בתורה מופיעה פרשה מסתורית ומפתיעה, 'צרעת הבית'. נקרא עליה, ונעקוב אחר מעט מהפירושים שנתנו לה חז"ל ולאחר מכן בימי הבינים. בעקבות הלימוד אפשר לשאול שאלות 'מטאפוריות' על 'צרות הבית' שלנו עצמנו, על כל מיני חוליים ובעיות ותקלות ו'צרעות' בבתינו שלנו, ומה הם אומרים לנו על עצמנו, אישיותנו ומחדלינו, על רמתנו המוסרית ושאר עניינים לתיקון…
1) צרעת הבית- ויקרא פרק י"ד
לד כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. לה וּבָא אֲשֶׁר-לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי בַּבָּיִת. לו וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת-הַבַּיִת…. לז וְרָאָה אֶת-הַנֶּגַע, וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת…. מב וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת, וְהֵבִיאוּ אֶל-תַּחַת הָאֲבָנִים; וְעָפָר אַחֵר יִקַּח, וְטָח אֶת-הַבָּיִת. מג וְאִם-יָשׁוּב הַנֶּגַע וּפָרַח בַּבַּיִת…. מד וּבָא, הַכֹּהֵן, וְרָאָה, וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בַּבָּיִת–צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת, טָמֵא הוּא. מה וְנָתַץ אֶת-הַבַּיִת, אֶת-אֲבָנָיו וְאֶת-עֵצָיו, וְאֵת, כָּל-עֲפַר הַבָּיִת; וְהוֹצִיא אֶל-מִחוּץ לָעִיר, אֶל-מָקוֹם טָמֵא.
(ויקרא י"ד, לד-מה, בדילוגים)
- האם יש משהו המוכר לנו, שדומה לתיאור צרעת הבית?
- מה המשמעות הצרעת המקראית בכלל, ובבית בפרט, בעיניך?
2) 'צרעת הבית' כבשורה טובה ומילוי הבטחה
"ונתתי נגע צרעת". תני ר' חייא: וכי בשורה היא להם שהן באין עליהם נגעים? תני ר' שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים לארצם עמדו והטמינו ממונם בכתלים ובשדות, אמר הקב"ה: לא הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניכם לארץ חורבה אלא אל ארץ מלאה כל טוב, הדא הוא דכתיב: "ובתים מלאים כל טוב" (דברים ו', י"א). מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בתוך ביתו וכשהוא סותרו מוצא בו סימא (=מטמון), שדהו נשרפת ומתוך שהוא הופכה מוצא תחתיה סימא.
(ויקרא רבה; פרשה י"ז, סימן ו')
גם רש"י פירש: "ונתתי נגע צרעת" – בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.
(רש"י על י"ד,ד')
- צרעת הבית כבשורה ו'הבטחה חיובית' ? האם הפירוש הזה נראה לכם אפשרי? חישבו מתוך נסיון חייכם על דברים הנחשבים שליליים, ומתגלים בהמשך כטובים, כטומנים בחובם משמעות ותוצאה חיובית…
3) צרעת הבית וצרות העין
א"ר שמואל בר נחמני א"ר יוחנן על שבעה דברים נגעים באין: על לשון הרע, ועל שפיכות דמים, ועל שבועת שוא, ועל גילוי עריות, ועל גסות הרוח, ועל הגזל, ועל צרות העין …דכתיב (ויקרא יד, לו): "וצוה הכהן ופנו את הבית". תנא (למד): הוא כונס ממון שאינו שלו- יבא הכהן ויפזר ממונו.
(תלמוד בבלי מסכת ערכין; דף טז עמוד א)
4) מדרשי חז"ל נוספים על צרעת הבית- ויקרא רבה, י"ז
(ב) אָדָם אוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ הַשְׁאִילֵנִי קַב חִטִּים.
וְאָמַר לוֹ אֵין לִי, קַב שְׂעוֹרִים, אֵין לִי, קַב תְּמָרִים, אֵין לִי.
