עבריינים ובריונים 3

קהל יעד: מבוגרים

מקור מספר 1

אחת השאלות היותר מסקרנות לגבי מהלך חייהם של עבריינים נוגעת לרגעי ההיפוך – החיצוני והפנימי – שהעבירו אותם ממסגרת החיים הנורמטיבית להוויית חיים קרימינלית. שאלה זו מתחדדת עוד למי שמתנסות בהכרות ממשית ומחקרית קרובה עם אוכלוסיית הכלואים בבתי הכלא. שכן מתברר להם, כי בחלק מהמקרים מדובר באנשים נורמטיביים לחלוטין מבחינה שכלית ונפשית, שברגעים קריטיים של חייהם חצו את הגבול הדק שבין התקין והנפשע, החוקי והעברייני, ומסתבר שמן הראוי להפריד בין הפשע הקונקרטי לבין אישיות של מי שמכונה "פושע".

מחקרים סוציו-פסיכולוגיים וקרימינולוגיים רבים מעידים, שמעידה כזאת היא לעתים תוצאה של תהליכים חיצוניים ופנימיים ארוכי טווח אשר מתפרצים בסופו של דבר על ידי מעשה קרימינלי, וזה מרסק את מסגרת הקיום הקונקרטי של מבצעו, יוצר מהפך קריטי בכיוון חייו ומתייג אותו בתג שלילי קיצוני, פורמלי ובלתי פורמלי, לאורך שנים רבות, לעתים לאורך כל חייו בעתיד. 

(עמלה עינת ותומר עינת, כתב אישום – ליקויי למידה, נשירה ועבריינות)

שאלות:

1. מה גורם לאנשים להפוך לפושעים?
2. האם כל אדם יכול להפוך לפושע?

מקור מספר 2

בתפיסתו של מרדכי רוטנברג, נוצר המדרש כטכניקה ייחודית שבאה להחזיר לאדם את היכולת לחיות בשלום עם עברו, במקרים שבהם העבר מאפיל על ההווה ומונע התפתחות נאותה לקראת העתיד… ראוי להדגיש: המדרש אינו מכחיש את העבר, אלא מפרש אותו, ומוצא בו שלל משמעויות חלופיות, המאפשרות לנו לשוב ולחיות עמו בשלום.  רוטנברג מביא שורה ארוכה של מדרשים שבהם "זיכו" חז"ל את גדולי תקופת המקרא מחטאים שיוחסו להם בתנ"ך במפורש. ראובן, דוד, שלמה, מנשה – כולם זוכים לטיפול מסור ואוהב של פרשנות מחדש… יותר מזה, לעתים מפרש המדרש את חטאי אבותינו לפי פרדיגמה שהוא מכנה "ירידה לצורך עלייה". הטענה היא כי הנפילה לחטא היתה הכרחית, שלב בלתי-נמנע בדרך של התעלות. רק על ידי התנסותו בחטא נפתחת לאדם הדרך לחזרה בתשובה, שעליה כבר אמר החכם התלמודי ריש לקיש "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות". 

רוטנברג, שכזכור הוא דוברם של הדחויים, של הנפלטים מן החברה הממוסדת והמצליחה, עומד נפעם מול אפשרויות השיקום החברתי הצומחות מן העולם המדרשי. במחקר שהוא מביא, הושוו שתי צורות שיקום לעבריינים (לשעבר). האחת כללה עבריינים שחזרו בתשובה ושוקמו בישיבה, והאחרת כללה עבריינים ששוקמו באופן ממוסד בקיבוץ. המחקר גילה הבדל עצום בין ההתייחסויות לעבר בשתי הקבוצות. בעוד שהמשתקמים בקיבוץ נטו לראות בעברם מכשול שניתן להתגבר עליו (אם כי תמיד הוא נשאר ברקע, כאיום סמוי), יכלו המשתקמים בישיבה לראות את עברם, באופן פרדוכסלי, דווקא כרגע המדגיש את מעלתם כבעלי תשובה (ובכך לשאוב ממנו כוחות ועידוד נפשי). משתקמי הקיבוץ נטו לומר כי "העבר נמחק בעיני… כדי להשתקם הכי טוב לשכוח, לנתק את עצמך מן העבר", ובמקביל לכך ביטאו תחושות של ייאוש מאשמה דטרמיניסטית: "נולדתי לפשע, אינני יודע אם אני יכול לצאת ממנו." לעומתם אומר אחד ממשתקמי הישיבה: "אינני צריך לשכוח את העבר שלי… מעז יצא מתוק… הייתי במצב של ירידה צורך עליה, אילו לא ישבתי בבית הסוהר לא הייתי מסוגל להבין את האמת".            

