נשים, נשים. חלק ד.

נשיות וגבריות

1) ילתא- נלחמת על זכותה לברך

כוס של ברכה… משגרו לאנשי ביתו במתנה – כי היכי דתתברך דביתהו [=כדי שתתברך אשתו].

עולא אקלע לבי רב נחמן, כריך ריפתא בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא לילתא. [=עולא נקלע לביתו של רב נחמן, אכל לחם ובירך ברכת המזון, נתן לו כוס של ברכה לרב נחמן. אמר לו רב נחמן: ישלח מר כוס של ברכה לילתא.]

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן [אמר לו: כך אמר רבי יוחנן]: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר "וברך פרי בטנך" (דברים ז) – 'פרי בטנה' לא נאמר אלא 'פרי בטנךָ'. תניא נמי הכי [=שנויה גם כך], רבי נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש – שנאמר: "וברך פרי בטנך" – 'פרי בטנה' לא נאמר אלא 'פרי בטנךָ'. 

כוס של ברכה… משגרו לאנשי ביתו במתנה – כי היכי דתתברך דביתהו [=כדי שתתברך אשתו].

אדהכי שמעה ילתא, קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא. אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא, שלח לה: כל האי נבגא דברכתא היא. שלחה ליה: ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי. [=בתוך כך שמעה ילתא, קמה בזעם ועלתה לבית היין ושברה ארבע מאות חביות יין. אמר לו רב נחמן: ישלח לה מר כוס אחרת. שלח לה: כל החבית של ברכה היא. שלחה לו: מן המחזרים (בדרכים) – דיבורים, ומן הסמרטוטים – כינים].

בבלי ברכות נא, ע"ב 

ילתא אשתו של רב נחמן, מגדולי אמוראי בבל, מופיעה בתלמוד כאישה מיוחסת ודעתנית שאינה נמנעת מלהרהר על הגבולות שמציבה ההלכה (בבלי חולין כ"ט, ע"ב). התלמוד חוזר ומציין את השוויוניות היחסית שבינה לבין רב נחמן. בסיפור זה היא מגיבה בזעם על הדרתה מעולם המצוות בביתה. 

נראה שילתא מגיבה לרב נחמן, שבמקום לשלוח לה כוס, שלח לה מילים, ולכן היא שולחת מילים, העוסקות במילים. 'מילותיך', היא כמו אומרת לו, 'חסרות משמעות ומזיקות כמו מילות הרוכלים (אנשים שעיסוקם אינו יצרני) המתארים את מרכולתם הדלה במילים יפות וריקות. המילים שלהם (הפעולה היצרנית היחידה של הרוכלים) נולדות כמו שכינים (יצורים מזיקים) נולדות מסמרטוטים'.

מסביב לנקודה:

• מה מאפיין את דמותה של ילתא? האם היא אישה חזקה שעומדת על שלה או דווקא אישה היסטרית?
• האם זהו סיפור פמיניסטי או סיפור שמנציח סטריאוטיפים והנחות יסוד שובניסטיות?

2) ברוריה ומות בניה

"אשת חיל מי ימצא" (משלי לא, י) – 

אמרו: מעשה היה ברבי מאיר שהיה יושב ודורש בבית המדרש בשבת במנחה 

ומתו שני בניו.

מה עשתה אִמן? 

הניחה שניהם על המִטה ופרשׂה סדין עליהם.

במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש לביתו. 

אמר לה: היכן שני בני?

אמרה: לבית המדרש הלכו.

אמר לה: צפיתי לבית המדרש ולא ראיתי אותם.

נתנו לו כוס של הבדלה

והבדיל.

חזר ואמר: היכן שני בני?

אמרה לו: הלכו למקום אחר ועכשיו הם באים.

הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך.

לאחר שבירך אמרה לו: רבי, שאלה אחת יש לי לשאול לך.

אמר לה: אמרי שאלתך.

אמרה לו: רבי, קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון ועכשיו בא ליטול אותו. נחזיר לו או לא?

אמר לה: בתי, מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו.

אמרה לו: רבי, חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אצלו.

מה עשתה? תפשתו בידה והעלה אותו לאותו חדר והקריבה אותו למִטה ונטלה סדין מעליהם

וראה שניהם מתים ומונחים על המִטה.

התחיל בוכה ואומר: בני בני, רבי רבי, בני בדרך ארץ ורבי שהיו מאירין עיני בתורתן.

באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר: לא כך אמרת לי, אני צריך להחזיר הפקדון לרבו.

אמר: "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך" (איוב א, כא).

מדרש משלי פרשה לא, י (מהדורת בובר)

• האם כל אחת מהדמויות התנהגה בהתאם לציפיות שלכם? האם ההתנהגות של ברוריה כאישה ושל רבי מאיר כגבר מפתיעה אתכם? למה?

3) שילדו- הגברים!

… ודאי קראת שהיה לפני איזה זמן כינוס של פועלות בדגניה ב'. דיברו שם, כמובן, הרבה מאוד, והכול היה מכוון לאותו דבר שפחדו לבטא את שמו הנכון, כלומר, על 'שחרור האשה' (פזמון ישן נושן שתמיד חדש הוא). והאבעבועה הזאת נקלטה הפעם היטב בלב הבחורות שלנו, ובכן החלטנו פה אחד – די.

אנחנו משתחררות. מובן, לזה דרוש שנהיה מאורגנות. ובכן, ברוך השם, נוצר כבר גם זה. אנו מאורגנות ועומדות איתן. ממש קיר ברזל. ובאספה האחרונה החלטנו. (כאן אמסור קצת מן העניין, ודאי ידוע לך הסיפור על הילד שהלך לבית-הספר, פגש אותו כלב וחטף מידו את העוגה, זרק לו הילד את הספר ואמר לו: "כלב, כלב, חטפת את העוגה, הֵא לך גם הספר, ולך אתה לבית-הספר".) אם הכול בידכם: המשק, האיניציאטיבה, הביטחון, הא לכם גם זה. תלדו אתם בנים, ואנו למרחב. לשדות הירוקים, באוויר הצח תחת שמי תכלת, תחת שפעת קרני פז. עייפנו לשאת בעול הזה, ירושת דורות. התכונן ידידי מנוח לקראת התפקיד החדש. הוא מלא חשיבות ואחריות.

רבקה ליס, מתוך 'כאן על פני אדמה', 1981

מסביב לנקודה:

• מהי הטענה של הנשים החלוצות?
• מדוע החלוצות רוצות לקחת חלק באחריות שהייתה מנת חלקם של הגברים באופן בלעדי? 
• האם הרצון הזה נובע מתוך תפיסה שהנטל שמונח על כתפיהן כנשים ערכו פחות ביחס לזה של הגברים?

4) רק לא במטבח

כאשר נשאלנו על עבודה, אמרנו: רק לא במטבח. פחדנו שמורשת זו תצוד אותנו ברשת של דורות, ואת רוח שדות המולדת לא נרגיש, ואת החיים המתעוררים עם טללי הבוקר לא נראה. אותן הבודדות שהרימו על נס את עבודת המטבח וראו בכך מקצוע, היו מוזרות בעינינו.

דבורה דיין, מתוך מוקי צור, לא בעבים מעל – מאה ראשונה לדגניה, 2010   

• מדוע הנשים חשו מאוימות כל כך מהמחשבה של לקחת על עצמן את עבודת המטבח?