָּךְ משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לִכְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וכו'.    

(מדרש קהלת רבה יב, יא)

• מדוע לדעתכם משולים דברי החכמים לדורבנות? מה מהות ההבדל בין הדימוי של המסמר, הדרבן המכוון את הבהמה לדימוי של המדרש- כדור הנמסר מיד ליד, איזו איכות מסירה יש בכל דימוי כזה? 
• המדרש שלפנינו מקביל לפתיחת פרקי אבות, אך דימוי המסירה משתנה ל"כדור של בנות". מה בין החריזה של שרשת המסירה לכדרור? מה בין החורזים למכדררות?
• ספרו על מסר שקיבלתם מהורים ותרצו להעביר לילדיכם, ומסר שקיבלתם שלא תרצו להעביר הלאה.

הסבר נוסף  עבור ההנחייה מאת פרופ' אביעד הכהן, מתוך אתר 929 https://www.929.org.il/page/819/post/21930:
 

2) כלום רק קיבלו?

ביאליק נהג לדרוש: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה, הם אמרו שלושה דברים" – והיה שואל: "כלום רק קיבלו ולא חידשו בעצמם? וכלום רק שלושה דברים 'אמרו' כל אנשי כנסת הגדולה? אלא מסקנה היא: אין דור יוצר, אלא אם קיבל תחילה, ובלי קבלה בכל להט הנפש אין כל יכולת להנחיל לדור הבא. ובלי מסירה אמיתית, שתתקבל על ידי הדור הבא, עד שיהא גם הוא מסוגל להנחילה לבא אחריו, אין כל ערך לקבלתו שלו מקודמיו. ואם יש קבלה אמיתית ומסירה אמיתית, מוכרחה גם להיות תוספת של מתן משלו – ולוּ רק שלושה דברים בלבד. בלי 'הם אמרו' משלהם – אין להם לא 'קיבלו' כהלכה ולא 'מסרו' כהלכה. 

מתוך "אור זרוע" עמ' 41

• לפי ביאליק – מה הערך המוסף של קבלה ומסירה כהלכה? האם ייתכן רצף של קבלה ומסירה ללא חידוש?
• למה לדעתכם יש לחידוש מקום הכרחי בתהליך?