אשתו- ביתו: תמונות מחיי נישואין

בחיי הנשואים 'אשתו' נקראת בארמית 'ביתהו', אשתו-ביתו. אוסף הסיפורים התלמודיים והמדרשיים מספקים לנו דוגמאות ליחסי זוגיות, עם שאלות חיים, הכרעות קיומיות וערכיות ותקשורת זוגית שלא נס ליחן גם בימינו. 

1) בן עזאי לא נשא אישה

דרש בן עזאי כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו שופך דמים וממעט את הדמות (דמות האל). מאי טעמיה (מה טעמו)?" שופך דם האדם (באדם דמו ישפך)". מפני מה? "כי בצלם אלהים (עשה את האדם)…" ומה כתיב אחריו ואתם פרו ורבו, אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: נאים דברים היוצאים מפי עושיהן, בן עזאי נאה דורש- ולא נאה מקיים!, א"ל אני לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקיים העולם באחרים. 

בראשית רבה לד; יבמות סג ב

• מה טוען בו עזאי? האם הוא צודק? מה הייתם עונים לו? 
• ספרו על מתח בין ערכים ורצונות סותרים
• האם אתם מאמינים שהאדם הוא 'צלם אלוהים'? איך זה מסתדר עם מוצאו מהקוף?
• להביא ילדים לעולם – האם זה ציווי מוסרי מחייב בעיניכם?
• האם יש לבן עזאי מקבילים.ות עכשוויים?
• "נאה דורש ולא נאה מקיים" – דוגמאות אחרות מהחיים…

גירושין

2) "שארה, כסותה, וענתה לא יגרע"

בספר שמות פרק כא אנו נתקלים במצווה הבאה:

י ….שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע.  יא וְאִם-שְׁלָשׁ-אֵלֶּה–לֹא יַעֲשֶׂה, לָהּ:  וְיָצְאָה חִנָּם, אֵין כָּסֶף.  על כך שואלת ומפרטת המשנה:

"וענתה לא יגרע"- 
המדיר את אשתו מתשמיש המיטה–בית שמאי אומרין, שתי שבתות; בית הלל אומרין, שבת אחת.  התלמידים יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות (נשותיהם), שלושים יום; והפועלים, שבת אחת.  "עונה" (ראה שמות כא,י) האמורה בתורה:  הטיילים, בכל יום; הפועלים, שתיים בשבת; החמרים, אחת בשבת; הגמלים, אחת לשלושים יום; הספנים, אחת לשישה חודשים, דברי רבי אליעזר.

(משנה) כתובות, ה, ו

• מה דעתכם על דיון כזה, תדירות רצויה של יחסי מין? מה הייתם אומרים אילו הייתם משתתפים בדיון ? ואם הייתן משתתפות בו…?
• האם צניעות שחשובה לכם? האם חז"ל הנ"ל אינם 'צנועים' ? מה ההסבר שלכם לשיח כזה?

3) "וענתה לא יגרע"  (גמרא)

"התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום."- ברשות כמה (לכמה זמן יכולים לצאת)? כמה שירצו. דרך ארץ כמה [=מה ראוי]?

אמר רב, חודש כאן [=בבית המדרש] וחודש בבית. […] ורבי יוחנן אמר, חודש כאן ושניים בביתו. […]

אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו דברי ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לתלמוד תורה ב' וג' שנים שלא ברשות. אמר רבא: סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו [=ועשו מעשה בעצמם].

כתובות, דף ס״א ב-ס״ב א

4) רבי חנינא בן חכינאי שב לביתו

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינָאי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הָלְכוּ לִלְמֹד תּוֹרָה אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא בִּבְנֵי בְּרַק,
שָׁהוּ שָׁם שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה,
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲיה מְשַׁלַּח (מכתבים) וְיָדַע מַה שבתוך ביתו

