נשים, נשים. חלק ג.

המרד הנשי כנגד הפטריארכיה בעולמם של חז"ל ובעולמם של החלוצים

מעשה ברוריא- שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים 'נשים דעתן קלות הן עלייהו' 

ואמר לה [רבי מאיר]: 'חיַיִך, סופך להודות לדבריהם' 

וצִוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה 

והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית 

וכשנודע לה חנקה עצמה 

וערק רבי מאיר מחמת כסופא [=וברח רבי מאיר מחמת הבושה].

רש"י לבבלי עבודה זרה יח, ע"ב

מסביב לנקודה:

• מי קל דעת בשלבים השונים בסיפור, ובאילו אופנים?
• עם מה מתמודדת כל אחת מהדמויות?

1) אל תרבה- גרסת ברוריה

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא [=היה מהלך בדרך] 

אשכחיה [=מצאהּ] לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?

אמרה ליה [=לו]: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: 'אל תרבה שיחה עם האשה'?!

היה לך לומר: 'באיזה ללוד'.

. . .

בבלי עירובין נ"ג, ע"ב

• האם משמעות הציטוט "אל תרבה שיחה עם האישה" זהה בדברי המשנה ובדברי ברוריה?
• כיצד מצטיירת דמותה של ברוריה מהסיפור התלמודי?

2) ערוכה ברמ"ח איברים

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה קא גריס בלחישה 

[=ברוריה מצאה תלמיד אחד שהיה לומד בלחישה]

בטשה ביה [=בעטה בו]

אמרה ליה: לא כך כתוב – 'עֲרוּכָה בַכֹּל וּשְׁמֻרָה' (שמואל ב' כג, ה)?

אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך – משתמרת, ואם לאו – אינה משתמרת.

בבלי עירובין, נג ע"ב – נד ע"א

• עמדו על הקשר בין גופה של ברוריה כאישה יחידה בעולמם של חכמים לכעסה על התלמיד שאינו לומד בכל גופו?

3) מדוע לא ישתתפו הבחורים בכביסה

עם בואה של חיותה לדגניה נזרקו בחלל סימני השאלה:

– מדוע זה קיימת חלוקת עבודה כזאת?

– מדוע לא ישתתפו בכביסה הקשה גם בחורים. ומדוע לא תעבוד החברה גם באי-אלה עבודות בפלחה או באותם הענפים הצעירים אשר מנסים להנהיג.

– למה ומדוע?

רוב הבחורים קיבלו בתחילה את שאלותיה כהלצה יפה. אולם חיותה היא עקשנית, עקרונותיה מוצקים. היא ממשיכה את טענותיה, מגרדת בצפורניה את קרום השגרה והמסורת. איננה מתבטלת בפני קריצת עיניהם של בחורים. היא חוזרת לדבריה ותוכחותיה בשעות העבודה, בזמן הארוחה במטבח, בשעות המנוחה – והשאלה הופכת רצינית, נוקשה, עקשנית, אין לעבור עליה ללא תשובה. והשאלה אינה מרחפת בחלל אלא קודחת במקדח:

– למה זה על הבחורות לעבוד בעבודות המלוכלכות, הבלתי מעניינות, ואילו הבחורים עובדים בעבודה מעניינת, מלאת סיפוק?

באספה נתגלעו חילוקי דעות בין בוסל, שתמך בדעתה של חיותה, לבין ירוחם שלגלג על דעתה; ישראל בצר הטיל ספק בריאליות שבה, ותנחום שקל. כתוצאה מן האספה: מאז מוצאי שבת, עת דנים בסידור העבודה לכל ימי השבוע, היו קובעים מספר חברים שווה כמספר החברות לתפקיד הכביסה.

והכביסה בימים ההם היתה באמת קשה ומזוהמת. אותה סככת כביסה אשר יצרה, כביכול, מעט צל, היתה צרה, רעועה, ללא רצפה, טובלת בבוץ, וגג הפחים הלוהט מעל לראש. הכל היה פרימיטיבי: הדוד בו חיממו את המים נשען על שלוש אבנים, מתחתיו בערו עצים, והוא כולו גלוי לשמש. האמבטיות והגיגיות, בהן היו מכבסים, גם הן רובן ללא צל.

בזמן הראשון היו הבחורים מעקמים את האף בסחטם בגד אחר בגד. בוודאי פרץ מישהו בקללה חשאית כלפי חיותה, אשר תרמה לחילול כבוד העבודה של הבחורים.

צבי ליברמן, מתוך 'כאן על פני אדמה', 1981

• מה באמת הפריע לבחורים בכך שהיה עליהם להתחיל לקחת חלק במלאכת הכיבוס?
• מי הם המכריעים בתביעתה של חיותה בוסל? מה הדבר אומר על הצלחת מאבקה ועל גבולותיה של הצלחה זו?

4) עיני אעצום/ רחל

עֵינַי אֶעֱצֹם

פֶּן אֶקְרָא בְּעֵינֶיךָ.

פָּנַי אָלִיט

פֶּן יַכֵּם מַגְלֵב-הָאֱמֶת.

גָּזַרְתִּי: אָסוּר!

נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי

אַךְ הַלֵּב הָעִקֵּשׁ לֹא צִיֵּת.

"עֱנוּת הָאֱמֶת" –

אֵי מָנוֹס מִפָּנֶיהָ?

עֱנוּת הָאֵימָה שֶׁל אֱמֶת מְבִישָׁה.

כָּבֵד הַמַּשָּׂא מִכְּתֵפַיִם.

כִּתְפֵי-אִשָּׁה.

א' תמוז, תרפ"ט