נשים, נשים. חלק א.

על מעמדן של הנשים בעולמם של חז"ל ובתקופה החלוצית

יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם אוֹמֵר:

יְהִי בֵיתְךָ פָּתוּחַ לִרְוָחָה, 

וְיִהְיוּ עֲנִיִּים בְּנֵי בֵיתֶךָ, 

וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה.

בְּאִשְׁתּוֹ אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ.

מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים: 

כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מַרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה – גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ, 

וּבוֹטֵל מִדִּבְרֵי תוֹרָה, וְסוֹפוֹ יוֹרֵשׁ גֵּיהִנָּם.

(אבות א, ה)

1) אל תרבה שיחה עם האישה

ד"א אל תרבה שיחה עם האישה, כיצד? בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד, או שערער עם חברו, אל ילך ויאמר לאשתו: כך וכך ערערתי עם חברי, כך וכך אמר לי, כך וכך אמרתי לו; מפני שבוזה את עצמו ובוזה את אשתו ובוזה את חברו, ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו. כיון ששמע חברו אמר, אוי לי, דברים שבינו לביני הלך ושָׂחן לאשתו. ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו ואת אשתו ואת חברו.

(אבות דרבי נתן נוסחא א, פרק ז, ב-ג) 

אל תרבה שיחה עם האשה. כאיזה צד הוא מבזה את אשתו? היה דבר בינו ובין חבירו, אמרוֹ לתוך ביתו, שמעה אשתו ממנו, יצאה לשוק ופגעה באשת חבירו, אמרה לה: "כך וכך היה בעליך עושה, כך וכך מצהיבוֹ, כך וכך מביישוֹ". התחילו נושאות ונותנות בדברים ומצהיבות זו את זו, התחילו מכחישות זו את זו. העוברים והשבים היו נושאים ונותנים עמהם בדברים. מי גרם לו לבזות את אשתו – [הוא] על שהִרבה שיחה עמה. 

(אבות דרבי נתן נוסחא ב, פרק טז)

מסביב לנקודה:

• כיצד שתי הגרסאות השונות של אבות דרבי נתן מסבירות את ההנחיה "אל תרבה שיחה עם האישה"? מה הצידוק שכל אחת מהן נותנת להנחיה? 
• האם יש דרך לפרש את דברי חז"ל כאן באופן שיתקבל על הלב, ויתקבל על הדעת בזמננו? כיצד לנהוג במקורות כאלו? האם וכיצד לקרוא אותם?

2) כבוד האישה

אמר רבי חלבּוֹ: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו – שנאמר 'ולאברם הטיב בעבורה'. 

בבלי בבא מציעא נט, ע"א

• האם אתם תופסים את הדאגה של הגמרא לכבודה של האישה כהכרה בערך העצמי שלה או שבסופו של דבר הדאגה לכבודה של האישה נובעת מדאגה למעמדו ולרכושו של בעלה? 

3) אִשָּׁה/ רחל

מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה…

כָּךְ:

בְּמַבָּט מָסוּר וְעָגוּם

שֶׁל עֶבֶד, שֶׁל כֶּלֶב נָבוֹן.

הָרֶגַע גָּדוּשׁ וָזָךְ.

דּוּמִיָּה

וְכֹסֶף סָתוּם

לְנַשֵּׁק אֶת יַד הָאָדוֹן – –

מסביב לנקודה:

עולמם של חז"ל היה עולם פטריאכלי כמעט ללא עוררין. הכותבים הם גברים. הפוסקים הם גברים. המנהיגים הם גברים. עולמם של החלוצים גם הוא פטריאכלי, אולם כבר מכיר, מתמודד ומזדהה עם הקול הפמיניסטי המורד.

• מהי המורכבות שהשיר מבטא לדעתכם ביחס למקומה של האישה בתקופה החלוצית? 

• האם לדעתכם רחל מביעה בשיר ביקורת חברתית או חוויה אישית?