"עומדות, היו רגלינו בשערייך, ירושלים"   //   תהילים קכ"ב

שמות ומשמעויות לשערים

שער שכם (נקרא גם: דמשק/העמוד): ציר המתפללים, מסמל את קדושת ירושלים לבני הדתות. מתקשר לאלימות
במציאות הישראלית העכשווית.

שער הפרחים (נקרא גם: הורדוס/סהרוריים): לא לוקח למקום קדוש, חילוני. בעיקר מוסלמים משתמשים בו.

שער האשפות (נקרא גם: המוגרבים/המערביים): מוביל אל הכותל המערבי. בעיקר באי הכותל משתמשים בו.

שער יפו (נקרא גם: חברון): משמש כניסה בעיקר לתיירים.

שער הרחמים (נקרא גם: זהב): שער סגור, סמלי, ירושלים של מעלה, דמיונית, עתיד, גאולה.

שער ציון (נקרא גם: דוד): יריות בקיר, קו הגבול בין ישראל וירדן במלחמת העצמאות. מוביל להר ציון.

שער האריות (נקרא גם: השבטים): דרכו כבשו את ירושלים במלחמת ששת הימים, משמש בעיקר צליינים נוצרים
ומוסלמים. האריות מזכירים את המלחמות שעברו על ירושלים (מקור הוצבו שם כדי לסמל את נצחון המוסלמים על
הצלבנים).

השער החדש: מסמל את הפתיחה של ירושלים למעצמות האירופאיות ולעולם המודרני. מוביל לרחוב הפאבים ובתי
הקפה המערביים היחיד בעיר העתיקה.

לפניכם תיאור מתוך "ספר היצירה" [פרק ד', משנה י"ב] על מבנה העולם ועל ההתאמה בין חלקי הזמן, היקום ושערי הנפש.

"ואלו הן שבעה כוכבים בעולם: חמה נוגה כוכב לבנה שבתאי צדק מאדים. ואלו הן ז' ימים בשנה: שבעה ימי בראשית. ושבעה שערים בנפש: שתי עינים שתי אזנים ושני נקבי האף והפה. ובהן נחקקו שבעה רקיעים ושבע ארצות ושבע שעות. לפיכך חבב שביעי לכל חפץ תחת השמים".

חברותות

בחרו שער סמלי "להיכנס דרכו" לירושלים, וספרו מדוע בחרתם דווקא בו?

הוסיפו ממד אישי לבחירה בשער זה – מה אתם מרגישים כשאתם נכנסים בשער? מה אתם רואים דרך השער? האם השער מעורר בכם הזדהות , התנגדות, אסוציאציות? ספרו על אירוע/חוויה שלכם מהחיים בעיר על רקע "השער" הזה – מה זה אומר על העיר ומה זה אומר עליכם?

בחרו שער סמלי "להיכנס דרכו" לירושלים, וספרו מדוע בחרתם דווקא בו?

הוסיפו ממד אישי לבחירה בשער זה – מה אתם מרגישים כשאתם נכנסים בשער? מה אתם רואים דרך השער? האם השער מעורר בכם הזדהות , התנגדות, אסוציאציות? ספרו על אירוע/חוויה שלכם מהחיים בעיר על רקע "השער" הזה – מה זה אומר על העיר ומה זה אומר עליכם?

שער הרחמים / מאיר בנאי

על מה השיר מדבר לפי דעתכם?  

איך השיר קשור לחיים שלכם או לתפיסת עולמכם?

שיר השירים ה', א'-ח'

בָּאתִי לְגַנִּי, אֲחֹתִי כַלָּה – אָרִיתִי מוֹרִי עִם-בְּשָׂמִי, אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם-דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם-חֲלָבִי; אִכְלוּ רֵעִים, שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים.  אֲנִי יְשֵׁנָה, וְלִבִּי עֵר; קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק, פִּתְחִי-לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי – שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא-טָל, קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה. פָּשַׁטְתִּי, אֶת-כֻּתָּנְתִּי – אֵיכָכָה, אֶלְבָּשֶׁנָּה; רָחַצְתִּי אֶת-רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם.  דּוֹדִי, שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחֹר, וּמֵעַי, הָמוּ עָלָיו.  קַמְתִּי אֲנִי, לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי; וְיָדַי נָטְפוּ-מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר, עַל, כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר; נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ – בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי. מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, הִכּוּנִי פְצָעוּנִי; נָשְׂאוּ אֶת-רְדִידִי מֵעָלַי, שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת.

מה הוא מרגיש ומה היא מרגישה מול השער הנעול? מה אתם מציעים להם?

האם אתם מכירים או מזדהים עם חוויית ההחמצה ההדדית המתוארת כאן?

