אלול ספרותי ופאב המפלצת מזמינים אתכם/ן להוסיף סימן שאלה לאמרה העתיקה: "כשהתותחים רועמים המוזות שותקות". בימים אלה של תותחים רועמים, חטופים, עקורים ושכול, נדמה שהאוויר רווי מלל אלים: ויכוחים סיסמאות ופנלים צעקניים.
בואו ניתן במה וקשב למילים אחרות: מילים של מוזות שאינן שותקות.
מילים של שירה ופרוזה, מתוך הכרה בתפקידה של האמנות, דווקא בעתות מלחמה, וביכולתה של הספרות לדובב את האימה ולאפשר לנו להכיל אותה. דווקא בשעה שבה נדמה שהשפה מתרוקנת מתוכן.
נפגש בפאב המפלצת, נאמר שירה (ופרוזה גם) ונרים כוסית עם המוזות בתקווה לשיקום, ריפוי ונחמה.