אִשָּׁה אוֹמֶרֶת לַחֲבֶרְתָּהּ הַשְּׁאִילִנִּי נָפָה, הִיא אוֹמֶרֶת אֵין לִי, הַשְּׁאִילִנִּי כְּבָרָה, וְאוֹמֶרֶת אֵין לִי,
מָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מְגָרֶה נְגָעִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹצִיא אֶת כֵּלָיו הַבְּרִיּוֹת רוֹאוֹת וְאוֹמְרוֹת לֹא הָיָה אוֹמֵר אֵין לִי כְּלוּם? רְאוּ כַּמָּה חִטִּים יֵשׁ כָּאן, כַּמָּה שְׂעוֹרִים, כַּמָּה תְּמָרִים יֵשׁ כָּאן.
(ד) אֵין בַּעַל הָרַחֲמִים נוֹגֵעַ בַּנְּפָשׁוֹת תְּחִלָּה…וְאַף נְגָעִים הַבָּאִים עַל הָאָדָם, תְּחִלָּה הֵן בָּאִים בְּבֵיתוֹ, חָזַר בּוֹ טָעוּן חֲלִיצָה, וְאִם לֹא, טָעוּן נְתִיצָה, הֲרֵי הֵן בָּאִים עַל בְּגָדָיו, חָזַר בּוֹ טָעוּן כְּבִיסָה, וְאִם לֹא, טָעוּן שְׂרֵפָה, הֲרֵי הֵם בָּאִים עַל גּוּפוֹ, חָזַר בּוֹ יִטְהָר, וְאִם לֹא (ויקרא יג, מו): בָּדָד יֵשֵׁב.
- מה מוסיפים שני המדרשים לעיל על שני המדרשים הקודמים שפגשנו ? האם הם מצטרפים לפרשנות החיובית של צרעת הבית, כברכה, או לפרשנותה כעונש ?
5) שאלות 'הכלי יקר' ופרשנותו ל'צרעת הבית'
השאלות על פרשת 'צרעת הבית':
"כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה". יש לדקדק למה פרט אצל נגעי הבתים כי תבואו אל ארץ כנען יותר מבשאר מיני נגעים? גם מאמר "אשר אני נותן לכם לאחזה" כולו מיותר כי זה ידוע, גם באמרו "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם" היה לו לכתוב "בבתיכם", …הלשון סתור קצת כי באומרו "אשר אני נותן לכם לאחוזה" ייחס האחוזה אל ה' יתברך, ובאמרו "אחוזתכם" ייחס האחוזה אל ישראל, כאילו המה האוחזים בנחלה בכח ידם…"
ותשובתו:
"והקרוב אלי לומר בזה שעיקר הטעם בעבור צרות העין, כמו שכתבו רז"ל (ערכין טז.) מן פסוק "ובא אשר לו הבית" זה שייחד ביתו לו לעצמו ולא היה מהנה ממנו אחרים, כי לבעבור זה נתן ה' לו לאחזה בית מלא כל טוב לנסותו אם ייטיב מביתו גם לאחרים, "כי לי הכסף והזהב אמר ה'" (חגי ב',ח') וכל מה שהאדם נותן לאחרים לא משלו הוא נותן כי אם משלחן גבוה קא זכי ליה (מאלוהים הוא זוכה לו). לכך נאמר "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחזה" כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה (תהלים מד',ד') כי אם ימין ה' רוממה, לתת להם נחלת גויים. ואין מקום לצרי עין לומר "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". שהרי ה' הוא הנותן לך כח ואחוזה, וא"כ דין הוא שתתנו משלו לעניי עמו. ואם לא תשמעו בקול דברו ותהיו מן צרי העין המייחסים האחוזה אל עצמם אז – "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם"…
'כלי יקר' – רבי שלמה אפרים מלונטשיץ (ה'ש"י, 1550 – ז' באדר ה'שע"ט, 21 בפברואר 1619), המכונה על שם ספרו "הכלי יקר", היה רב, דרשן, ראש ישיבה ואב"ד בעיר פראג במקביל למהר"ל והשל"ה.
- מה מוסיף 'הכלי יקר' על המדרשים הקודמים?
- מה דעתך על הדקדוקים הלשוניים הדקים בשאלות שלו, ועל המסקנה שלו מתוכם? האם זו קריאת טקסט פוריה או מאולצת? האם שמת לב אליהם לפני שקראת אותו?