שיבה מאוחרת 2

קהל יעד: מבוגרים

מקור מספר 1

כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ.  כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ:  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם.  כח וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ. 

בראשית א, כו-כח

שאלה:

האם פרו ורבו היא מצווה או ברכה?

מקור מספר 2

[ו] לא ייבטל אדם מפרייה ורבייה, אלא אם כן יש לו בנים.  בית שמאי אומרין, שני זכרים; ובית הלל אומרין, זכר ונקבה, שנאמר "זכר ונקבה, בראם" (בראשית ה,ב).  נשא אישה, ושהת עימו עשר שנים, ולא ילדה–אינו רשאי ליבטל.  גירשה, מותרת להינשא לאחר; ורשאי השני לשהות עימה עשר שנים.  ואם הפילה, מונה משעה שהפילה.  האיש מצווה על פרייה ורבייה, אבל לא האישה; רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר, "ויברך אותם, אלוהים, ויאמר להם אלוהים פרו ורבו" (בראשית א,כח).

משנה יבמות, פרק ו, משנה ו

שאלות:

1. מה עמדת המשנה ביבמות לגבי הקשר בין זוגיות ומצוות פריה רביה?
2. ידוע שלרבי מלובביץ' ורעייתו לא היו ילדים. כיצד לדעתכם הסתדרו עם המצווה הזו?

מקור מספר 3

דרש בן עזאי: כל מי שהוא מבטל פריה ורביה מעלה עליו הכתוב כאלו שופך דמים וממעט את הדמות [דמות האל]. מאי טעמיה [מה טעמו]? "שופך דם האדם [באדם דמו ישפך]". מפני מה? "כי בצלם אלהים [עשה את האדם]…" ומה כתיב אחריו "ואתם פרו ורבו". אמר לו ר' אלעזר בן עזריה: נאים דברים היוצאים מפי עושיהן, בן עזאי נאה דורש – ולא נאה מקיים! אמר לו: אני לפי שחשקה נפשי בתורה, אבל יתקיים העולם באחרים.

(בראשית רבה לד; יבמות סג ב).

שאלות:

1. מה טוען בן עזאי? האם הוא צודק? מה הייתם עונים לו?
2. האם יש לבן עזאי מקבילים/ות עכשוויים?

מקור מספר 4

כי הוו מקלעי [כאשר היו מזדמנים] ר' ישמעאל בר' יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי [ביחד], הוה עייל בקרא דתורי בינייהו [היה יכול צמד שוורים להיכנס ביניהם תחת כריסם] ולא הוה נגעה בהו [ולא היה נוגע בהם], כיון שהיו שמנים מאד.

ומספרים, אמרה להו ההיא מטרוניתא [להם גבירה רומאית אחת]: בניכם אינם שלכם, שמפני גודל כריסכם ודאי אינכם מסוגלים להזקק לנשיכם. אמרו לה: שלהן (כרסן של נשינו) גדול משלנו. אמרה להם: כל שכן שאין הדבר אפשרי לכם. איכא דאמרי הכי [יש אומרים שכך] אמרו לה: "כי כאיש גבורתו" (שופטים ח, כא), כלומר, כל אברינו מגודלים בהתאם לגודל כריסנו. איכא דאמרי, הכי [יש אומרים שכך] אמרו לה: אהבה דוחקת את הבשר.

ושואלים: ולמה להו לאהדורי [להם להשיב] לה על שאלה מחוצפת ומטופשת כזו? והא כתיב [והרי נאמר] "אל תען כסיל כאיולתו פן תשוה לו גם אתה" (משלי, כו, ד)! ומשיבים: זה שהשיבו לה הוא משום שלא להוציא לעז על בניהם, שאם לא היו עונים הרי היו כמסכימים לדבר, ונמצא שבניהם ממזרים, ולכן הוצרכו לענות.

תלמוד בבלי, בבא מציעא פד

שאלות:

1. מה לדעתכם הסיבה שקטע זה נכלל בתלמוד?
2. לו הייתם העורכים, האם הייתם מכניסים תיאור ושיחה כזאת לתלמוד?