קהל יעד: מבוגרים
מקור מספר 1
שבירת הכוס תחת החופה:
"עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה"(תהילים ב, יא).
מה (פירוש) "וגילו ברעדה"?
אמר רב אדא בר מתנה, אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה.
אביי ישב לפני רבה, ראהו שהיה מבודח ביותר. אמר לו: כתוב "וגילו ברעדה", אמר לו: אני מניח תפילין.
…
מר בנו של רבינא עשה חתונה לבנו, ראה את החכמים שהיו שמחים ביותר. הביא כוס יקרה השווה 400 זוז ושבר לפניהם והתעצבו.
…
אמרו לו חכמים לרב המנונא הקטן בחתונתו של מר בנו של רבינא: ישיר לנו מר.
שר להם: אוי לנו שנמות, אוי לנו שנמות. אמרו לו: אנו מה נענה אחריך? אמר להם: היכן התורה והיכן המצוה שיגנו עלינו?
אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן-יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" (תהילים קכו א), אימתי – בזמן ש"יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עם אלה".
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל עמוד ב – לא עמוד א (מתורגם לעברית)
שאלות:
- מדוע טורחים החכמים לערב עצב בשעת השמחה?
- מה משמעות המילים "שמחים ביותר"? האם ישנה שמחה מוגזמת?
מקור מספר 2
בסוף טקס החתונה החתן מזכיר את חורבן בית המקדש באמירת
"אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהלים קל"ז, ה'-ו') ושובר כוס זכוכית.
שאלות:
- מדוע חשוב להזכיר את חורבן ירושלים תחת החופה?
- מה עוד חשוב להזכיר תחת החופה לדעתכם?
מקור מספר 3
שבירת הכוס בחופה, איכשהו הפכה במציאות הישראלית למבחן גבריות מוזר, כזה שמיד לאחריו נותן את האות להגביר את הווליום ולפצוח בצהלולי חגיגות.
נפלאות ועלומות דרכן של מסורות, נפלאה ועלומה במיוחד היא דרכה של המסורת הזו, שלקחה את אחד הרגעים הסדוקים ביותר במעגל החיים היהודי, ועטפה אותו באדרת משונה כל כך, כאילו מדובר באקט הרואי ממש. בימים האחרונים, אולי בלעתי חתיכה מעץ הדעת, והבנתי קצת על מה ולמה.
כי מה יש שם, בשבירת הכוס הזו שבכל חופה וחופה. מה יש. רסיסים של כוס שעומדת להישבר, שמצטרפים לעוד המוני רסיסים אחרים. של כוסות אחרות שהתנפצו, ובעיקר של עולמות שלמים שהתנפצו. תקוות ורציות וחלומות גדולים, צחוק ילדים, פכים קטנים של אור. רבים, רבים מדי מתוך כל אלה, התרסקו לרסיסים, כדרכו של עולם. והרסיסים הללו, שנמתחים מעלינו בכל חופה מחדש, כמו עדת כוכבי שמיים, מזכירים לנו, שוב ושוב ושוב, שיש עולם שלם וראוי
יותר שאליו אנחנו נושאים עיניים, מותחים בינו לביננו חוטי געגוע.
ולכן, אולי, צודקים ההמונים שצועקים מזלטוב, צודק הדיג'יי או הלהקה שבבת אחת מחריש אוזניים עם המוזיקה, צודקים הצהלולים. כי מי רוצה להישיר מבט ולראות שכבר ניטל טעם הפירות, ולשמוע את קול הזכוכית הנשברת של ויטראז' המציאות. למי יש חשק לפנות מקום לתקווה שהרגע הזה גונז בתוכו, תקווה עמוקה ואיומה כל כך, שעוד רגע תתנפץ שוב מול סלעי היום יום, מלאי הזפת. תקווה על רקיע שייראה בטהרתו, ועל עולם שמתמהמה מלבוא. מוטב לרוץ לרחבת הריקודים, או למנות הפתיחה: כנפיים ברוטב חמוץ מתוק, דואט סלמון צרוב בצ'ילי מתוק על קרם פירה עם עלי בייבי.
שי גיליס, מתוך שי לשלישי 26.5.2020
שאלות:
- מה המתח אליו מתייחס הקטע?
- מה הם השברים והרסיסים שיש ברגע הזה?
מקור מספר 4
כּוֹס שְׁבוּרָה בֵּין עֲרֵמוֹת הַכֵּלִים הַשְּׁלֵמִים
בַּכִּיּוֹר. זְכוּכִית בִּשְׁלוֹשָׁה חֲלָקִים,
כְּמוֹ סוֹנָטָה פְּשׁוּטָה. זֵכֶר לְזֵכֶר לַחֻרְבָּן, זֵכֶר לאר"י
הַקָּדוֹשׁ. אֵילוּ תֵּאוֹלוֹגִיּוֹת הָיָה רוֹקֵחַ עֲבוּרֵנוּ
מֵחָמְרֵי נִקּוּי וְאָבָק וְרַעַשׁ. תּוֹרוֹת
שֶׁל שׁוֹאֲבִים וְנִשְׁאָבִים.
אֱלֹהִים הָיָה הַשּׁוֹאֵב הַגָּדוֹל וַאֲנַחְנוּ
בְּצַלְמוֹ, וְהַתְּאוּנָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּיְּסוֹדוֹת
הָיְתָה כְּמוֹ לָגוּר זְמַן מְמֻשָּׁךְ לְיַד אֲתַר בְּנִיָּה.
אברהם קלנר
שאלה:
מהי לדעתכם הכוס השבורה בכיור?
מקור מספר 5
בעוד רגעים אחדים ישמחו השמיים ותגל הארץ למשמע לשון השבועה: אם-אְשָּכֵחךְְ ירוָּּשָּלִם תְשַּכחְ יִמיִני
וכוס זכוכית תנופץ לאלפי רבבה.
הכוס הזו השקופה, מזמינה את כולנו לדרוך ברגל בטוחה על קרקע של אי ודאות. היא מלמדת אותנו שמתוך כלים שבורים מתפזרים בעולם ניצוצות של אור.
הכוס הזו , מזכירה לנו שאחרי השברים מגיעה התרועה. מספרת לנו שסדקים הם חלק מהסיפור, אך הם אינם מונעים מן השלם להתקיים בכל מאודו.
מתוך ברכה של תמר קריגר ערמוני לחופת ליאב ועומר.
שאלות:
- כיצד ניתן להכיל בחיים את השברים והשלם גם יחד?
- איזו ברכה הייתם אתם מברכים זוג צעיר בשעת שבירת הכוס?
