בלימוד זה נעסוק במשמעותן של הגינה והחצר כחלק חיצוני לבית, שעדיין נחשב חלק ממנו. נבקש לברר מה מקומו של חלק זה בחיי הבית, מה איכויותיו השונות בחיינו, ועד כמה הוא חלק מרשות הרבים או רשות היחיד.
1) אַחֲרָיּות / אגי משעול
בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית
פּוֹרֵחַ הַיּוֹם
(לְיוֹם)
הַקַּקטוּס הַזֶּה שֶׁשְּׁמוֹ
לא יָדוּעַ לִי
ואִם אֲנִי לא אֶרְאֶה אוֹתוֹ
מִי יִרְאֶה?
- במידה ולא הייתם יודעים את שם השיר, איזו כותרת הייתם נותנים לו?
- מה יש בה, ב"חצר האחורית", שדווקא בה פורח הקקטוס?
- מה התפקיד של המתבונן? מה ההשפעה שלו?
- מהם הפרחים שגדלים בחצר האחורית שלנו? מה קורה כשאנחנו מסכימים להביט לשם?
2) עץ הלימון/ אגי משעול
בִֹּשְאֵרִית כּוֹחוֹתָיו
וּכְמוֹ לְהַצְדִיק אֶת קִיּוּמוֹ
הֵנִיב הַעֵץ הַזָּקֵן
לִימוֹן אֶחָד
אֵינֶנִי קוֹטֶפֶת
רַק בָּאָה כָּל יוֹם
לְהָרִיחַ
כָּל הַכָּבוֹד!
אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ
אֵיזֶה לִימוֹן יָפֶה!
- על מה השיר הזה? 'כל הכבוד לזקנים'? ספר על זקן שהוא כמו הלימון הזה… איך אתה נותן לו כבוד? ומה עוד אתה מוצא בשיר?
3) כתב סתיו בדיו מטריו/ שמואל הנגיד
כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו
וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחֹשֵב בְּמַחְשָׁבָיו
לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק
רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.
4) בערוגת הגינה/ חיים נחמן ביאליק
בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה
מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
זֹאת הַסֶּלֶק רָאָה
וְהִנֵּה גַּם הוּא בָא,
אִתּוֹ עַגְבָנִית –
וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!
לָה לָה לָה,
לָה לָה לָה,
לָה לָה, לָה לָה לָה,
אִתּוֹ עַגְבָנִית וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!
רַק הַפּוֹל הַמִּסְכֵּן
עָמַד לוֹ בָדָד,
הוּא נִשְׁעַן עַל מַקְלוֹ,
לֹא נָע וְלֹא נָד.
– אֵיךְ אוּכַל לִשְׂמֹחַ,
אֵיךְ אוּכַל לִרְקֹד,
וְתַרְמִילַי כֻּלָּם,
כֻּלָּם רֵיקִים עוֹד?
בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה
מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
- האם יש לכם זכרון ילדות המקושר לגינה?
5) סרנדה לשתי צפצפות/ אסתר ראב
הָעֶרֶב עָרַכְתִּי פְּגִישָׁה
עִם שְׁתֵּי צַפְצָפוֹת נַעֲלוֹת
וְדֶקֶל אֶחָד רָם;
גַּם מִשְׁכְּנוֹת-אָדָם
שֶׁמִּתַּחְתָּם – טוֹבִים, חַמִּים,
וּמְאַוְּשִׁים – כְּכַוָּרוֹת;
אַךְ אֲנִי –
לִי טוֹב הַלַּיְלָה
עִם שְׁתֵּי צַפְצָפוֹת
וְדֶקֶל אֶחָד רָם;
וְעָבִים קַלִּים בְּצַמַּרְתָּם;
רֵיחַ שֶׁסֶק בַּגְּדֵרוֹת –
צְלָלִים עַל הָאַסְפַלְט.
6) עץ אגס/ רחל
יַד אָבִיב בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה… אָדָם מֵקִיץ מִשֵּׁנָה
ורוֹאֶה: מוּל חַלּוֹנוֹ
עֵץ אַגָּס מְלַבְלֵב.
וּבִן-רֶגַע: הָהָר זֶה רָבַץ עַל הַלֵּב
הִתְפּוֹרֵר וְאֵינוֹ.
הֵן תָּבִין: לֹא יוּכַל הָאָדָם בְּאֶבְלוֹ הִתְעַקֵּשׁ
עַל פִּרְחוֹ הָאֶחָד שֶׁכָּמַשׁ
בִּנְשִׁיבַת הַסְּתָו הָאַכְזָר –
אִם אָבִיב מְפַיְּסוֹ וּמַגִּישׁ לוֹ, חַיֵּךְ וְהַגֵּשׁ
זֵר פְּרָחִים עֲנָקִי לְמוֹ חַלּוֹנוֹ מַמָּשׁ!
- האם יש לכם חוויה שהגינה, החצר, "החוץ" פייסו את ליבכם? פוררו מועקה שעל ליבכם?
7) רבי חיא בר אשי ואשתו
רַ' חִיָּא בַּר אָשֵׁי, כָּל פַּעַם שֶׁהָיָה נוֹפֵל עַל פָּנָיו הָיָה רָגִיל לוֹמַר: "הַמָּקוֹם יַצִּילֵנִי מִיֵּצֶר הָרַע".
פַּעַם אַחַת שָׁמְעָה אִשְׁתּוֹ,
אָמְרָה: "הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁהוּא פָּרוּשׁ מִמֶּנִּי – וְלָמָּה הוּא אוֹמֵר כָּךְ?"