ורַבִּי חֲנַנְיָא לֹא הֲיה שָׁלַח וְלא יָדַע מַה בְּתוך ביתו.
שָׁלְחָה לוֹ אִשְׁתּוֹ וְאָמְרָה לוֹ בִּתְּךָ בָּגְרָה בּוֹא וְהַשִּׂיאָה.
….נְסַב רְשׁוּתָא וַהלך. כשחזר מצא שנשתנו שבילי עירו ולא היה יודע היכן הוא ביתו.
מה עשה? הלך וישב על שפת הנהר.
שמע נערות קוראות לאחת מהן: "בַּת חֲנִינָא מְלאי כדך ונלך."
מֶה עָשָׂה הָלַךְ אַחֲרֶיהָ עַד שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, נִכְנַס אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם.
הית אשתו יושבת ומנפה קמח.
זקפה עיני והרגישה בו- פרחה נשמתה.
אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עֲנִיָּה זוֹ זוֹ שְׂכָרָהּ, לְאַחַר שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהִמְתִּינָה לִי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזְרָה נַפְשָׁהּ לְגוּפָהּ.

ויקרא רבה, כ"א.

• לעזוב להרבה מדי זמן ולחזור מדי במפתיע – האם יש ביקורת נוספת על בן חכינאי?
• האם האישה אחראית ושותפה למהלך ולהחלטה על יציאה לשנים של לימוד תורה? 

5) רבי חמא בר ביסא שב לביתו

רבי חמא בר ביסא הלך ישב שתים עשרה שנה בבית המדרש.

כשבא, אמר: לא אעשה כדרך שעשה בן חכינאי.

נכנס, ישב בבית המדרש ושלח לביתו. בא ר' אושעיא בנו ישב לפניו ושאלו בהלכות.

ראהו ששמועותיו מחודדות, חלשה דעתו. אמר: אילו הייתי כאן, היה לי זרע כמותו.

נכנס לביתו. בא בנו, עמד רבי חמא מפניו, סבר: לשאות אותו בהלכות הוא מבקש.

אמרה לו אשתו: כלום יש אב שעומד מפני בנו?

קרא עליו ר' בר חמא: "והחוט המשולש לא במהרה יינתק." (קהלת ד, יב) – זה ר' אושעיה בנו של ר' חמא בר ביסא."

תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב, עמוד ב.

• מה המסר הסמוי של הסיפור? מה היה על רבי חמא בר ביסא ללמוד ממנו?

6) רבי חייא בר אשי ואשתו- זונתו 

מסופר: ר' חייא בר אשי היה רגיל כל זמן שהיה נופל על פניו בתפילה היה אומר: הרחמן יצילנו מיצר הרע. יום אחד שמעה אותו אשתו כשהתפלל כך אמרה: הואיל והרי כמה שנים שפרוש ממני מחיי אישות בטענה שכבר אין לו כוח מחמת זיקנה, מה טעם הוא אומר כך ומתפלל להנצל מיצר הרע?

יום אחד היה לומד בגינתו קישטה את עצמה וחלפה ושנתה וחזרה שוב לפניו. אמר לה: מי את? אמרה: אנא אני חרותא (שם זונה אחת) שחוזרת מיום העבודה שלי. תבעה לתשמיש. אמרה לו: הבא לי כשכרי את הרימון הזה שבראש העץ. קפץ, הלך והביא אותו לה.

כאשר בא לביתו היתה מסיקה אשתו את התנור, עלה וישב בתוכו. אמרה לו אשתו:מהו זה? אמר לה: כך וכך היה מעשה שהתפתתי לזנות. אמרה לו: אני הייתי זו. לא השגיח בה, שחשב שהיא מנחמת אותו לשוא, עד שנתנה לו סימנים שהיתה זאת היא. אמר לה: אני על כל פנים לאיסור התכוונתי. 

תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פא, עמוד ב, ביאור שטיינזלץ.

• מה דעתכם על ר' חייא, תפישתו ותגובותיו בסיפור? מה הסיפור שלו ? ומה הסיפור של אשתו?
• אישה מסווה את זהותה, אישה בתחפושת… האם הסיפור הזה מזכיר לכם סיפור תנכ"י? 
• איזה סוג של עצות או המלצה בטיפול אישי וטיפול זוגי הייתם מציעים לשניהם?

7) מצא או מוצא?

וכן נהגו לקרוא כך לנישואי אשה, בארץ ישראל כאשר נושא אדם אשה אומרים לו כך: "מצא או "מוצא"? ששואלים אותו ברמז, מה היא האשה שנשא, האם ראוי לקרוא עליה את הפסוק המתחיל ב"מצא" וכעין זה דכתיב [שנאמר]: "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'", או שמא היא מאלו שעליהן נאמר הלשון "מוצא" וכעין דכתיב [שנאמר]: "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז, כו).