לפני שער החוק / קפקא ; תרגום מגרמנית: משה בן מנחם

לפני [שער] החוק נצב שומר סף. אל אותו השומר מתקרב איש מן הכפר ומבקש רשות כניסה אל תוך החוק. אבל השומר אומר שאין הוא יכול להרשות לו להכנס לפי שעה. האיש נמלך בדעתו ושואל אם אחר כך יותר לו להכנס. “אפשר הדבר”, אומר השומר, “אבל עכשיו לא”. ומפני שהשער אל החוק פתוח לרווחה תמיד ושומר הסף סר הצדה, התכופף האיש בכוונה להציץ בעד הפתח פנימה. כראות זאת השומר הצטחק ואמר: – אם מושך אותך הדבר ביותר, נסה נא, על אף אסורי, לבוא פנימה. אך תן אל לבך: אנכי כביר כוח, ואני רק שומר הסף התחתון. אבל על כל אולם ואולם מופקדים שומרים שהאחד אדיר וחזק מחברו, ובפני מראהו בלבד של השומר השלישי, אף אנכי איני יכול לעמוד". לקשיים כאלה לא פילל איש הכפר, החוק צריך להיות פתוח בפני כל אדם ובכל שעה, חשב בלבו, אבל תוך שהוא מתבונן היטב בשומר הסף העטוף בפרותו, מסתכל באפו המחודד, בזקנו הטאטארי הארוך, הדק והשחור, מחליט הוא כי מוטב לו להמתין עד שיקבל רשיון להכנס פנימה. שומר הסף נותן לו שרפרף ומרשה לו לשבת בצד במרחק מה מן השער. וכך הוא יושב ימים ושנים. עושה הוא כל מיני נסיונות כדי לקבל רשות כניסה, והוא מלאה את השומר בבקשותיו. השומר בוחן אותו בכל מיני מבחנים קטנים, חוקר אותו על אודות ביתו ומולדתו ועל עוד דברים אחרים. ברם אלה הן שאלות מן השפה ולחוץ, כדרך ששואלים אנשים רמי מעלה, ולבסוף הוא חוזר ואומר לו שעדיין אין ביכולתו להתיר לו את הכניסה פנימה. האיש שהצטייד בהרבה דברים לדרך זה משתדל עד כמה שאפשר, ושום דבר לא ייקר בעיניו, לשחד את שומר הסף; הלה אמנם מקבל ממנו הכל, אך מוסיף הוא דרך אגב: “אני לוקח מידך הכל, כדי שלא תאמין שהחמצת משהו”. במשך כל אותן השנים הרבות העמיק האיש להסתכל בלי הרף בשומר הסף, הוא שכח את יתר השומרים ורק זה הראשון נראה לו כמכשול. היחיד בדרכו לבוא אל תוך החוק. בשנים הראשונות היה מקלל בחמתו את המקרה הרע, היה עושה זאת בזעם ובקול רם, אך בהמשך הימים, כשהזקין, אך נהם ורטן לתוך עצמו. הוא נעשה דומה לילד, ומפני שאחרי שנים של חקירה ודרישה בפרצופו של השוער התחיל להרגיש גם בקיומם של פרעושים בצוארון פרוותו, הפיל את תחינתו גם לפני הפרעושים שיבואו לעזרתו ויהפכו את לבו של השומר עליו לטובה. לבסוף לקה אור עיניו והוא לא ידע אם הולך ומחשיך הכל מסביבו או עיניו הן המטעות אותו. ברם עכשיו מבחין הוא בחשך במין ברק אור הבוקע דרך פתח החוק ואיננו דועך. והנה הגיעה שעתו למות, ולפני מותו התרכזו במוחו כל הנסיונות של כל הימים לשאלה אחת גדולה שעד כה לא הציע אותה לשומר. הוא קרא לשומר ברמיזה, באשר לא יכול עוד לזקוף את גופו הנוקשה; השומר נאלץ היה לגחון עליו, שכן ההבדל בגודל הקומה נשתנה מאד בימים האחרונים לרעתו של איש הכפר. “וכי מה עוד אתה רוצה לדעת בשעה זו?” שאל השומר, “אין אתה יודע שבעה!” “הכל הלא נכספים אל החוק”, לחש האיש, “ואיך זה קרה הדבר שבמשך כל אותן השנים, שום אדם לא בקש להכנס אל תוך החוק?” ראה השומר באותו אדם כי הולך הוא למות, וינהום עליו בקולו, כדי שיגיע אל שמיעתו הגוועת: “שום אדם אחר לא יכול היה פה להשיג רשיון כניסה, כי שער זה נועד אך ורק בשבילך; הנני הולך עתה לנעול אותו!”

העלו שאלות על הסיפור

(למשל: מה זה "שער החוק"?  האם לדעתכם השומר דיבר אמת (באמרו שהוא יכל להיכנס כל הזמן)? מה הכוונה במילים "שער  זה נועד אך ורק בשבילך"?…)

האם הכרתם חוויה דומה?

נסו לחשוב על קשר בין הסיפור לבין החיים בירושלים.