מבוא: הקסם המיסתורי של תחילת החיים – כשהעובר במעי אימו – היה מקור השראה למחשבות, אגדות ויצירות שונות. שם מתחיל הסיפור האנושי של כל אחת ואחד מאיתנו, ושם גם תחילת הסיפור ההורי. באסופה הבאה נתבונן על מקורות שמתייחסים לזמן של ההיריון וטרום הלידה, על עולם הרחמים של הרחם, והקושי שבהפסקת היריון.
קהל יעד: מבוגרים
שאלת פתיחה: סימון דה בובואר כתבה כי החוויה של ההריון היא חוויה כפולה. היא כותבת על הדואליה המשתמעת מן המצב הזה של אם ועובר: "הוא שלה, אך גם היא שלו; הוא מייצג את העתיד כולו, וכשהיא נושאת אותו ברחמה היא חשה עצומה כיקום כולו, אך השפע הזה גם מאיין אותה, והיא מרגישה שהיא לא כלום;"
מה דעתכם על האמירה הזו? כיצד הייתם מגדירים את יחסי האם והעובר? (הצעה: לצייר את התשובה לשאלה)
מקור 1
דרש רבי שמלאי: למה הוָלד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי, שמא יהרוג את אמו. וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת. ונר דלוק לו על ראשו, וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו; ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, ומלמדין אותו כל התורה כולה. וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה. ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו. ומה היא השבועה שמשביעין אותו? תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה – היה בעיניך כרשע; והוי יודע, שהקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה – מוטב, ואם לאו – הריני נוטלה ממך.
תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל, עמוד ב
שאלות:
- למה לדעתכם מכוונת האמירה: 'ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים'?
- מדוע לדעתכם נדרש המהלך של לימוד שכחה?
מקור 2
ליאונרדו דה וינצ'י
מקור 3
עטוף ברחמים
אור כחול כהה, זה עוטף אותך ברחמים. צף אתה הוזה, מרחף בעולמות גבוהים.
אתה אולי יודע הכל ורואה את הסודות גלויים. אתה ודאי רגוע מאוד זה עוטף אותך ברחמים.
נח בתוך אימך, היא תתן לך תמיד הכל. כשיבוא יומך, יש לך תמיד לאן ליפול.
בסוף אתה תצא לעולם ומיד אתה תרגיש כאב. אור חזק מכה בפנים ואתה מתחיל להיות רעב.
אל תמהר, אל תמהר לצאת אל רגע האמת. אל תישבר, בסוף תצא אלי, כשאקח אותך בזרועותי.
אני תמיד אוהב, זה ודאי יכאב, כי אפילו אם האל שומר – בחוץ זה לפעמים בוער.
שוב אתה בועט, כבר אבדה לך הסבלנות. בתוכי נובט, ורוקם לעצמך זהות.
בסוף אתה תצא לעולם ומיד אתה תרגיש כאב אור חזק יכה בפנים אעטוף אותך ברחמים
אהוד בנאי
שאלות:
- על איזה כאב מדברת האם אל עובּרה: על כאבו שלו או על כאבה שלה עם יציאתו הצפויה לעולם?
- מאין לוקח אהוד בנאי את הרעיון כי העובר ברחם אמו כבר יודע הכל?
מקור 4
שלושה שותפין יש באדם
תנו רבנן: שלושה שותפין יש באדם: הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין; אמו מזרעת אודם, שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין; והקדוש ברוך הוא נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודיבור פה והילוך רגלים ובינה והשכל. וכיון שהגיע זמנו להפטר מן העולם, הקדוש ברוך הוא נוטל חלקו, וחלק אביו ואמו מניח לפניהם.
תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף לא, עמוד א
שאלות:
- מה מאפיין את החלק ש"קיבל" כל אחד/ת מהשותפים?
- שלשה שותפין יש באדם: הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו. מה קיבלתם מאביכם? ומאמכם? ומה מאלהים?