מסכת ברכות, ח' א ביאור שטיינזלץ

• ככה מדברים? האם זאת החפצה? האם גם נשים שואלות ומדברות ככה על מציאת איש מתאים?

מעשה בבנו של רבי עקיבא שנשא אשה. מה עשה? כיון שנכנסה אצלו היה עומד כל הלילה וקורא בתורה. אמר לה: קחי נר והאירי לי. והייתה נוטלת לו כל הלילה והייתה עומדת ומאירה. והיא הייתה פותחת הספר וגילתה מתחילתו לסופו והאירה לפניו עד שהגיע הבוקר. בבוקר קרב אליו רבי עקיבא. אמר לו: מצא או מוצא? אמר לו: מצא.

מדרש תהלים מזמור נ"ט ג', תרגום

• כיצד אתם מבינים.ות את מערכת היחסים הנוצרת בין החתן והכלה? נסו לקרוא אותה באופנים שונים- חיובי ושלילי.
• הזכרו בסיפורי רבי עקיבא, האב ואשתו, מתחילתם ועד סופם. השוו את המודל של ההורים למעשה הבן (ר' עקיבא יוצא ללמוד תורה ועוזב את הבית לשנות לימוד ארוכות) . 

"אני מציעה לקרוא את סיפור ליל הכלולות כסיפור גבורה. גבורת בן מול אביו: בן שחזר לאותו מקום ולאותו מעשה, המרחב שבין איש לאשה, ותיקן את חטא אביו, ויתר על ביאת הלילה הראשון כדי להישאר, במקום לבעול בלילה הראשון ולעזוב. הוא אינו נכנע לתכתיב החברתי על הלילה הראשון ולא לתכתיב החברתי על  ההפרדה החדה בין אשה לתורה. אביו רחק מן הבית ומאשתו שהיא ביתו כדי ללמוד תורה. ואילו הוא מזמין את אשתו להיות אתו כשהוא לומד. הוא מעדיף ללמוד תורה בבית ולא לעזוב. אין ספק שמחלוקת חריפה מבצבצת כאן בין המרחיקים כדי ללמוד לבין אלה הרואים את החיים ביומיום עם האשה והילדים כחלק משלים של עולם הלימוד שבלעדיו אין עולמם שלם."

מתוך: השוק. הבית. הלב. אגדות תלמודיות, רות קלדרון, עמוד 84.

• מנסיונכם, עד כמה הולכים ילדים בעקבות הוריהם ועד כמה "מורדים"? ואתם עצמכם?
• מה משפיע על הכיוון בו ילכו (במודע או שלא במודע)?

רב נחמן וילתא אשתו – ארבעה סיפורים

8) ילתא כועסת ושוברת חביות יין  

עולא אקלע לבי [נקלע, הזדמן לבית] רב נחמן. בסעודה כריך ריפתא, בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא [אכל לחם, ברך ברכת המזון, נתן את כוס הברכה] לרב נחמן. אמר ליה [לו] רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא [ישלח אדוני כוס ברכה] לילתא אשת רב נחמן. אמר ליה [לו] עולא: אין צורך בדבר, שהרי הכי [כך] אמר ר' יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שכן נאמר "ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך" (דברים ז, יג), ויש לדייק בלשון הכתוב: "וברך פרי בטנה" לא נאמר, אלא "וברך פרי בטנך", ודי שנתן את הכוס לרב נחמן וממילא תתברך אשתו בבנים.

ותניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] ,ר' נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש — שנאמר: "וברך פרי בטנך", "פרי בטנה" לא נאמר, אלא "פרי בטנך".

