קהל יעד: מבוגרים
מקור מספר 1
אמר רבי יהושע בן חנניה… פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי, אמרתי לו: בני, הלא אמרת לי "קצרה". אמר לי: ולא אמרתי לך "ארוכה"? נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם.
(תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף נג, עמוד ב)
שאלות:
- פרשת הדרכים היא מקום שבו על האדם לקבל החלטות. התינוק, יושב על פרשת דרכים. ישיבתו מסמלת שהות ממושכת (אחרת היה ניצב). מה לדעתכם קורה למי ששוהה זמן רב מדי בפרשת דרכים?
- האם מצב של פרשת דרכים פיזית מוכר לכם?
- מה לדעתכם מלמד התינוק את רבי יהושע בן חנניה?
מקור מספר 2
"תוכל לומר לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?", שאלה עליסה. "הדבר תלוי מאד במקום שאליו את רוצה להגיע," ענה החתול.
"לא אכפת לי כל-כך לאן" – אמרה עליסה. "אם כך, אין הבדל באיזו דרך תלכי," ענה החתול. "כל עוד אגיע לאן-שהוא," הוסיפה עליסה לצורך ההסבר. "הו, אין ספק שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תלכי די זמן."
(מתוך: לואיס קרול, עליסה בארץ הפלאות, תרגם: אוריאל אופק)
שאלות:
- עליסה מוטרדת מהאפשרות שהדרך לא תוביל לשום מקום. האם זה אפשרי או שכל דרך אכן מובילה למקום בעל ערך?
- נסו להיזכר בדרך שבה הלכתם ליעד מוגדר מראש, ובמהלכה הגעתם ליעד לא צפוי. ספרו על כך בחברותא.
מקור מספר 3
הַשְּׁבִיל שֶׁלֹּא נִבְחַר
שְׁנֵי שְׁבִילִים נִפְרְדוּ בְּיַעַר צָהֹב,
אַךְ לָלֶכֶת בַּשְּׁנַיִם, הִרְהַרְתִּי בְּעֶצֶב,
אֵינֶנִּי יָכוֹל – אָז עָצַרְתִּי לַחְשֹׁב,
מַרְחִיק אֶל הָאֶחָד מַבָּטִי לְלֹא סוֹף לְאָן שֶׁפִּתּוּלָיו נֶעֶלְמוּ בָּעֵשֶׂב;
לַשֵּׁנִי אָז פָּנִיתִי, מְבַקֵּשׁ לְהַשְׁווֹת,
אִם רָאוּי הוּא יוֹתֵר, כִּי גַּם הוּא כֹּה יָפֶה,
שׁוֹפֵעַ רֹב יֶרֶק, וּמְעוּט עֲקֵבוֹת;
אַךְ שְׁנֵיהֶם הָיוּ נְתִיבוֹת עֲזוּבוֹת
שֶׁמִּדְרַךְ הַהוֹלֵךְ בָּם שְׁחָקָם בְּשָׁוֶה,
וּבַבֹּקֶר הַהוּא הִשְׂתָּרְעוּ לִקְרָאתִי
בְּשַׁלֶּכֶת שֶׁאִישׁ לֹא הִשְׁחִיר אֶת פָּנֶיהָ.
אָהּ, הָרִאשׁוֹן – לְיוֹם אַחֵר נְצַרְתִּיו!
אַךְ יָדַעְתִּי שֶׁנָּתִיב מוֹבִיל אֶל נָתִיב,
וְסָפֵק אִם אָשׁוּב עוֹד אֵי-פַּעַם הֵנָּה.
אֵי-שָׁם, אֵי-פַּעַם, לֹא בְּלִי אֲנָחוֹת
בַּחֲלֹף הַשָּׁנִים אֲסַפֵּר זֹאת בְּקוֹל:
שְׁנֵי שְׁבִילִים בַּיַּעַר, לִבְחֹר אוֹ לִדְחוֹת –
אַךְ פָּנִיתִי בְּזֶה שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ פָּחוֹת,
וְזֶה הַהֶבְדֵּל שֶׁשִּׁנָּה אֶת הַכֹּל.
רוברט פרוסט, מאנגלית: אמיר אור
שאלות:
- קראו את הבית הראשון, מהי הדילמה של המחבר?
- בבית השני בוחן המחבר את שתי הדרכים, מה הוא בודק בכל דרך?
- בבית השני מסביר המחבר מדוע אי אפשר ללכת בשני השבילים, האם הוא צודק לפי דעתכם?
- בבית האחרון מחליט בכותב ללכת בדרך שעברו בה פחות אנשים, למה לפי דעתכם?
- איזו דרך אתם הייתם בוחרים? זו שהלכו בה יותר אנשים או פחות?
מקור מספר 4
פעם אחת אמר רבנו, ר' חיים מצאנז, משל:
אדם תועה כמה ימים ביער ולא היה יודע איזוהי דרך נכונה. פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו.
באה שמחה גדולה בלבו, עתה בוודאי ידע הדרך הנכונה.
כיוון שפגשו זה בזה שאל אותו: אחי, אמור לי היכן הדרך הנכונה? זה כמה ימים אני תועה.
אמר לו: אחי, אף אני איני יודע, שאף אני תועה כאן כבר כמה ימים, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, יכול לומר לך, שבדרך זו תועים. ועכשיו נחפש דרך חדשה.
כן אנחנו, דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש דרך חדשה.
(מתוך: ש"י עגנון, ימים נוראים, הוצאת שוקן , עמ' כז-כח)
שאלות:
- מהו הנמשל לדרך?
- מהו הנמשל ליער?
- מהי משמעות המפגש בין האנשים התועים?
- האם קיימת דרך נכונה שאותה עליהם לגלות? מה משמעות החיפוש?
- מה לדעתכם העיקר? חיפוש הדרך או מציאתה? נמקו.
- מה מבקש רבי חיים מצאנז להעביר לחסידיו באמצעות משל זה?
