מבוא: היהדות נשענת אמנם על מסורת, אך היא איננה מפסיקה להתחדש ולהתקדם. האם חשוב לשמר מסורות? מהי הדרך הנכונה בין התחדשות ושמרנות? האם יש כזו? כיצד מאפשרים חיבור של השיח הרעיוני-רוחני של ימינו אל שיח הדורות היהודי והכללי? מהי הדרך הראויה להעביר מסורת בתוך המשפחה וכיצד להנחיל לדור הבא ערכים חשובים?
קהל יעד: מבוגרים
שאלת פתיחה: חישבו על מסורת אחת שלקחתם מבית ילדותכם ואתם מקיימים עד היום. ספרו עליה. ולמה דווקא היא?
מקור מספר 1
משה קיבל תורה מסיני ומסרה…
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע
ויהושע לזקנים
וזקנים לנביאים
ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה.
הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.
משנה, מסכת אבות, פרק א, משנה א
שאלות:
- מי חסר בתיאור שרשרת הקבלה והמסירה? האם חשוב לך אם זה תיאור היסטורי אמיתי?
- האם גם מה שאמרו אנשי כנסת הגדולה הם קיבלו ממשה, או שאמרו מדעתם?
- האם אתם אישית מרגישים חלק והמשך של שרשרת הקבלה מאז משה?
מקור מספר 2
כנסת הגדולה וכנסת מדינת ישראל
בימים הראשונים להקמתה של מדינת ישראל התלבטו מנהיגי המדינה הצעירה לגבי קביעת שמו של בית
הנבחרים במדינת ישראל. בסופו של דבר התקבלה הצעתו של ד"ר זרח ורהפטיג, שלפיה תיקָּרא האסיפה
המכוננת בשם 'כנסת'. כך נימק ורהפטיג את הצעתו:
"נראתה לי הזיקה [בין אסיפת הנבחרים] לתפקידיה ושמה של הכנסת הגדולה […] אני מחפש בכל דרכינו ובכל חידוש חיינו המדיניים קשר עם המסורת שלנו, כי אנו מחדשים ומחיים מדינה עתיקת ימים. הפרלמנט הראשון אחרי שיבת ציון הראשונה היתה הכנסת הגדולה, מספר חברי הכנסת הגדולה היה 120."
(זרח ורהפטיג, חוקה לישראל דת ומדינה, מסילות, ירושלים תשמ"ח)
שאלה:
- האם יש לדעתכם קשר והמשכיות בין 'כנסת הגדולה' ובין 'כנסת ישראל' בימינו?
מקור מספר 3
מסע במכונת הזמן – "בשעה שעלה משה למרום…"
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב:
בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶה לַמָּרוֹם מְצָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּאשֶׁיּוֹשֵׁב וְקוֹשֵׁר כְּתָרִים לְאוֹתִיּוֹת.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדֶיךָ?
אָמַר לוֹ: אָדָם אֶחָד יֵשׁ, שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בְּסוֹף כַּמָּה דּוֹרוֹת, וַעֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף שְׁמוֹ,שֶׁעָתִיד לִדְרשׁ עַל כָּל קוֹץ וָקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַרְאֵהוּ לִי.
אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.
הָלַךְ וְיָשַׁב בְּסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת – וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים.
תָּשַׁש כּוֹחוֹ.
כֵּוָן שֶׁהִגִּיעַ [ר' עקיבא] לְדָבָר אֶחָד, אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, מִנַּיִן לְךָ?
אָמַר לָהֶם: הֲלָכָה לְמֹשֶה מִסִּינַי !
– נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ.
חָזַר וּבָא לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?!
אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.
אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶרְאֵיתַנִי תּוֹרָתוֹ, הַרְאֵנִי שְׂכָרוֹ.
אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ.
חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְרָאָה שֶׁשּׁוֹקְלִין בְּשָׂרוֹ בְּמָקוּלִין.אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, זו תורה וזה שכרה?!
אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי.
(תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף כט, עמוד ב)
שאלות:
- איזה חיבור עושה הסיפור בין עבר והווה?
- אילו שאלות הסיפור מעלה? מה המסר של מחבר הסיפור הזה, לדעתכם?
- נסו לדמיין, מה היה אומר משה אילו היה מגיע במכונת הזמן היום? ורבי עקיבא?
מקור מספר 4
למה נקראו 'אנשי כנסת הגדולה'?
אמר ר' יהושע בן לוי למה נקרא שמן 'אנשי כנסת הגדולה', שהחזירו עטרה ליושנה. אתא (בא) משה ואמר: [דברים, י, יז] 'האל הגדול הגבור והנורא'. אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו, איה נוראותיו?! לא אמר 'נורא' [רק 'האל הגדול והגבור' – ירמ' לב, י"ח]. אתא דניאל אמר: נכרים משתעבדים בבניו, איה גבורותיו?! לא אמר 'גבור' [רק 'האל הגדול והנורא' – דניאל ט, ד]. אתו אינהו [באו אלה, חכמי 'כנסת הגדולה'] ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו, שנותן ארך אפים לרשעים, ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות. ורבנן [הנביאים ירמיהו ודניאל] היכי עבדי הכי ועקרי תקנתא דתקין משה [כיצד עשו כך ועקרו תקנת התפילה שהתקין משה]? אמר רבי אלעזר: מתוך שיודעין בהקב"ה שאמתי הוא לפיכך לא כיזבו בו:
(תלמוד בבלי , מסכת יומא, דף סט ע"ב)
שאלות:
- מה ההבדל בין הגישה של הנביאים לגישה של 'אנשי כנסת הגדולה' ביחס לפסוקי התורה ותפילת משה?
- מה הרווח והמחיר של כל אחת מהגישות ? מי מביניהם יותר נכון? יותר נועז? יותר פורה? מי קרוב לליבך?
'האל הגדול והגיבור והנורא' בתפילה
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה. מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מָגֵן אַבְרָהָם.
('ברכת אבות' פתיחת תפילת 'שמונה עשרה')
מקור מספר 5
סיימת לומר את כל שבחי אדונך?
אותו אחד שירד (לשמש כחזן) לפני ר' חנינא, אמר 'האל הגדול הגבור והנורא' (שהם התארים המופיעים בנוסח שקבעו חז"ל, והוסיף עוד:) 'והאדיר והעזוז והיראוי החזק והאמיץ והודאי והנכבד'….
(תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל' עמוד ב' מתורגם ומבואר)
המתין לו (ר' חנינא) עד שסיים. כאשר סיים את תפילתו, אמר לו: סיימת לומר את כל שבחי אדונך? למה כל אלה? אנו, את אותם שלושה תארים (הגדול הגיבור והנורא) אם לא היה אומר אותם משה בתורה ולא היו באים אנשי כנסת הגדולה ומתקנים לומר אותם בתפילה – לא היינו יכולים לאומרם, ואתה אומר את כל אלו וממשיך?! משל למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו משבחים אותו בדינרי כסף, והלא גנאי הוא לו!
שאלות:
- האם אתם רואים בעיה בהוספות לתפילה? ובתוספות למסורת בכלל?
- מה מוסיף הסיפור התלמודי הזה, לגישה של הנביאים ואנשי כנסת הגדולה בסיפור הקודם?