ומסופר, כי אדהכי [עד שכך, בתוך כך] שמעה ילתא את הדברים הללו, והיא היתה בת ראש הגולה והיתה רגילה שינהגו בה כבוד, קמה בזיהרא [בחמתה],ועלתה לבי חמרא, ותברא ארבע מאה דני דחמרא [ונכנסה לבית היין, ושברה ארבע מאות חביות יין]. אמר ליה [לו] אחר כך רב נחמן לעולא: נשדר [ישלח] לה מר כסא אחרינא [אדוני כוס אחרת],שלח לה עולא לילתא: כל האי נבגא, דברכתא [החבית הזו, של ברכה] היא, ואם לא שתתה מכוס הברכה עצמה, יכולה היא לשתות יין מן החבית הזו, והרי זו כשתיית כוס של ברכה. שלחה ליה [לו] בתשובה: ממהדורי [מן המחזירים בעיירות], רמז לעולא שהיה מסתובב בין בבל לארץ ישראל — יוצאים תמיד מילי [דברים],ומסמרטוטי [ומן הסמרטוטים] — מתרבים כלמי [כינים].

מסכת ברכות, נ"א, ב, ביאור שטיינזלץ

• הדיון על "פרי בטנך" – האם הכעס של ילתא הוא פמיניסטי? מעמדי-סוציאליסטי? אולי תגובה על חוסר הנימוס של האורח? על מה היא כועסת ומנפצת את חביות היין בביתה שלה?

9) ילתא רוצה לאכול כחל  

אמרה לו ילתא לרב נחמן: הואיל וכל מה שאסרה לנו תורה התירה לנו כמותו: אסרה לנו דם- התירה כבד, חלב בהמה- חלב חיה,  חזיר מוח השיבוטא, גורית- לשון של דג,  אשת איש- גרושה בחיי בעלה, אשת אח-  יבמה. רוצה אני לאכול בשר בחלב.  אמר רב נחמן לטבחים:  צלו לה כחל. [כחל- בשר עטינים שהחלב צרור בו]. 

מסכת חולין, ק"ט, ב'

• תחליפים למושאי תשוקה אסורים… מה מתירה התורה כתחליף, והאם העניין מוכר לכם מחייכם?

10) רב נחמן- נישואים ללילה אחד

רב כי מקלע [כאשר היה מזדמן] למקום דרשיש היה מכריז: מאן הויא ליומא [מי תהיה ליום אחד], כלומר: מי מוכנה להנשא לי ליום אחד, כדי שלא יהא בלא אשה במקום, ולאחר כך יגרשנה. וכיוצא בזה, רב נחמן כד מקלע [כאשר היה מזדמן] לעיר שכנציב היה מכריז: מאן הויא ליומא [מי תהיה ליום] להנשא לי בו.

ומקשים; והתניא [והרי שנינו בברייתא] ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא ישא אדם אשה במדינה זו, וילך וישא אשה במדינה אחרת, שמא יזדווגו הצאצאים זה אצל זה בלא לדעת את קרבתם המשפחתית ונמצא לעתים אח נושא את אחותו או אב נושא את בתו, ונמצא ממלא כל העולם כולו ממזרות, ועל זה נאמר: "ומלאה הארץ זמה" (ויקרא, יט, ל). אמרי [אומרים] כתשובה: רבנן [לחכמים] — קלא אית להו [קול יש להם], שכיון שאנשים מפורסמים הם, ללא ספק יתייחסו צאצאיהם אחריהם ולא יבואו לטעות בהם ולהחליפם באחרים.

ומקשים מצד אחר, והאמר [והרי אמר] רבא: אשה שתבעוה (הציעו לה) להנשא, ונתפיסה (הסכימה) — צריכה לישב שבעה נקיים שמא מתוך חימוד ראתה דם ולא שמה לב, והריהי טמאה טומאת נדה. ואיך אם כן יכלו אותם חכמים לשאת אשה בו ביום? ומשיבים: רבנן אודועי הוו מודעו להו, מקדם הוו קדמי ומשדרי שלוחא [חכמים היו מודיעים להם, היו מקדימים ושולחים שליח] והוא היה מכריז בשם החכם שרצונו לשאת אשה במקום זה והיתה האשה שהסכימה להנשא להם ממתינה שבעה נקיים. 

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] לא נישואין ממש היו מציעים להן אלא יחודי הוו מיחדי להו [רק ליחוד בלבד היו מתיחדים אתן] בלא נישואין ובלא ביאה וידעו הנשים שאין כאן נישואין ממש, ולא היו מחמדות (תוספות) לפי שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, שמי שאין לו פת מרגיש יותר את הרעב, כך אותו אדם שאין לו אשה משתוקק ביותר, וכדי להמנע מכך דאגו שיהו נשים מיוחדות להם.