(ברוך כהנא, "הצמצום כמפתח: מבוא להגותו של מרדכי רוטנברג", החיים כמדרש – עיונים בפסיכולוגיה יהודית)

שאלות:

1. כיצד משתמש רוטנברג במקורת היהודיים כדי לבנות נרטיב שיקומי?
2. מה דעתכם על שיטתו?

מקור מספר 3

עקביה בן מהללאל העיד ארבעה דברים.  אמרו לו, עקביה, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר, ונעשך אב בית דין לישראל.  אמר להם, מוטב לי להיקרות שוטה כל ימיי, ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום–שלא יאמרו, בשביל שררה חזר בו.  

הוא היה מטמא שיער פקודה, ודם הירוק; וחכמים מטהרין.  

הוא היה מתיר שיער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון, ואחר כך שחטו; וחכמים אוסרין.  

הוא היה אומר, אין משקין לא את הגיורת, ולא את שפחה משוחררת; וחכמים אומרין, משקין. אמרו לו, מעשה בכורכמית שפחה משוחררת שהייתה בירושלים, והשקוה שמעיה ואבטליון.  אמר להם, דוגמא השקוה.  

ונידוהו; ומת בנידויו, וסקלו בית דין את ארונו.  

אמר רבי יהודה, חס ושלום שעקביה נתנדה, שאין עזרה ננעלת על אדם בישראל בחכמה וביראת חטא, כעקביה בן מהללאל;

 ואת מי נידו–את אלעזר בן הנוד, שפיקפק בטהרת הידיים.  וכשמת, שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו–ללמד שכל המנודה, ומת בנידויו–בית דין סוקלין את ארונו.

 בשעת מיתתו אמר לבנו, בני, חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר.  

אמר לו, אתה, למה לא חזרת בך?  

אמר לו, אני שמעתי מפי המרובין, והם שמעו מפי המרובין; אני עמדתי בשמועתי, והן עמדו בשמועתן.  

אבל אתה שמעת מפי היחיד, ומפי המרובין; מוטב להניח דברי היחיד, ולאחוז בדברי המרובין.  

אמר לו, אבא, פקד עליי לחבריך.  אמר לו, איני מפקד.  

אמר לו, שמא עוולה מצאת בי.  אמר לו, לאו; מעשיך יקרבוך, ומעשיך ירחקוך. 

(מסכת עדויות פרק ה')

שאלות:

1. עקביה בן מהלאל "עבריין" אידיאולוגי. מדוע התעקש ולא שינה את דרכיו?
2. מה הוא מלמד את בנו?
3. האם מחיר האמת היה שווה ?

מקור מספר 4

אזיקים. שיר רחוב 

שמו לו אזיקים על היד כי אין אהבה בעולם.

הוא גנב ממטרה

כדי שהשוטרים יבואו ויחפשו אותו

מתחת למיטה ויראו לו

מה זה לגנוב ממטרה כשאין לך אפילו דשא בשבילה.

אין לו גם אב, ואמא שלו היא שורה במחברת של

העובדת הסוציאלית.

איזה רגליים לבנות היו לה לסוציאלית

כמו גבינה 9 אחוז שהגישו כל בוקר במוסד,

ואיך היא אמרה לו שהוא מצייר יפה עורב

ובאותו יום הלך לארמני בעיר העתיקה

שיקעקע לו כזה בשריר, כאילו היתה היד שלו

קיר במערה עתיקה.

יופי של כנפיים ראו שם, ועיניים

וראש הנוטה לשמים שהיו

תקרת חדר המעצר.

רוני סומק

שאלות:

1. איזו מציאות מתאר רוני סומק בשירו?
2. האם ניתן להיחלץ מעבריינות כזו?