האדם שותף לטבע ביצירת החיים / הילה אברהם

השנה היא שנתי הרביעית בקהילה לומדת גורדון – קבוצה שנתהוותה באלול מתוך הנחייתה ונוכחותה של נעמה שקד, חברתי ומורתי. אני נוהגת לשים נקודה לאחר כל מילה בשם ה"גג" שלנו – קהילה. לומדת. גורדון. אפשר להתחיל מהסוף: א.ד. גורדון השאיר אחריו כתבים ובעיקר השראת חיים גדולה שצומחת מתוכם כיצד לחיות את חיינו מתוך הכאן והעכשיו, בנגיעה עם הבלתי-סופי, עם שורשי חיינו הנעלמים, וכן שורשי חיינו הקונקרטיים – בהתהוותנו כאדם, עם, בני-אנוש. הכתבים שהשאיר אחריו משמשים לנו מצע ללימודים במסגרת של מפגש קבוצתי שבועי בן 3 שעות בו אנחנו מביאים את עצמנו, דנים בפרקים מכתביו, ותוהים לגבי הזמן הזה, המקום הזה, והקשרים של כל אלו לעתידנו המתחדש בכל רגע, המתייצר בין ידינו ללא הפוגה – היות ש"החיים הם יצירה, התחדשות תמידית, התייצרות שאינה פוסקת, – והאדם שותף לטבע ביצירת החיים. אור החיים האנושיים הוא לא במה שהאדם לוקח מן המוכן, אף לא במה שהוא נותן לאחרים מן המוכן, כי אם במה שהוא יוצר. ביצירה הוא נותן את כל עצמו ולוקח את כל עצמו."  אבל גורדון לא בא עם תשובות מן המוכן, אלא נותן לנו להיפגש עם סימן השאלה– "מה היא היצירה שבחיים מצדם האנושי? מה חלקו של האדם בשותפות זו?"בקבוצה אנחנו מנסים לברר שאלות אלו ואחרות, הלכה למעשה. ממפגש למפגש נוצקים יסודות לעבודה פנימית, ולא פחות חשוב מכך – לבירור בקבוצה של יסודות אלו. ומה מקומה של קהילה בבירור השאלות, בהתחדשות החיים של כל אחד מאתנו. כיצד מרחיבים את מצע הבירור הפנימי של אורות וצללים לעבודה משותפת, ומה הקשר של עבודה רבת-ממשתתפים זו לחיינו כעם, וכעם במשפחת העמים – מבלי לוותר על היות כל אחת ואחד מאתנו גוף ונפש ייחודיים, נושמים, בעלי תווים משלהם. 
יותר מ-15 איש ואישה, מוכנים לבוא כל שבוע, לברר ולברור, לשים את עצמם גלויים באינטימיות רבה, לא לדעת אבל בעיקר לרצות, ולהאמין. ביחד אנחנו מבררים ומגלים שורשים, ביחד מסמנים צמיחה ופריחה, ונפרדים מהנִפְרָך והנושֵר – וחוזר חלילה.