מסכת יומא, י"ח, ב, ביאור שטיינזלץ

• נו, מה נגיד…  מה דעתכם? מהם המחירים והסכנה של אפשרות כזאת, לפי דברי החכמים ? ומה המחירים בעיניכם? ולעומת זאת מה הרווחים האפשריים – לחברה כולה, לחכם עצמו, לאישה המתנדבת לכך? ולאשת החכם שמחכה בבית? 
• האם זה שונה מזנות? האם לדעתכם צריך לאסור בחוק או להתיר זנות חוקית ? ומה לגבי סרסורות לזנות? ושימוש בשירותי זנות?

11) ילתא מגיבה על "אין שואלים בשלום האישה"

אתא [בא] רב יהודה לנהרדעא אשכחיה [מצא אותו] את רב נחמן דקעביד [שעושה] מעקה. אמר ליה [לו] רב יהודה לרב נחמן: לא סבר לה מר [האם אין אדוני סבור] להא [להלכה זו] שאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל: כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה, שלא יזלזל בכבודו? אמר ליה [לו] רב נחמן: פורתא דגונדריתא [משהו של מעקה] הוא דקא עבידנא [שאני עושה]. אמר ליה [לו] רב יהודה: מי סניא [האם שנוא, מאוס] לשון "מעקה" דכתיב באורייתא [שכתוב בתורה], או לשון "מחיצה" דאמור רבנן [שאומרים חכמים] ומדוע אתה משתמש בלשון שאינה לא לשון תורה ולא לשון חכמים?

אחר כך אמר ליה [לו] רב נחמן: יתיב מר אקרפיטא [יישב אדוני על הספסל]. אמר ליה [לו]: ומי סני [האם שנוא, מאוס] ספסל דאמור רבנן [שאומרים חכמים], או איצטבא דאמרי אינשי [שאומרים אנשים בדיבור רגיל]? מדוע אתה משתמש במילים בלתי רגילות? אחר כך אמר ליה [לו] רב נחמן: ליכול מר אתרונגא [יאכל אדוני אתרוג]. אמר ליה [לו], הכי [כך] אמר שמואל: כל האומר "אתרונגא" הרי זה תילתא ברמות רוחא [שליש של גסות הרוח], ומדוע? או שיאמר "אתרוג" כדקריוה רבנן [כפי שקוראים אותו חכמים] בלשונם, או "אתרוגא" דאמרי אינשי [כפי שאומרים אנשים בארמית] אבל כשהוא אומר "אתרונגא" אין זה אלא משום גסות הרוח. אחר כך אמר ליה [לו]: לישתי מר אנבגא [ישתה אדוני כוס יין]. אמר ליה [לו]: מי סני [האם מאוס] "איספרגוס" דקריוה רבנן [שקוראים אותה רבנן] או "אנפק" דאמרי אינשי [שאומרים אנשים]?

אחר כך אמר ליה [לו]: תיתי [תבוא] בתי דונג תשקינן [ותשקה אותנו]. אמר ליה [לו] רב יהודה: הכי [כך] אמר שמואל: אין משתמשים באשה לשירות שיש בו קירבה, כגון זה. אמר לו רב נחמן: קטנה היא. אמר לו: בפירוש אמר שמואל: אין משתמשים באשה כלל, בין גדולה בין קטנה.

אחר כך הציע לו רב נחמן: נשדר ליה מר שלמא [ישלח אדוני דרישת שלום] לאשתי ילתא. אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר שמואל: קול באשה ערוה, ואין לשוחח איתה. אמר לו: אפשר לעשות זאת על ידי שליח. אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר שמואל:

אין שואלין בשלום אשה. אמר לו רב נחמן: יש דרך אחרת, שתעשה שליחות זו על ידי בעלה ואין לחשוש עוד! אמר ליה [לו]: הכי [כך] אמר שמואל: אין שואלין בשלום אשה כלל. שלחה ליה [לו] לרב נחמן דביתהו [אשתו] שהקשיבה לחילופי הדברים: שרי ליה תגריה דלא נישוויך [התר, גמור, לו את עניינו שלא יעשה אותך] כשאר עם הארץ, שהרי כל דבר שאתה אומר הוא סותר אותו, ומראה מקור לדבריו.