פַּעַם אַחַת יָשַׁב וְלָמַד בְּגִנָּתוֹ.
נִתְקַשְּׁטָה אִשְׁתּוֹ, עָבְרָה וְיָשְׁבָה לְפָנָיו.
אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ?
אָמְרָה לוֹ: חֲרוּתָא אֲנִי וְהַיּוֹם חָזַרְתִּי לְכָאן מִן הַדֶּרֶךְ.
תְּבָעָהּ.
אָמְרָה לוֹ: הָבֵא לִי רִמּוֹן זֶה מֵרֹאשׁ הֶעָנָף.
קָפַץ וְהֵבִיא לָהּ.
כְּשֶׁבָּא לְבֵיתוֹ הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מַסֶּקֶת הַתַּנּוּר.
עָלָה וְיָשַׁב בְּתוֹכוֹ. אָמְרָה לוֹ: זוֹ מָה הִיא?
אָמַר לָהּ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה.
אָמְרָה לוֹ: אֲנִי הָיִיתִי.
לֹא הִשְׁגִּיחַ בָּהּ עַד שֶׁנָּתְנָה לוֹ סִימָן.
אָמַר לָהּ: אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי לְאִסּוּר נִתְכַּוַּנְתִּי.
כָּל יָמָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיָה מִתְעַנֶּה, עַד שֶׁמֵּת בְּאוֹתָהּ מִיתָה.
תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף פא (פירוש ביאליק ורבניצקי)
*חרותא- שם זונה מפורסמת במקומה
** עד שמת באותה מיתה- מן התענית והצער.
- מה דעתכם על ר' חייא, תפישתו ותגובותיו בסיפור? מה הסיפור שלו ? ומה הסיפור של אשתו?
- איזה סוג של עצות או המלצה בטיפול אישי וטיפול זוגי הייתם מציעים לשניהם? האם קיבלתם פעם יעוץ טוב?
- ספרו על גינתכם, או גינות שהיו לכם, או שהייתם רוצים שיהיו… מה אתם מגדלים בגינה?
8) לא יסקל אדם מרשותו לרשות הרבים
שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לֹא יְסַקֵּל אָדָם מֵרְשׁוּתו לִרְשׁוּת הָרַבִּים.
מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְצָאוֹ חָסִיד אֶחָד.
אָמַר לוֹ: רֵיקָא, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ לִרְשׁוּת שֶׁלְּךָ?
לִגְלֵג עָלָיו.
לְיָמִים נִצְרַךְ לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ,
וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת הָרַבִּים וְנִכְשַׁל בְּאוֹתָן אֲבָנִים;
אָמַר: יָפֶה אָמַר לִי אוֹתוֹ חָסִיד: "מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ לִרְשׁוּת שֶׁלְּךָ".
תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף נ, עמוד ב.
- הסיפור עוסק במעבר בין מה ששייך לפרט ולכלל. כיצד ניתן לראות את הדילמה הזו בהיבטים עכשוויים, כמו שימוש במשאבי טבע או אחריות סביבתית?
- מדוע הוא מלגלג על דברי החסיד? האם יש כאן ביטוי לחוסר אמון בסמכותו המוסרית או לקושי לקבל ביקורת? האם אתם נזכרים בסיטואציה דומה בחייכם? כעושי ביקורת ומוכיחים, או כמקבלי ביקורת?
- האם יש בסיפור לקח רוחני עמוק יותר, מעבר לאזהרה הפשוטה שלא לפגוע ברשות הרבים?
9) בשביל הזה/ אמיר גלבוע
בַּשְּׁבִיל הַזֶּה וַדַּאי לִי שׁוּב לֹא אֶעֱבֹר. עַתָּה
אֶלְחַץ כַּף יָדִי אֶל קְלִיפַּת הָעֵץ. אֶפְשָׁר עוֹד
לִפְנֵי שֶׁיֵּרֵד הַגֶּשֶׁם יַעֲבֹר כָּאן מִי אַחֵר וְיִלְחַץ
גַּם הוּא כַּף יָדוֹ אֶל קְלִפַּת הָעֵץ וּבְלִי
דַעַת יוֹסִיף מַגַּע אֲוִיר עַל גַּבֵּי מַגַּע אֲוִיר
וְאַחַר יָבֹוא הַגֶּשֶׁם. וְכָל הַמַּגָּעִים עִמּוֹ יִגְלְשׁוּ מַטָּה אֶל
אַדְמַת גֶּזַע הָעֵץ וְיִסָּפְגוּ בְּאַדְמַת גֶּזַע הָעֵץ וְיָבוֹאוּ בַּשָּׁורָשִׁים וְיַעֲלוּ
בַּגֶּזַע וּבַעֲנָפִים וִימַלְּאוּ אֶת הֶעָלִים יַרְקוּת
חֲדָשָׁה. הֵיכָן אֶהְיֶה אֲנִי כַּאֲשֶׁר נְשִׁימַת יָדַיִם יְרֻקָּה
וּקְצָרָה שֶׁלִי וְשֶׁל הַבָּא אַחֲרַי יִשְׁתַּלְּבוּ בַּמֶּשֶׁךְ
הַנּוֹשֵׁם שֶׁל יְרוֹק הָעַד
- האם אתה אוהב לחבק עצים?
- "נשימת ידים ירוקה שלי ושל הבא אחרי ישתלבו במשך הנושם של ירוק העד" – מה דעתך על האפשרות של "קבורה ירוקה" ? לשתול עץ עם כל נפטר שנטמן באדמה, וכך במקום רצף מצבות, יהפוך המקום ליער טבעי…