מסכת קידושין, דף ע', עמ' א-ב, ביאור שטיינזלץ.

11) עולה מבבל שנשא ישראלית (או: הנסיכה והעדשה)

ועוד מסופר: אדם אחד בן בבל שעלה לארץ ישראל נשא שם אשה . אמר לה: בשלי לי שתי עדשים (כלומר, מעט עדשים). בישלה לו בדיוק שתי עדשים. רתח עליה . למחר כדי לתקן את הדבר אמר לה:  בשלי  לי  סאה, (כלומר, הרבה עדשים). בישלה לו סאה שיש בה הרבה מעבר לסעודתו של אדם. אמר לה:  לכי הביאי שתי דלעות קטנות , [שבבבל קוראים לדלעת "בוצינא"]. [הלכה והביאה לו שני נרות, [בארץ ישראל קראו לנר "בוצינא".]

כעס ואמר לה: לכי, ושברי אותן על ראש השער. והיא לא הבינה לשון זו. באותה שעה היה יושב החכם בבא בן בוטא בשער, והיה דן דין, הלכה ושברה אותן על ראשו שהיה שמו בבא. אמר לה: מה זה שעשית? אמרה לו : כך ציוני בעלי. אמר: את עשית רצון בעליך — אם כך הקדוש ברוך הוא יוציא ממך שני בנים (כנגד שני הנרות) כבבא בן בוטא. 

בבלי, מסכת נדרים, סו ב, ביאור שטיינזלץ.

• מדוע אומר כך בבא בן בוטא (שהיה חכם עיוור, אגב)? 
• האם יש כאן אי הבנה בשפה? מה מרגיש הבעל? 
• האם האישה לא מבינה או "עושה דווקא" לבעלה? למה?
• נסה/י להכנס לתוך המניעים של הדמויות ולתת פרשנות לסיפור.

12) ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב 'אעשה לו עזר כנגדו' (בראשית ב, יח)- זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו.

רב היה נפרד מר' חייא (שהיה דודו ורבו, כאשר חזר מארץ ישראל לבבל), אמר לו ר' חייא: ה' יצילך מדבר שקשה ממוות. ותהה רב: והאם יש דבר שקשה ממוות? יצא, דקדק במקראות ומצא את הכתוב "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז, כו) וזה שרמז לו ר' חייא. וכך אירע לו: רב היתה מצערת אותו אשתו, כי כאשר אמר לה עשי לי עדשים, [היתה עושה לו חומצה (חומוס)], כשהיה אומר לה "עשי לי חומצה (חומוס), היתה עושה לו עדשים.

כאשר גדל חייא בריה [בנו], היה חייא הופך לה והיה אומר לאמו בשם אביו היפך הדברים שהוא רוצה, ואז היה אביו מקבל כרצונו. אמר לו רב לחייא בנו:השתפרה, כלפיך אמך! אמר לו: אני הוא שהופך לה את דבריך. אמר לו: זהו שאומרים אנשים בפתגם מקובל: ה יוצא ממך, דעת מלמד אותך, שכן אני עצמי הייתי צריך לעשות זאת. אבל אתה אל תעשה כך עוד, שנאמר: "למדו לשונם דבר שקר העוה וגומר" (ירמיהו ט, ד), (שאם אתה אומר זאת בשמי — שקר הוא).

תלמוד בבלי, מסכת יבמות, סב-סג, ביאור שטיינזלץ

• מה משנה כניסת הבן שלהם לשיח הזוגי ביניהם בסיפור הזה, לעומת הסיפור הקודם?

13) אהבה דוחקת את הבשר

כאשר היו מזדמנים ר' ישמעאל בר' יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי [ביחד], הוה עייל בקרא דתורי בינייהו [היה יכול צמד שוורים להיכנס ביניהם תחת כריסם] ולא הוה נגעה בהו [היה נוגע בהם], כיון שהיו שמנים מאד.

ומספרים, אמרה להו ההיא מטרוניתא [להם גבירה רומאית אחת]: בניכם אינם שלכם, שמפני גודל כריסכם ודאי אינכם מסוגלים להזקק לנשיכם. אמרו לה: שלהן (כרסן של נשינו) גדול משלנו. אמרה להם: כל שכן שאין הדבר אפשרי לכם. איכא דאמרי הכי [יש אומרים שכך] אמרו לה: "כי כאיש גבורתו" (שופטים ח, כא), כלומר, כל אברינו מגודלים בהתאם לגודל כריסנו. איכא דאמרי, הכי [יש אומרים שכך] אמרו לה: אהבה דוחקת את הבשר.

ושואלים: ולמה להו לאהדורי [להם להשיב] לה על שאלה מחוצפת ומטופשת כזו? והא כתיב [והרי נאמר] "אל תען כסיל כאיולתו פן תשוה לו גם אתה" (משלי, כו, ד)! ומשיבים: זה שהשיבו לה הוא משום שלא להוציא לעז על בניהם, שאם לא היו עונים הרי היו כמסכימים לדבר, ונמצא שבניהם ממזרים, ולכן הוצרכו לענות.

….אמר ר' יוחנן: איבריה [איבריו] של ר' ישמעאל בר' יוסי כחמת בת תשע קבין, שהיו גדולים כנאד שמכיל תשעה קבים. אמר רב פפא: איבריה [איבריו] של ר' יוחנן כחמת בת חמשת קבין, ואמרי לה [ויש אומרים] בת שלשת קבין. ומעירים: כרסו של רב פפא גופיה [עצמו] כי דקורי דהרפנאי [כמו הסלים של הרפניא].

תלמוד בבלי, בבא מציעא, פד, ביאור שטיינזלץ

• שיחת חכמים כזאת דוקא עם מטרונה רומאית – האם מקרי בעיניכם או רב משמעות וסיבות ? מה היא מרוויחה מכך, ומה הם?
• לו הייתם העורכים של התלמוד, האם הייתם מכניסים תיאור ושיחה כזו לתלמוד? מה השיקולים בעד ונגד?

14) כאשר אהבתנו היתה עזה

כי רחימתין הוה עזיזא — אפותיא דספסירא שכיבן. [כאשר אהבתנו היתה עזה- על רוחב הסייף שכבנו , והיה לנו מקום למדי], השתא שלא עזיזא רחימתין — פוריא בר שיתין גרמידי לא סגי לן [עכשיו, כשכבר לא עזה אהבתנו- מיטה בת ששים אמות אינה דיה לנו]. 

אמר רב הונא: קראי כתיבי [כתובים נאמרו] כעין רעיון זה, מעיקרא כתיב [מתחילה נאמר] במשכן "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות" (שמות כה, כב) ותניא [ושנויה ברייתא] הארון היה גבוה תשעה טפחים והכפורת עצמה טפח הרי כאן עשרה, (כשהיתה חיבת ה' לישראל היתה שכינה מתגלה אף במקום מצומצם זה.)

ולבסוף כתיב [נאמר]: "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי" (ישעיה סו, א)

סנהדרין, דף ז', ע"א, ביאור שטיינזלץ

רב הונא מבין את הפתגם על הקירבה וההתרחקות בזוגיות כמתאר גם את תהליך ההתדרדרות של מערכת היחסים בין אלוהים ועם ישראל.

• באיזה אופן רב הונא משווה בין גודל משכן האל ומשכן האהבה הזוגית?
• מה אתם חושבים על תיאור היחס ההפוך בין התרחבות הבית ובין הקרבה והאהבה שבתוכו? האם זה נכון במשפחות וזוגות שאתם מכירים?

15) על מה מתגרשים?

א כִּי-יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִם-לֹא תִמְצָא-חֵן בְּעֵינָיו, כִּי-מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר–וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. (דברים, כ"ד).

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר (רש"י: או ערוה או שאר דבר סרחון). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם), וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו:

משנה, מסכת גיטין, ט, י

• מה המחלוקת בין שלוש העמדות? תנו להן שמות. חישבו על טעמים בעד ונגד כל אחד. עם מי אתם מזדהים יותר ומדוע?
• רבי עקיבא מותח כאן את היריעה 'עד הקצה'. האם הוא רומנטיקן? האם תוכלו להסביר את עמדתו לנוכח סיפור חייו?